מאת: נדב לוי
10.2008
חלפו רק חמש שנים מסיומה של מלחמת האזרחים בקונגו, שלעתים התערבו בה כ-10 מדינות אחרות שחפצו במחצבים ובעושרה הרב, וכשנתיים בלבד לאחר הבחירות הדמוקרטיות המוצלחות שהתנהלו בה בסיוע מסיבי של האו"ם, ונדמה עתה, למען האמת מיולי 2007 לערך, כי קונגו עומדת בפני חידוש האלימות בה, ובעיקר לנוכח הסכנות והחשש הכבד כי עומדת לפרוץ מלחמה בינה לבין רואנדה הענייה השכנה.
הלחימה המתמשכת בין צבאה של קונגו לבין המיליציות החמושות למיניהן שפועלות בעיקר בפרוביציית איטורי (Ituri) בצפון-מזרח קונגו על חשיבות פרוייקט האוקאפי והפיגמים בו, ובחבל מיקנו (Mikeo) במזרח-קונגו שבו נכללים אזורי השימור החשובים של גורילות ההרים, מגבירה את החששות הללו ללא הכר.
צבא ה-ULRA, ה-Uganda’s Lord’s Resistance Army הפך אף הוא להיות פעיל מאוד בגבול הצפוני עם סודאן, ואף הואשם בחודש ספטמבר 2008 בטֶבַח מאות אזרחים וחֲטִיפָה של עוד מאות ילדים. כל אלה ועוד, מצטרפים ללחימה הגוברת מאז 2007 בין מיליציות חמושות של מורדים מבני הטוטסי (Tutsi) וההוטו(Hutu) לבין כוחות שונים של צבא קונגו ופקחים מטעמה של קונגו שתפקידם להילחם בנגע הסחר הגובר בפחמים ולנסות להגן על גורילות ההרים בשטחה. כל אלה ועוד מצטיירים עתה כהתפרצות אלימה חוזרת של אירועים שצוברים תאוצה רבתי לקראת הפיכתם למלחמה רבתי בפרובינציה של צפון-קיוו ,(North Kivu) בעיקר לאחר שקרס הסכם השלום מינואר 2008, שהתפארו בו כאילו סיים כ-10 שנות עימותים מלחמתיים שצברו בעולם גם קונוטציות של שם הגנאי הידוע כ"מלחמת העולם הראשונה של אפריקה".
יתרה מזאת, המצב החמיר ללא ספק באחרונה. שר החוץ הצרפתי ברנרד קושנר (Bernard Kouchner) הביע דאגה רבה לנוכח האירועים המצטיירים לפנינו במזרח-קונגו ורואנדה השכנה. מאמצי שמירת הטבע הרציניים באוגנדה הובילו אזרחים מרואנדה המייצרים פחמים להגר לקונגו שבה משתררת אנרכיה מסויימת וקל יותר לייצרם בתמורה לשלמונים שגובים מהם חיילי המיליציות בהנהגת הגנרל לאורנס נקונדה ((Laurent Nkunda, המגן לדבריו על אותם ניצולים ממערכת הסכסוך המתמשך בין בני ההוטו (Hutu) לבני הטוטסי ששולטים עתה ברואנדה.
