מאת: נדב לוי
11.2008
אחד היונקים האהובים עלינו בסיורי הספארי שלנו באפריקה הן הג'ירפות. שיטת מיון חדשה מבהירה כי לא מדובר עוד בתשעה תת-מינים של אותו סוג הקרוי בלצון וברצינות "גמל-נמר" מאז קביעתם של זואולוגים בימי הביניים, אלא בששה מינים שונים! מידע חדש רב המתלווה לפרסום החדש, מן הראוי שיגיע לידיעת מטיילנו. מחקר חדש בנושא התפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי החשוב BMJ, ומן הראוי להביא את עיקר המידע על כך ועל נצחונו של הצוואר הארוך לטובת חובבי יונקי הבר המשוטטים באתר שלנו. בימים רחוקים משכבר הימים האמינו באמת ובתמים כי מדובר בהכלאה בין גמל וחתול-על מיתי שמזכיר בזיהויו את הנמר.
את המחקר האחרון הובילו 10 מדענים: החשובים מהם הינם דיוויד בראון (Brown) המוביל את רשימת הקרדיט במחקר מהמחלקה לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, והאחרון מהם הוא פרופ' רוברט וויין (Wayne), אף הוא מאותה המחלקה לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית. בעתיד אביא בפני משוטטי האתר את ההיבטים הטקסונומיים שהובילו את החוקרים לתארך בדייקנות מתי וכיצד התפצלו תתי-מינים ומינים שונים של ג'ירפים בהתאם למיליוני שנים לפני זמננו.
השאלה המנקרת בראשנו היא קודם-כל, האם ייתכן וג'ירף מאסאי, למשל, בעל כתמים משוננים, יזדווג עם נקבה של ג'ירף מרושת שעל גופה כתמים מעוגלים, או נקבה אחרת מששת המינים: ג'ירף מערב-אפריקני, ג'ירף אנגולה, ג'ירף רוטשילד, שלעתים מכנים אות וג'ירף אוגנדי, ג'ירף הכף, והשניים האחרים: ג'ירף מרושת וג'ירף מאסאי. ההנחה אומרת כי בטבע עוד לא גילו עובדה כזו, אך שבגני-חיות זה ייתכן גם ייתכן.
רקע טקסונומי ואבולוציוני
משפחת הג'ירפיים (Giraffidae) הנוכחית קרובה אבולוציונית לקבוצת האיילים (Cervidae) בעיקר בשל הדמיון בייצור הקרניים. למרות כל אלה יש הטוענים כי הג'ירפות התפתחו כחלק ממינים אחדים במשפחת הפריים (Bovidae) שנחשבים למעלי הגרה הפרימיטיביים ביותר שמוצאם ביערות הגשם הטרופיים באפריקה ובדרום מזרח אסיה. קבוצת הג'ירפיים המקורית היתה נפוצה באירואסיה והאב המודרני שלהן היה כנראה הפלאוטרגוס (Paleotragus) שמאפיין את אפריקה בתקופת הפליאוקן (Pliocene) מלפני כ-60 מיליון שנים.
האוקאפי (Okapia johnstoni) שהתגלה ביערות מרכז היבשת מאשש את ההשערה הזו בהיותו "מאובן יבשתי חי" ששרד למרות השינויים הרבים בכדור הארץ מזה כ12- מיליון שנים ללא שינויים ניכרים באגן נהר הקונגו. שתי הקבוצות (הג'ירפות שחיים בסוואנות והאוקפי שחי ביער) מחלקות ביניהן את שני מסלולי ההתפתחות. לשניהם לשון ארוכה שמשמשת גם לפליית טפילים וגם לסירוק; לשניהם צעידה ארוכה אופיינית; הקרניים משמשים לעימותים תוך-מיניים ושני המינים מתגוננים נגד אויבים על-ידי בעיטות. לשניהם משך הריון ארוך והעגלים מוסתרים בהמלטה, אף כי הג'ירפות אינן נוטות להסתירם כמו האוקפי. אולם, יחד עם כל אלה, יש ביניהם די הרבה אי התאמות דוגמת הגודל ודגמי הכתמים. התקשורת הווקאלית אופיינית לאוקפי והתקשורות הויזואלית אופיינית לג'ירפות, ויש להן ככל הנראה את היכולת להפעיל תקשורת הדדית בתדרים גבוהים (אולטראסונית) מעבר לכושר השמיעה של האדם. האוקפי הוא מין יחידאי (סוליטרי) והג'ירפות הן חברותיות, ואף ניתן לגלות אצלן קיומם של פעוטונים הנפתחים לקהל המבקרים בספארי בשעה 09:30 ונסגרים בשעה 15:30.
