עבדות כתמונת מצב בימינו

מאת: נדב לוי
11.2008

"הערבים לא היו פייר עמי, הם היכו אותי מדי יום ביומו, ויום אחד אף הזריקו לי ברגלי השמאלית חומר שגרם לשיתוק, וזאת כדי למנוע ממני להימלט". כך סיפר Wol Deng, סודני מדרום-סודאן שנכלא ושימש עבד כאשר היה עוד צעיר. העבדות הטרנס-אטלנטית היתה סחר נפוץ באותן השנים, אך אנו יודעים מהסיפורים והדיווחים כי העבדות הלוא התבטלה ונעלמה מהעולם, כך חשבו לכל הפחות עוד ב-1807. ברק חוסיין אובאמה, שנבחר לאחרונה לנשיאות ארה"ב הפריך את התדמית הרעה וההתמרמרות הקשה של האפרואמריקנים המתלוננים על העבדות והגזענות כלפיהם שהיתה מנת חלקם באמריקה, אף כי ייאמר כי הוא רק שחור למחצה משום שאמו הלבנה היא אמריקאית במקור. ובמזרח-אפריקה ובקרן-אפריקה התנהל מאבק ער בין שחורים שביצעו מרדפים ללא רחם על חברות-אנוש באזור זה של אפריקה במגמה להעבירם מזרחה ולא מערבה, ולמכור אותם בסחר-מכר למהראג'ות וסוחרים ערביים ששמחו על כח האדם הזול שניתן להתייחס אליו בזלזול וביוהרה, ולנצלו למטרותיהם. ריכוזי עבדים מעין אלה בפוטנציה התרכזו תחת עצי באובב ענקיים שהיוו תמרורי-דרך לאיכון ריכוזים פוטנציאליים לעבדות המיועדים להעברה ליעדים נבחרים. 

"העבדות" בעולמנו המוֹדֶרְנִי בֶּן-זְמַנֵּנוּ (העַכְשָׁוִי), ידועה מאז שחר ההיסטוריה והיא מתארת בעצם שליטה מוחלטת של החזק (על אדם חסר-אמצעים, חסר-ישע בדרך-כלל, ו-או חלש מטבעו). לא מכבר סיפרה לי אחותי הפסיכולוגית הקלינית והסופרת צפי (צפרירה) כי זוג מהגרים מאריתריאה המנקה להם את הבית בעיר גרונינגן בצפון-הולנד, התגוררו בעבר במשך שנה שלמה בערב הסעודית כמשרתי בית, אך בשלהי אותה השנה לא שילמו להם אגורה ואיימו עליהם שלא יעזו להתלונן על כך. זוהי דוגמא נוספת לניצול אכזרי המתואר לעיל. 

התערוכה "העבדות נכון להיום" המתעדת את העבדות שוב הפעם, אלא מנקודת מבט אחרת, התקיימה עד ה-9 לנובמבר השנה. היא כונתה ."Disosable People: Contemporary Global Slavery" היא החלה בלונדון ב"אולם הפסטיבלים המלכותי", ה-Royal Festival Hall ב"מרכז הבנק הדרומי" (South Bank Center), וכבר בימים אלה החלה את "נדידתה" ברחבי בריטניה בשנת 2009. 

תערוכה זו מנסה לקדם אפוא את הצדק בעולם, ולהעמיד את אזרחי העולם על טעותם, ובכך להבהיר לכולנו כי העבדות בת-זמננו טרם הסתלקה מן העולם. תמונות וגרפיקה משמשים לחיזוק השפעתה האוניברסלית של התערוכה, בעיקר לנוכח המתרחש בעולם בראשית המאה ה-21. לראייה, ניצול מוגבר של החלש, הרחבת הפערים בין עניים ועשירים וכדומה, ויצויין כי גם אצלנו. 

לאחרונה אמדו קמפיינים נמרצים לביטול מאוחר ומוחלט של העבדות המסורתית, ו-או הוצאתה באמת אל מחוץ לחוק, כי אומדים את מספרם של העבדים בימינו כ-27 מיליוני בני-אדם המשמשים עדיין כעבדים לכל דבר הלכה למעשה גם כיום. הנשיא הנוכחי של ה-Free the Slave, קווין באלס (Kevin Bales), כינה את התופעה "אנשים שאולצו לעבוד מבלי שישלמו להם". רבים מאתנו אמנם עובדים, והרבה, מבלי לקבל תשלום, בהנחה כי טוב לעשות כך ו"לשלוח את לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תמצאהו". משפט מחץ זה מתאר אותנו בעידן האינטרנט שבו רבים מעדיפים לבטא את עצמם בתקווה כי זה ישתלם להם בעתיד. ואולם, זאת אנו עושים באופן וולנטרי, שלא כמו העבדות הידועה לשימצה. 

