שימפנזים צדים בחברותא כי זקוקים להעשרת תפריטם

מאת: נדב לוי
02.2009

שימפנזים ידועים לנו קרוב ל-20 שנה כקופי-על שדומים בהרגליהם הראשונים לבני-אנוש שפעלו ופועלים כציידים-לקטים. הם ידועים בהיותם ציידים קבוצתיים שמתפקדים היטב בחבורת הציד באמצעות חלוקת תפקידים פנימית: ישנם המתמחים ברתק מפאת כובד משקלם ומסתם, ולכן, שווה להשאירם ברתק בעת שאחרים רודפים על הקרקע, וזאת משום שהשימפנזים עצמם כבדים מדי ואינם מסוגלים לרדוף על העצים אחרי קופים קטנים מהם שנחשבים זריזים וארבוראליים אף יותר מהם דוגמת הקולובוס האדום או הקולובוס השחור-לבן. שני מיני קופים פוטוגניים אלה נחשבים מועדפים למאכל אצל שימפנזים.

ישנם בין השימפנזים אלה המתמחים בטיפוס החיוני כדי להותיר את הרושם שהם מסוגלים להביס את הקופים הזריזים המסתמכים על העצים, וישנם ביניהם המתמחים בקטל הסופי של הנטרף. לאחר מכן חוגגים כל בני ובנות הקבוצה על השלל בסעודה, והציידים אינם מהססים להזמין את הנקבות שהתבוננו על המתרחש מבלי ליטול חלק במבצע. יתרה מזאת, בשעתו, סר דיוויד אטנבורו, מיודענו מסדרות סרטוני הטבע האינסופיים שהוביל, הצליח לצלם אירוע כזה ביער מחקרו של פרופ' כריסטוף (כריסטופר) בוש (Christophe Boesch) שחקר את חברות השימפנזים הייחודיות ביער טאי(Täi)  בחוף השנהב, והראה כי הנקבות שלא אהבו את הדחת הזכר המנהיג האהוב עליהן על ידי זכר אחר, לא התירו למנהיג החדש ליטול חלק בסעודה, ולעומת זאת, הזמינו את המנהיג שהודח ליטול חלק בארוחה הדשנה.

והנה עתה, פרסם כתב העת המדעי האקולוגי-התנהגותי החשוב Behavioural Ecology & Sociobiology, כתבה המחזקת את הסתמכותם של שימפנזים על קטל בעלי-חיים למאכל מסיבות שקשורות בהעדר די חלבונים מן החי בתפריטם, ו-או משום שהם צריכים להשקיע אנרגטית ממרצם למרדפים וקטל חיות בר כדי להעשיר את תפריטם בדייאטה בשרית ולא רק להסתמך על פירות ו-או עלים. וזאת, אם מחשבים את ההשקעה פר צייד שנטל חלק במרדף ובקטל חיות הבר למאכל, כפי שדווחו במחקר החדש. אמנם, המאמר החדש מבוסס על מודלים מתימטיים שהנוסחאות שם מורכבות, אך הדיון וההסתמכות על מיטב המחקרים החוזים כי גודל הקבוצה יקבע מה יהיה התפריט הבשרי, אינו מתייחס רק לאריות אלא גם לקופי על גדולים, ומשום כך שווה למתעניינים בתחום המרגש הזה, לקרוא את המחקר בעיון רב יותר.

המחקר מגלה כי השימפנזים פועלים לא פעם גם כאוכלי-פגרים למהדרין, ומסתפקים לא פעם בחֲתִיכות/פיסות של בשר מועט שנותרו בגוויות בעלי-חיים שגילו בשטח. ידוע לכולנו כי כל הטורפים הם גם אוכלי-פגרים, אך לא בהכרח כל אוכלי הפגרים הם גם טורפים, ולראייה, מיני הנשרים הגדולים שנחשבים אוכלי-פגרים טיפוסיים, אף שדורסים אוכלי-פגרים כמו הרחם המצרי (Egyptian vulture) ורחם הכפה (Hooded Vulture) שמצטיינים במקורם הדק דמוי המצבט (פינצטה) יכולים גם יכולים לצוד חלק ניכר ממזונם, החל מפרוקי רגליים ובעיקר חיפושיות וכלה בעופות קטנים וציפורים, זוחלים ויונקים קטנים. כך הראיתי בשעתו במחקרי אודות הביולוגיה, הדינמיקה של האוכלוסיות והאקולוגיה של הרחם בישראל. המחקר החדש על השימפנזים הוא תוספת חשובה למחקרים קודמים בנושאים אלה באריות, שאף הם תהו מדוע האריות מייסדים חבורות שכונו כל אחת Pride, והמנסות להסביר מדוע כדאי גם לאריות לחיות יחד, והרמז לכך הוא שלבד קשה להם יותר להשיג מזון. אולי זו הסיבה גם מדוע שימפנזים מייסדים קבוצות.

אם נחזור עכשיו לעיקר, השימפנזים, נבחין כי גם הם אוכלים לעתים מזומנות מפגרים שגילו במרחב המחיה שלהם, אך משיגים באופן זה רק קלוריות מוּעָטות. ואולם, הם נהנים במודע (או לא במודע) גם כך ממָנָה בריאותית יותר של נוטריינטים חשובים שהם נזקקים להם דוגמת ויטמין ה-B12 ואָבָץ (Zinc). מרכיבים משניים אלה חסרים בתפריטם הצמחי-צמחוני של שימפנזים, קובע המחקר. ואמנם, שוטטות ברשת האינטרנט מגלה רבבות של אתרים העוסקים בחשיבות ויטמין זה ודנים בבעיות של צמחוניים בהקשר להעדר ויטמין זה מתפריטם הצמחוני של בני אדם, על הכמות המומלצת שלו בשעת הריון ועוד. מחקר זה הוא נדבך נוסף בתיאוריה כי שימפנזים, כמונו, נזקקים להעשרת התפריט בנטרפים עתירי-בשר ואולי מוציא מעט את העוקץ מהטפתם של צמחונים וטבעונים לחדול מאכילת בשר. מחקר זה מתווסף למידע רב שפרסמנו בספרנו "אתיקה, רגשות ובעלי-חיים" על "רוקחות זואולוגית" (פרק 13) ו"שימוש בכלים" (פרק 12) בבעלי-חיים "בעלי-תחושה" (Sentient-Beings), המעיד על יכולתם להשתמש בצמחי-מרפא לטיפול ראוי יותר בבריאותם הלקויה, ולרפא את עצמם בכוחות עצמם ללא שבועת היפוקרטס. בספרנו אנו מביאים דוגמאות שונות מהתגליות שגם קופי על גדולים אחרים באפריקה דוגמת גורילות השפלה המערביות או גורילות ההרים, ניחנים אף הם ביכולת להכיר צמחי מרפא מסויימים, אפילו כמו סרפדים, ולנשנש אותם בתאווה במדת הצורך, עובדה הדורשת יכולת מרשימה של למידה ו"העברה תרבותית" (Cultural Transmission). אפילו הראינו שם, כי לא בהכרח גורילת הרים שיודעת לזלול סרפדים תצליח להעביר מידע זה לבני ובנות קבוצה אחרת אליה נקלעה במהלך חייה, ללמדנו על מורכבות תהליכי הלמידה של פריטי מזון שאינם נכללים תמיד בתפריט, אך במהלך ההיסטוריה האתנובוטנאית והאנתוזואולוגית שלהם כמו גם שלנו, למדו הם כמו גם אנו כיצד להפיק תועלת מצמחי מרפא או תועלת מתאימים.