טקסונומיה, הגדרת תת המינים והקשר לדגם הכתמים
תחילת מחקר הג'ירפות היתה בטבע ובגני חיות בדגש מורפולוגי ואנטומי. לאחר מכן התמקדו במחקר טקסונומי על-פי עור, קרניים וגולגלות. עד המאה ה18- האמינו כי ביבשת אפריקה מצויים כ15- תת-מינים שונים המשתייכים למין אחד החי בנופי סוואנות.
כיום חיים עמנו לפחות 9 תת-מינים בלבד.
מבחינה פיזית הג'ירפות בנויות באופן דומה, אבל מופיעים כמה מופעים שונים והוגדרו תת מינים שונים; לכל אחד מהם יש תפוצה שונה ודגם כתמים וטלאים השונים אלו מאלו.
כמין היחיד, הג'ירפה הוגדרה כג'ירפה (אפריקנית) גמל-נמרית (Giraffa camelopardalis). לפי גישת מיון זו, מדובר בסוג יחיד במשפחת הג'ירפיים (Giraffidae).
במשפחה זו יש עוד סוג ומין אחד נוסף, הלוא הוא האוקאפי ((Okapia johnstoni החי ביערות מרכז יבשת אפריקה ותפוצתו מוגבלת בעיקר ליערות איטורי ((Ituri שבצפון מזרח קונגו (זאיר לשעבר) ששטחם בערך כ60,000- קמ"ר.
אומדים את מספרם באחרונה בכ-30,000 פרטים והישרדותם לאורך זמן תקבע, כך אומרים, באם ורק אם יצליחו לשמר את יערות הגשם הטרופיים, משכנם הטבעי, ואם יבטיחו את מקומות חיותם הבלתי מופרעים. לקביעת הרכב תת המינים של הג'ירפות ותפוצתם השתמשו בעבר בגולגולת אחת. מספרם המדוייק של תת המינים טרם נקבע. ייתכן שתופעת "נישואי הקרובים" ((Inbreeding מסבירה את שפע הדגמים והצורות.
העדר ההסכמה על מספר תתי המינים בין החוקרים, הובילה לפיהם לקביעה שחיים בינינו כיום תשעה תתי-מינים שונים. [רשימת המינים המוצעים, ראו למטה, ובהשמך, פירוט תתי המינים מצפון לדרום].
בכל מקרה, שני המינים, האוקפי והג'ירפה, הם מעלי גרה גדולים; הכתפיים גבוהים. לשני בני הזוג (ג'ירפות) או רק לזכר (באוקפי) יש קרניים; הלשון ארוכה מאוד; העיניים גדולות; הזנב בולט; בלוטות יש רק לאוקפי, אך אין בג'ירפות.
ששת מיני הג'ירפות בעולם המוצעים לפי גישת המיון המתחדשת ואומדני מספרן*
1. ג'ירפה ניגרית. מין זה החי במערב אפריקה ומרכזה נמנו לאחרונה רק כ-160 פרטים!
2. ג'ירפת רוטשילד. תפוצתה מצומצמת ביותר. האזור המפורסם ביותר בו ניתן לראות ג'ירפות רוטשילד הוא בפארק הלאומי של אגם נקורו שהוא שמורת העופות הראשונה באפריקה ושמסביבו חיים גם יונקים רבים. למקום הובאו ג'ירפות רוטשילד למרות שלא היו בו מעולם, אם כי ידוע על נוכחותן לא הרחק באגם ברינגו המרוחק כ100- ק"מ ממנו. כיום משגשגת בו אוכלוסיה של עשרות פרטים המתרבים בו ומספרם גדל משנה לשנה. מוצאן כך אומרים מאוגנדה, שם ניתן לראות עשרות מהן בפארק הלאומי מפלי מרצ'יסון, לרבות פעוטונים, אך ממין זה נותרו בעולם רק כמה מאות, כך אומרים. (נ. לוי, תצפיות אישיות, אוגוסט 2008; לא ידוע, 2008).
3. ג'ירפה מאסאית. מין זה מתחלק היום לשתי אוכלוסיות משנה המשוטטות משני צדי הבקע האפריקאי הגדול, והוא שכיח למדי. ניתן לראות אצלן פעוטונים לרוב, כמו גם חדירה של מין זה לעברה של הזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי בקניה, למשל, בחצי האי Crescend Island באגם נאייבשה ובשולי רכס האברדר בקניה.
