מאת: נדב לוי
07.2009
מומחים סבורים כי יוֹם הַדִּין מתקרב והולך בקצב שאיש אינו מסוגל לחזות, לאור זאת שהעולם הבין שהוא איננו מסוגל לייצר די מזון להאכיל את האוכלוסייה הגדלה בו בקצב מהיר מדי. בניגוד לציפיות הקודמות, שיעור גידול האוכלוסייה באפריקה מעיד על הבעיה ביתר שאת. לאחרונה, שני דוחות בינלאומיים שפורסמו בשבוע האחרון של יוני 2009, מוכיחים זאת מעבר לציפיות האופטימיות ביותר שעוד האמנו כי הן אפשריות.
הדוח הראשון, המנסה לבחון ציפיות בנדון ב-10 השנים הקרובות, בהתאם לקריסת המזון של שנת 2008, שהראתה כי אף שמחיר המזון עולה בצורה מואצת, יש עדיין שפע של אדמות פוריות, שלא היו בשימוש, היכולות לגדל עוד יבולים הכרחיים. מדובר על כ-1.6 מיליארד הקטאר (כ-16,000,000 קמ"ר), שאפשר עדיין להוסיף לכ-1.4 מיליארד הקטאר (כ-14,000,000 קמ"ר) של אדמות מעובדות בעולם נכון להיום, ולמעלה ממחצית מהקרקעות הללו מצויות ביבשת אפריקה ואמריקה התיכונה והדרומית (אמריקה הלטינית).
כך מגלה מסכם ומציג לראווה הדוח הראשון שהכינו "הארגון לכלכלה קואופרטיבית והתפתחותית", ה- Organization for Economic Cooperation and Development ו"ארגון המזון והחקלאות מטעם האו"ם, ה-UN Food and Agriculture Organization.
אם עוד היתה צריכה להתקבל עדות נוספת על המחסור הצפוי והתקוות הגדולות המצפות לנו, שאז היא מגיעה מהדוח השני שאף אותו הפיקו ה-FAO בנוסף ל"בנק העולמי" (World Bank). הדוח השני מסיק שכ-400 מיליון הקטאר (כ-4,000,000 קמ"ר), ממוקמים ב-25 מדינות אפריקאיות לבדן, הראויות להיבחר לקידום ייסוד שטחים חקלאיים והקמת חוות חדשות לגידול יבולים נוספים, קרוב לודאי אולי גם על חשבון פארקים לאומיים, שמורות טבע ואזורים מוגנים ואולי גם שמורות פרטיות שנועדו במקור להגנת נופים ייחודיים וחי וצומח אופייניים.
מודלים ממוחשבים לקידום עיבוד קרקעות מעין אלו הראויות לעיבוד אך לא מעובדות, קיימים בפועל בתאילנד שבמזרח-אסיה, שם העריכו שקרקעות מקוריות מעין אלו, מתאימות לשטחים חקלאיים שישודרגו בעתיד לעיבוד בפועל, אך בינתיים סובלים שם מבעיות הַשְׁקָיָה וקרקעות שנחשבות גם לא-פוריות די הצורך. יחד עם זאת, כבר עתה הן שינו צורה ונתפסות כקֶרֶן הַשֶּׁפַע על-ידי חוואים ותיקים קטנים. בדיוק כפי שעתידה המוצלח של תאילנד בשטח זה מקרין על העתיד הירוק של עולמנו, כך מקווים כי יקרה גם באפריקה ובאמריקה הלטינית, שבהן כאמור לעיל, עתודות הקרקע הפוריות העיקריות שנותרו בעולמנו. מהדוחות עולה כי בארגונים השונים הפועלים לרווחת האדם בעולם, מקווים כי חקלאים מקומיים יצברו תנופה ויעבדו שטחים קטנים ולאחר מכן אולי יתאגדו ויפעילו מערכות חקלאיות מורכבות יותר שתצעדנה את ייצור המזון החקלאי קדימה. לשם כך "נדרשת פעילות ממשלתית חזקה שתאפשרנה הקניית זכויות חקלאיות מעוגנות בחוק לחקלאים", מסכמים שני הדוחות שדווחו בקיצור באתר האינטרנט של שבועון המדע החשוב, הניו סיינטיסט, בגיליונו מה-27 ליוני השנה, ולכתבה זו התפרסמו מיד למעלה מכ-60 תגובות מעמיקות ביותר על תמונת המצב.