ואולי צרפת הביעה את חששותיה בגלל התוכנית האחרונה של ממשל תרואנדה, והיא לחדול להשתמש בשפה הצרפתית כשפה הרשמית של המדינה ב-100 השנים האחרונות, ולעבור ולנסות להתקבל ל"חבר העמים" הבריטי ולדבר באנגלית. ואמנם, ממשלת רואנדה, הגם שהיא אולי מסבכת בקונגו, הודיעה לאחרונה כי היא עומדת לתרגם את כל תוכניות הלימוד במדינה הענייה וכי לשם כך היא תזנח את השפה הצרפתית, שהייתה שפתם הרשמית של אזרחיה מאז היתה רואנדה מושבה בלגית בראשית המאה ה-20. אומרים כי ההחלטה כי הסיבה להחלטה היא קבלת רואנדה ב-2007 למדינות "האיחוד המזרח-אפריקאי" שבו חברות ככל הידוע עד-כה קניה, טנזניה ואוגנדה, בעברן מושבות בריטיות שבהם היתה השפה הרשמית אנגלית. בקניה דוברים אותה היטב רוב האזרחים, אך באוגנדה וטנזניה הידע של האנגלית עודנו מוגבל קמעה. ואולם, רבים מהפרשנים העריכו כי שאיפותיהם של מנהיגי רואנדה הן ארוכות-טווח ונועדו להפחית את השפעתה של צרפת על המדינה, וכי אפשר בעתיד נראה עוד ועוד רואנדים מנסים להשתלב במדינות אפריקניות דוברות-אנגלית. לרוב, כך אומרים, המדינות האפריקאיות דוברות האנגלית הן גם מבססות יותר. רואנדה אף ביקשה להתקבל לחבר העמים הבריטי ואף הקימה ליגת קריקט קטנה. מתברר כי גם מוזמביק שאף היא לא היתה מעולם חברה בחבר העמים הבריטי, עומדת להיות לחברה באיחוד. מה יש להן באפריקה מההשפעה הבריטית המועדפת על זו הצרפתית, לא ברור לי כל-עיקר, אך ייתכן וזו עובדה לנוכח הדומיננטיות הגוברת של השפה האנגלית ואולי גם ההשפעה האמריקאית הגוברת באוגנדה השכנה.
עד-כה היו אלה רק ספיחים אחרונים ומוזרים משהו בהקשר לכוונותיה הנסתרות של רואנדה, ביחס לכמה אירועים מורכבים, אך מבשרי רעות, המלמדים יותר מכל על היווצרות קודם-כל, תנאים לחידושי מעשי האיבה ההדדיים בין רואנדה לקונגו, ועל כך שכדור השלג הזה המתגלגל לסירוגין מזה כשנה וחצי, עתיד לצבור תאוצה כזו שלא מן הנמנע כי תתחיל שם מלחמה בין שתי המדינות. עובדה היא כי בראשית אוקטובר השנה, כבר הותקף בסיס צבא של קונגו בצפון-קיוו, וקונגו לא היססה להאשים בכך את רואנדה. לטענת קונגו, רואנדה שלחה חיילים בפשיטות מכוונות מעבר לגבול, לפחות פעמיים, וחוששים עתה מהפעם השלישית. האם יש לכל אלה קשר לכוונות מנהיגי רואנדה להצטרף לחבר העמים הבריטי? מה לכל אלה למעמדה של צרפת באזור?
בכל מקרה, דיפלומטים מכל קצווי אפריקה והעולם, עמלים עתה להשיג רגיעה ולמנוע בכל מחיר את התחדשות המלחמה האזורית שאך זה הסתיימה שם לא מכבר. ואולם, נדמה בעליל כי חייליו – מורדיו הממושמעים של הגנרל נקונדה נמצאים בתווך - ואינם מהססים ליטול חלק במעשי הלחימה והאיבה. סבורים כי לכל אלה מצטרפים עתה גם "כוחות החופש הדמוקרטיים של רואנדה", גוף צבאי עלום ששמו FDLR, או בשמו המלא, ה-Democratic Forces for the Liberation of Rwanda. גוף צבאי מעורב חדש זה אינו אלא זרוע צבאית משולבת שנוטלים בה חלק חיילי רואנדה מצד אחד, והקיצוניים מבין בני ההוטו האחראים על הג'יינוסייד של כ-800,000 בני רואנדה, בעיקר בני טוטסי, שארעה במשך שבועות ספורים ב-1994. ייתכן ונציגם בשטח, הגנרל נקונדה, מגן עליהם מפני זעמם האפשרי של בני הטוטסי השולטים עתה ברואנדה, ואלה מצאו מקלט בקונגו השכנה. ואולם, לא ברור כל עיקר תפקידו של נשיא רואנדה הנוכחי בעניינים אלה, וכיצד והאם הוא מעורב מאחורי הקלעים בסחר המוגבר במחצבים, המינרלים והפחמים מקונגו שאינה מסוגלת לשלוט בעושרה הלכה למעשה, ומאפשרת לפולשים מרואנדה לעשות רווחים מכל אלה בשטחה של קונגו עצמה שמוביל אותה הנשיא קאבילה (Kabila) שאיש אינו מזכיר עוד מאז נטל חלק בקידום הסכם השלום שהופר. אכן, מסובכים החיים במדינה העשירה והענקית הזו, אך נדמה כי הבנת הפוליטיקה העכשווית בעניינים אלה עוד לפנינו....