תפוצתה רחבה בקניה ובטנזניה שבמזרח- אפריקה. בשל תפוצתם החופפת עם הג'ירף המרושת אומרים כי יש ביניהם גם "נישואי קרובים" ((Inbreeding, מידע מהספרו תהמדעית המנוגד לתוצאות המחקר המוביל את שיוכם ל-6 מינים ולא ל-9 תתי-מינים. לג'ירפות אלו יש דגם כתמים ונקודות שאינו אחיד.
4. ג'ירפה מרושתת. ידועה מסומליה, אתיופיה וקניה, מספרן פחת מכ-27,000 לפחות מכ-3,000 בתוך כשני עשורים בלבד. תפוצתה המצטמצמת לצפון-מזרח יבשת אפריקה, בסומליה ובצפון קניה, ידועה בעיקר בנופים מדבריים למחצה של שמורת סמבורו ((Samburu Game Reserve והפארק הלאומי מרו ((Meru National Park בקניה ובאזורים מדבריים צפוניים יותר עד לאזור אגם טורקנה שבמדינה. לטעמי זוהי הג'ירפה היפה ביותר על שום חלוקת הכתמים הבולטים בין הפסים הדקים שמפרידים ביניהם.
5. ג'ירפה אנגולית. תפוצתה בדרום היבשת, וכנראה בעיקר באנגולה.
6. ג'ירפה דרומית או ג'ירפת הכף. ידועה בדרום-אפריקה שבדרום היבשת. לשני תתי המינים האחרונים דגמי כתמים ונקודות גדולים יותר בהשוואה לתת המין המאסאי, אך גופם בהיר במקצת.
* שאר תתי המינים נשארו. וראו להלן רשימה נוספת של תשעת תתי המינים.
מידע חדש
בעולם נאמדים היום כ-110,000 ג'ירפות, אך הם סובלים מלחץ מצדו של האדם באמצעות ציד לא חוקי, ציד ספורטיבי ופחת בגלל מלחמות וסכסוכים, ומכאן שכמה מהאוכלוסיות מאויימות עד כדי ירידה מהותית במספרן. היו שאמרו כי אוכלוסיית הג'ירפים כולה הצטמצמה בכ-30%, וכי הענקת שמות מדעיים למינים והטיפוסים השונים תארך שנים רבות. לאור כל זאת, המליצו Brown ועמיתיו להגדיר את מעמדן הגלובלי מחדש תחת תקנות "הספר האדום" של ה-IUCN, ולהעמידו על "סיכון נמוך" (Lower Risk).
המחקר החדש מגלה כי לג'ירפות באפריקה יש לפחות 11 אוכלוסיות שונות גנטית זו מזו, אך לא הובהר תחילה כמה מהם משתייכים לששת המינים החדשים בהמשך למחקר החדש שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי החשוב BMC Biology. בכל מקרה, הבדיקות הגנטיות מצביעות על הסיבה, והיא: עד היום סברו כי כל הג'ירפים משתייכים לאותו המין, אך נראה כי הפרטים השונים בכל מין ומין מזהים את עצמם לפי דגם הכתמים של כל אחד מהם, סימן להתמיינות. לאור זאת, מסבירים כי מינים שונים לא אמורים להזדווג אלה על אלה באופן ספונטני בטבע, בניגוד לטענות קודמות שפורסמו בספרות המדעית.
מהמחקר החדש עולים הפרטים החדשים כדלקמן: מסת הג'ירף הבוגר בכללותו נאמד בכטונה אחת, אך אין ספק כי יש מגוון גנטי ביניהם, מאחר והם שונים אלה מאלה וסביר להניח כי עוברים בשנים אלו תהליכי ספציאציה מובהקים.
הג'ירפים משוטטים בשטחי-מחיה ששטח כמה מאות קמ"ר, ויכולים לנדוד ולהגר מאזור לאזור עד כדי טווחים של כ-50 עד 300 ק"מ.
הארגון החברתי נותר בלתי-ברור לחלוטין, ונראה כי קשרי הוגמלין החברתיים גמישים וקשורים לתחום המחיה שיכול להשתרע מכ-5 ק"מ רבועים בלבד עד כדי 992 קמ"ר.
הג'ירפים אופייניים באזורי סוואנה עצית ושיחית מאזור הסאהל לדרום-אפריקה, אך תפוצתן המקוטעת יכולה להסביר את שטף הגנים שהוביל לספציאציה של המינים.
מעניין היה לגלות כי דווקא אצל הפילים והתאואים האפריקנים, אף הם יונקים אפריקנים גדולי-ממדים, התגלתה אצלם שונות גנטית מעטה, וגם בין אוכלוסיות שונות, שלא כמו אצל הג'ירפים.