אותם אנשים שאולצו לעבוד מבלי שישלמו להם עשו זאת תחת איומים ופרצי אלימות קשים, וחלקם, כפי שמתואר לאחרונה ביחס לסודאן באפריקה, אינם יכולים עוד ללכת. ולראייה, אותו איש בשם וול דנג שתואר לעיל. כעת, בתערוכה מגוונת המתארת עבדות קודמת ומודרנית במשולב, מוצגות תמונות של עבדות מודרנית, שבה מתוארת עבדות ילדים מבנגלדש, עובדים מהאיטי בתעשיית קנה הסוכר ברפובליקה הדומיניקנית, אנשים צעירים ממזרח-אירופה, משרתים בבתי-עשירים שמקורם באינדונזיה, משרתים בסינגפור ועבדים של ממש מגיל צעיר, שמקורם של רבים מהם בדרום-סודאן. 

ואולם, יש תקווה. סוכנות רויטרס פרסמה לאחרונה ב-28 לאוקטובר השנה, כי בית משפט בין-מדינתי במערב אפריקה הרשיע זה עתה את ניז'ר באי-הגנה על ילדה בת 12 שנמכרה לעבדות. פעילים נגד העבדות קיוו שפסיקה התקדימית תמנע מקרים דומים. בית המשפט האזורי של ECOWAS (הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה) פסק שניז'ר לא עמדה בהתחייבותה להגן על חאדיג'אטו מאני, שנמכרה לדבריה לעבדות ב-1996 תמורת 500 דולר, אך גם היא סבלה בהמשך מהכאות, וכן מהתעללות מינית. "אני מאושרת מהחלטת בית המשפט", סיפרה מאני, כיום בת 24, לעיתונאים בבית המשפט. מאני נכלאה בשלב מסוים באשמת ביגמיה, בצו בית משפט ניז'רי, לאחר שבעליה הקודם התנגד לנישואיה לגבר אחר לאחר ששיחרר אותה ב-2005, והלה טען כי הפכה אוטומטית לאשתו. התביעה נגד ניז'ר הוגשה בעזרת ארגונים בריטיים הפועלים נגד עבדות, כמבחן למדינות אפריקה וכאמצעי לחץ על ממשלותיהן כדי שיפעלו נמרצות נגד התופעה. פעילי הארגונים האל אינם חדלים לטעון כי העבדות רווחת בכמה מדינות באפריקה דוגמת מאוריטניה וסודאן, אף שחוקיהן אוסרים זאת. 

ארגון "אנטי-סלייוורי אינטרנשיונל" (Anti-Slavery International), שמקום מושבו בלונדון, טוען ש-43 אלף בני אדם מוחזקים כעבדים בניז'ר, אף שהעבדות הוצאה בה אל מחוץ לחוק ב-2003. בית המשפט פסק שניז'ר חייבת לשלם למאני פיצויים בסך עשרה מיליון פרנק מערב-אפריקאי (כ-73 אלף שקל) בתוספת ריבית. ממשלת ניז'ר הודיעה שתכבד את ההחלטה. בית המשפט דחה את החלק השני של התביעה, שבו הואשמה הממשלה במתן לגיטימציה לעבדות באמצעות מתן תוקף למנהגים, שלדברי הפעילים מפלים נשים. הארגון הבריטי, שסייע למאני להגיש את התביעה, ציין ש"היא היתה בת של שפחה, שנקנתה באמצעות ידידי המשפחה, וכי עבדה אצל האיש בעבודות בית וחקלאות ללא שכר במשך כ-10 שנים, והאיש ניצל אותה כשפחת מין שילדה לו 3 ילדים", ציינו בארגון. 

ניז'ר היא דוגמא קלאסית רק לאחת מהמדינות באפריקה שמקיימות עבדות בימינו. ואולם, אחת התמונות של הצלמים בתערוכה, החושפת את העבדות במאה ה-21, מתעדת את סטיאורט פרנקלין שתמונתו Wol Deng מעבדי דרום-סודן, משקפת את פעילותם של ה-EAWC, ראשי תבות ל"השמדה וחטיפה שיטתית של נשים וילדים" (Eradication of Abduction of Women & Children). תמונה זו כנראה מבטאת יותר מכל את יֵיאוּשׁו של Deng מהחיים שנגזלו ממנו בהיותו צעיר מאוד, והמבכה על שנות ילדותו האבודות. שני המקרים, ואלו רק דוגמאות מימים אלה, חושפים עובדה מצערת ומעציבה, והיא הידיעה כי הצעיר והצעירה האלה, אינם מכירים את משפחותיהם ו-או את בתיהם המקוריים.