צבא רואנדה מובל עתה כידוע על-ידי בני הטוטסי, אך רואנדה הרשמית לא היססה לפלוש לקונגו באחרונה לפחות פעמיים, כאילו הכריזה באופן בלתי-רשמי על חידוש עימותים הדדיים בין שתי המדינות העלולים ללבוש במהרה צורה של מלחמה הדדית חדשה. הנימוקים של רואנדה נובעים ככל הנראה ממעורבותה בתהליכי השפלה ודיכוי מַרְחִיקי-לֶכֶת של ה-FDLR, אך זה לא ברור לי עד תום, מה שמתנהל שם בפועל. עוד בשנת 2007, הסכימה קונגו, ובינתיים מתברר לי כי שוב הפעם, כי ברצונה להִשְׁתַּחְרֵר מההתחייבות שלה עצמה להגן על אזורי הגבול הרגישים שנדמה כי ה-FDLR מובילים שם עתה את העניינים. וה-FDLR, כאמור לעיל, הוא גוף צבאי עלום שעדיין רב הנסתר על פעילותו ממה שהתגלה לציבור. גם עובדה היא שקונגו עשתה ועושה מעט מדי כדי לדכא את המורדים שפלשו לתחומה הריבוני, והאו"ם המחזיק שם לפחות 17,000 חיילים בצבא השלום, אינו מסוגל לעשות מאומה ובכל אופן לא עושה די, עובדה המזכירה במקצת את פעולותיו להבטיח את הסכם 1701 מטעם האו"ם, לסיום כלשהו של מצב הלוחמה בין לבנון וישראל במלחמת לבנון השניה, מצב המצטיין כידוע לכולנו בהפרות בוטות של ההסכם.
דיווחים מְהֵימָנים מגבול רואנדה וקונגו תומכים בהַאֲשָׁמָת רואנדה, כי ייתכן שהצבא הקונגולזי כנראה זָמַם, וקשר קֶשֶׁר עם ה- ,FDLR בִּמְיֻחָד כדי לוודא את שליטתם ומעורבותם בסחר המינרלים המִשְׁתַּלֵּם ברצועת צפון-קיוו בדומה ו-או במשולב עם מה שעושה הגנרל נקונדה במזרח-קונגו. ואולם, מידיעות סותרות בנדון, האמת היא שנשיא רואנדה פול קגאמה(Kagame) כנראה שאינו מהסס בעצמו לטבול ידיו בצלחת האנרכיה המשתררת במזרח-קונגו ובוחש בקלחת. נדמה כי לא תהיה זו טעות לומר כי הוא, פחות נִלְהָב לפרסם את מעשיו בפועל לעומת מה שהוא אומר, כאילו ברצונו לפרק מנשקם את חיילי ה-FDLR, ולהשיבם בפועל לרואנדה. האם הוא מנסה להרוויח מחולשתה של קונגו? האם הוא מהמר כי זו בחולשתה לא תפתח נגדו במלחמה? האם הוא מנסה למנוע מהם להשתלב בבחירות שיתקיימו ברואנדה בעתיד הקרוב? לא ברור בשלב זה, אך בהחלט ייתכן.