עיון מזורז בעשרות תגובות מעלה תגובות צפויות, כדלקמן: אחדים מדברים בהן על הרס מקומות החיות של חיות הבר, שחרור פחמן עודף מהצמחייה שטרם התאוששה מרעיית-יתר או תהליכי מידבור והצחחה מובהקים. כמו כן תלו שם את התקוות (שנגוזו כבר?) בצורך לקדם הפרחת השממה בהתבסס על דלקים מאובנים ומקורות-מחיה מוגבלים, שימוש בלתי-סביר בקרקעות עתירות-מים שלא בדרך של קידום חקלאות בת-קיימא. כמו כן העריכו כי אפריקה עומדת להתחמם מדי, להתייבש מדי ולהיות לא ראויה לקידום החקלאות שחוזים כי יכולה היא להכיל אולי. ואמנם, תמיד בסיורי הספארי שלנו אנו מדגישים את הבעיות הלוגיסטיות הקשות שכרוכות בקידום החקלאות באמצעות זיבול ודישון באמצעות טרקטורים, שאפריקה איננה ערוכה אליהם בגין מרחבי הענק שאולי ראויים קודם כל לקידום תיירות אלטרנטיבית לקידום היבשת.
לדעת אחרים, יש לקדם הקמת מפעלי תעשייה ביבשת, לא פחות מהצורך שלנו לקדם בה חקלאות, וכולנו יודעים ומכירים בהשפעתן לרעה של שריפות של יערות גשם משווניים והרריים על פיתוח והגדלת אדמות המיועדות לחקלאות. אפריקה גם סובלת מבצורות מתמשכות, ושינויי האקלים מביאים אליה אפילו גשמים חומציים, כפי שמספרים לנו נהגים העובדים עמנו במסעות הספארי שלנו. וגם אם מדינות מסויימות זוכות לשנת יבולים טובה, הרי שמבחינה לוגיסטית, מתקשים שם באפריקה לשווק בשנה מוצלחת שכזו, כיביכול, את היבולים, השווקים מוצפים, והמחירים יורדים.
דעה פסימית אחרת הביע אחד המגיבים האחרים באומרו כי מזה דורות רבים מגדלים באפריקה יבולים בשטחים חקלאיים, בדיוק באותה מדה שמגדלים אותם בארה"ב, האיחוד האירופי או בדרום-אפריקה, אך בהבדל ודאי אחד. החקלאים בעולם המערבי המתועש מוגנים ונתמכים על-ידי השילטונות, ויש לאמץ גישה זו גם באפריקה, אך טרם עשו זאת. ניסיונות לקדם חקלאים מסויימים, למשל, בקניה, על בסיס תמורה זו או אחרת למגדלי קפה, תה או תירס, לא עלו יפה, בלשון המעטה, אך על כך ארחיב בפעם אחרת. כל אחד שביקר במוזמביק, זימבאבווה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (זאיר לשעבר) או באוגנדה יודע ודאי על מה אני מדבר, ויוכל לאשר שלא מדובר רק על ג'ונגלים, מדבריות, חיות-בר, צומח אקזוטי או ילדים רעבים. אחרים הביעו תרעומת על התקוות המורעפות בדוחות אלו, שאינם מזכירים את הקושי של השחורים להתקדם בכוחות עצמם, ולהיות מסוגלים לקדם את החקלאות שלהם עצמם, אך גישה זו מעידה על אליטיזם והיא בעיני גזענית משהו. לא מביאה בחשבון את הניצול המתמיד של היבשת הקשה הזו על-ידי מדינות המערב, ולראייה, סמל המאבק של הניצול באמצעות חברות התרופות שגרפו מיליארדים מניצול הוינקה הורודה כצמח מרפא מדהים. הרווחים מהוינקה נלקחו בעורמה מממדגסקר, מוצא צמח זה, והאי החשוב הזה מבחינת המגוון הביולוגי של המינים שיש בו, נשאר עני מרוד גם בימים אלה.