השערתם של חוקרים בנוגע לכך קשורה אפוא לדגמי הכתמים של כל אחת מהאוכלוסיות של הג'ירפים ולמגוון המובלט שלהם המצביע על שוני ויזואלי ברור, הבדלים בגודל האוכלוסיות וואריאציות בקו האם (המיטוכונדריאלי) המסבירים את השיעור הגבוה של תחלופת הגנים בג'ירפים.
תשעת תתי המינים של הג'ירפות לפי גישת המיון הקודמת:
1. ג'ירפה נובית (Giraffa c.camelopardalis)
תפוצתה הרחבה ברצועה צרה מדרום למדבר הסהרה, נושקת בדרום אזור תפוצתה ביערות הגשם של מרכז ומערב היבשת. תת-מין זה הגיע בעבר למערב היבשת, אך תפוצתו מצטמצמת בהדרגה מזרחה.
2. ג'ירפה מאסאית (G.c.tippelskirchi).
3. ג'ירפה מרושתת (G.c.reticulata).
4. ג'ירפת ברינגו/אוגנדית/רוטשילד (G.c.rotcshildi).
5. ג'ירפה מערב-אפריקנית/ניגרית (G.c.peralta).
מתת-מין זה נותרו עמנו היום רק כ-100 עד כמה מאות, מעמדן דומה מבחינה זו לג'ירפות רוטשילד. הן תוארו באזור תפוצה יחיד ומצומצם ביותר אי-שם בניז'ר.
6. ג'ירפת קורדופאן (G.a.antiquorum).
7. ג'ירפת שיטי הסורניקרופט (G.a.thornicrofti).
תפוצתה בעיקר בזמביה.
8. ג'ירפה אנגולית (G.c.angolensis)
9. ג'ירפת הכף הדרום-אפריקנית (G.c.capensis). לאחרונה מעדיפים את שמה המדעי: G.c.giraffa
סיכומים מקוצרים ואולי מעט מעציבים
כיום כבר ידוע כי תפוצת הג'ירפים היתה בעבר באפריקה נרחבת בהרבה, החל מסוואנות יובשניות מאלג'יריה ומרוקו בצפון היבשת, ועד לדרום-אפריקה בדרום היבשת.
ואולם, תפוצה זו הפה למקוטעת ככל שתנאי האקלים השתנו, במהלך ההיסטוריה, לכל הפחות לעלייה בהתחממות לטווח הקצר, בגידול האוכלוסייה האנושית ביבשת, כך שתפוצתן הצטמצמה נכון להיום מאזור הסאהל עד לדרומה של אפריקה, וכפי שנאמר לעיל, נאמד מספרן באפריקה בכ-110,000 ג'ירפים.
נראה עתה כי אוכלוסיות שונות ברחבי היבשת המשיכו להצטמצם, בעיקר לנוכח הלחץ שמפעילות עליהן אוכלוסיות בני-אנוש. למשל, ציד בלתי-חוקי מסיבי מתקיים נכון להיום בסומליה, אתיופיה וקניה, שצימצם בעליל את מספרן של הג'ירפים המרושתים (G.c. reticulate) מכ-27,000 בשנות ה-90 של המאה ה-20 לכ-3,000 בלבד.
בניז'ר למשל, הצטמצמה אוכלוסיית הג'ירף המערב-אפריקני לכ-100 בלבד באזור מצומצם יחיד.
ואולם, למרות מעמדם של הג'ירפים "בסיכון נמוך" ב"רשימה האדומה" של ה-IUCN, מראות תוצאות המחקר כי ניידות מעמדם של המינים ותנועתם במחרב מרמזת כי יש אוכלוסיות מבודדות שתפוצתן מצטמצמת במהירות, וקיים חשש כי עוד בטרם נזהה את הדבר, ויהיו כמה מהן שיתקרבו לסף-הכחדה ו-או אולי אפילו הכחדה.
לקריאה נוספת
כהנא תומר ונדב לוי. 2007. אוקפי. לא הספקנו להכיר וכבר יעלם? טבע הדברים 135: 86-96. (ינואר).
לא ידוע. 2008. חיות בר. בדיקה נקודתית. מתורגם לNational Geographic, ישראל, גיליון 126, עמ' 19. (נובמבר).
לוי, נדב. 1996. חיים בצמרת. [על בעלי-חיים בצמרות עצים, בדגש ג'ירפות, שיטי נמלי הלבובית, ועל מיני קופים ופילים]. מסע-אחר 58: 52-44, 103. (יולי).
לוי, נדב. 2000. סיפורו של הגמל נמר. טבע הדברים 52: 55-38. (פברואר).