גרגורי מטמבו-סאלטר (Mthembu-Salter) מ"המכון הדרום-אפריקאי לעניינים בינלאומיים", South African Institute for International Affairs, למשל, אומר: "רואנדה סירבה לאפשר לדרישת ה-FDLR לשוב לרואנדה וליטול חלק בפוליטיקה של רואנדה כמפלגה בפני עצמה ולנסות לצבור נקודות ומקומות בבחירות הקרובות (ברואנדה). אם רואנדה אינה רוצה לאפשר להם זאת, שאז נדמה כי הסטטוס-קוו נוח לרואנדה במצב הנוכחי", אמר.
עובדה היא כי ממשלת רואנדה הרשמית סירבה לדון בעניינם אלה ישירות עם ה-FDLR. "האיחוד האירופי", והמתווכיםְ האמריקאים הפועלים באזור סבורים כי קגאמה אינו עושה מאומה ומסרב לשתף פעולה עם התקשורת בעניינים אלה. האו"ם וממשלות אחרות המנסים לשוב ולחזק את הסכם השלום שנחתם בצפון-קיוו בינואר 2008, בין הגנרל נקונדה המוביל את המיליציות החמושות מרואנדה במזרח-קונגו, ועל כך כתבתי באתר בהזדמנויות קודמות, אך לא הציעו כל מקום חדש לדיונים בנוגע לחידוש השיחות עם ה-FDLR.
מאז שהוברר מעל לכל ספק כי הסכם השלום הופר, התגברו הפעולות האלימות באזור, ואילצו למעלה מ-10,000 בני אדם לעזוב את בתיהם מאז אמצע אוגוסט 2008. בראשית אוקטובר 2008, ביקש ראש נציגות האו"ם להגדיל את מספר החיילים המשתתפים בכוח השלום שלו, שנמנו עמם, כאמור לעיל, כ-17,000 חיילים, על מנת לנסות לסיים באמצעותם את האלימות בצפון-מזרח קונגו. ואולם, אלפים מהם, שהתכוננו להגיע להשכנת השלום בדארפור ( (Darfur שבסודאן... והיו בדרך לשם... כך שנדמה כי בקשתו תושב ריקם או שלא יהיה די-זמן להגדיל את צבא השלום כך שפעולותיו תהיינה מועילות בזמן אמת. זה מזכיר לי את ההתרעות והבקשות של האו"ם לטפל בבעיה שהשתררה ברואנדה ב-1994, ולא עלה בידם הדבר באותם הימים מסיבות שונות ומשונות. כעת סבורים כי אם רואנדה תפלוש פעם שלישית לקונגו שכנתה, לא יוכל כוח האו"ם לסייע, ומכאן, שחידוש האירועים האלימים אמנם עלול להוביל למלחמה חדשה במזרח-קונגו, שעלולה לפרוץ כל רגע בין רואנדה לקונגו בשטחה של קונגו, הואיל וחולשתה של קונגו ברורה. מכאן, עולה השאלה האם ייתכן ועתידם של האוקאפי והפיגמאים בני המבוטי(Mbuti) בצפון-מזרח קונגו, וגורילות ההרים במזרח-קונגו, ימשיך להיות לוטה בערפל. למרבה המזל, כל הדיווחים האחרונים מצביעים על כך כי מצבן של אוכלוסיית גורילות ההרים באזור יציב, אך נדמה כי אין מעקב יעיל במיוחד אחרי האוקאפי והפיגמאים...
לקריאה נוספת
כהנא, תומר ונדב לוי. 2007. אוקפי. לא הספקנו להכיר וכבר יעלם? טבע הדברים 135: 86 -96. (ינואר).
לוי, נדב. 2007. מי יציל את הגורילות? [גורילות בעלטה]. גורילות מתות בסתר (גורילות ההרים לקראת קריסה מעורפלת בקונגו. מוסף '7 ימים', עיתון "ידיעות אחרונות", גיליון 2285, חלקית בדף שער, עמ' 5, 55-52. (נובמבר 09-08).