היו גם תגובות שציינו כי מסתמן כי לפחות 11-12 מדינות איבדו את מאגרי האורניום שהן אצו רצו אחריו בעולם, והשקיעו בו במחירים גבוהים בעשור האחרון. נדמה כי הן תשושות ומותשות ממאבקן לקדם את כלכלתן בקניית האורניום הזה במחירים מופקעים או בהפקתו. מדובר לדברי אותה תגובה ביבשת אפריקה בקונגו וגאבון, למשל, אך באותה מדה גם במדינות כמו טאג'יקיסטן, בולגריה, הונגריה, רומניה, ספרד, פורטוגל, הרפובליקה של צ'כיה, ארגנטינה ואפילו מדינות מפותחות במיוחד באירופה דוגמת צרפת וגרמניה. לא מדובר אפילו על אירן בכתבה זו מבחינה זו. מקורות אורניום מעין אלה נתרו כיום בעיקר באוסטרליה, קנדה וקזחסטאן, שביחד מכילות בשטחיהן כשני שליש ממקורות אלו במחיר של פחות מ-40 דולר הקילוגרם. לא היה ברור לי מתגובה זו מה משמעות הדבר מבחינת הסיכוי להוציא את עולמנו מהרעב המסתמן, אך חשוב היה להדגיש כל זאת לנוכח הסיכוי לקדם כורים גרעיניים בעולם לטובת האנושות עד שנת 2030, לפי מגיב זה
רקע קודם
עד סוף שנת 2009 ייקבע שיא חדש ומפוקפק בהיקף בני האדם בעולם הסובלים מרעב, תת תזונה ועוני, קובע דו"ח חדש אחר של האו"ם שהתפרסם ב-19 ליוני השנה. לפי הדוח הקודם הזה, השלישי במניין, בנוסף לשני הדוחות הראשונים, מעריכים באו"ם כי מספר הרעבים בעולם יגדל ב-11% רק השנה, והדוח אף מציין את המובן מאליו, והוא שרובם הגדול מתגורר בארצות מתפתחות. אחת המדינות שתסבול יותר מכל מהרעב הכבד, תהיה לפי הדוח, אתיופיה שבאפריקה. בנוגע לכך אכתוב בהמשך החודש כתבה נוספת על התקווה הגדולה לגילוי חטת בר שמצויידת בגן שעשוי להתגבר על מחלת החילדון (בצבע החלודה), מחלה קשה הפוקדת ללא מזור את גידולי החטה בעולם. גן זה עשוי להימצא באתיופיה ולהעשירה בהכנסות כתוצאה מכך, איך בדיוק טרם הבינותי בינתיים.
ההערכות הרווחות הן שבשלהי 2009 יגדל מספר הרעבים בעולם לכ-1.2 מיליארד - שיעור שיקיף שישית מאוכלוסיית העולם, והמציג לראווה שיעור ניכר מההערכות הרווחות הקודמות בנושאים אלה, קבע הדוח שגם אותו ייצר "ארגון המזון והחקלאות של האו"ם. מחברי הדו"ח טוענים כי ב-2009 יצטרפו למעלה מ-100 מיליון אנשים נוספים למעגל העוני בהשוואה לשנת 2008 לבדה. לפי הדוח, מצבם הכללי יצביע אף הוא על עוד יותר רעב, עוני ותת-תזונה. לפי מנכ"ל הארגון, ג'ק דיוף. "משבר הרעב השקט מאיים על היציבות והשלום בעולם". מחברי הדו"ח טענו כי הסיבות להתפשטות הרעב והעוני, בנוסף להאמרת מחירי המזון, נובעים גם מההאטה הכלכלית בארצות רבות בעולם, ובמיוחד בארצות מתפתחות. כמו כן, ירידה ברמת ההכנסה האישית יחד עם גידול באבטלה חסמו לבני אדם עניים את הנגישות למצרכי מזון. יתרה מזאת, לפי ההערכות האחרונות, גם אנשים המתגוררים באזורים עירוניים יסבלו אף הם מחרפת רעב, בשל אבטלה וירידה בהיקף השקעות חוץ שתחריף אותה. בעיה אחרת המדירה שינה מהמומחים היא שאוכלוסיות כפריות באזורים חקלאיים אופייניים, שהיגרו מזה כשני עשורים או יותר לאזורים עירוניים וחיים בסלאמס בשולי הערים הגדולות בעיקר במדינות מתפתחות, שבים במיליונים לכפרים, אותם כפרי-הולדתם. אלה אינם מייצגים בינתיים שיבה לחקלאות בפועל, ואינם מבטיחים כבר עתה שיפור במצב, למרות ההבטחות העולות מעיון בשני הדוחות הראשונים.