סדנת צילום בטנזניה בעונה הירוקה (פסח) - עם הצלם דורון הורוביץ

ום 1 | תל אביב - נמל התעופה קילימנג'רו (Kilimanjaro) - הפארק הלאומי ארושה (Arusha National Park)

נצא בטיסה ישירה מבן גוריון אל קילימנג'רו שבטנזניה. עם היציאה מהטרמינל בנמל התעופה קילימנג'רו, נפגוש את המדריכים המקומיים, נעלה על הג׳יפים ונצא לספארי ראשון בפארק הלאומי ארושה (Arusha National Park).

למרגלות הר מרו שוכן הפארק הלאומי ארושה (Arusha national Park), המציע למבקר בו מגוון בתי גידול: יער גשם מרהיב עם צמחים מטפסים, שרכים, פרפרים, ציפורים וקופים, ביניהם קופי קולובוס לבן- שחור; מכתש וולקני (מכתש נגורדוטו), ובו סלעים חלקים ומצוקים; בתחתית המכתש אזור ביצה, שבו רועים באפלו ומינים שונים של אנטילופות; אגמי מומלה; בצפון השמורה, משמשים בית לאלפי פלמינגו, עיטם קולני ומגוון עופות נוספים, וכן לפרסתנים רבים כמו זברות וג'ירפות.

בתום הסיור נגיע אל הלודג׳ בו נלון הלילה.

ארוחת ערב ולינה (לילה 1) ב-Arusha Serena Hotel או דומה ברמתו

יום 2 | שמורת טרנגירי (Tarangire National Park)

לאחר ארוחת הבוקר ניסע ליום סיור מלא בשמורת טרנגירי הידועה בעצי הבאובב העצומים שבשטחה ובעדרי הפילים.

ייחודה של שמורת טרנגירי (Tarangire National Park) הוא הסוואנות רחבות הידיים שלה, המנוקדות במאות עצי באובב, בני מאות שנים, שביניהם משובצים מאות עצי שיטה. עולם החי של טרנגירי עשיר ומגוון: נמנו בה יותר מ-500 מינים שונים של עופות והיא נחשבת לאחד מריכוזי הקינון הגדולים בעולם. ייחוד נוסף של טרנגירי הוא העדרים הגדולים של הפילים, המגיעים אליה בעונת היובש. בנופיה המגוונים של טרנגירי משוטטים גם היפופוטמים, זאבים טלואים, אריות, נמרים וצבועים. בשטחי העשב הנרחבים שלה חיים אלפי צבאים, באפלו, איילנד, גנו, אימפלות, זברות, ג‘ירפות ומיני יונקים רבים נוספים.

בתום הסיור נצא מהשמורה וניסע אל הלודג׳ בו נישן הלילה.

ארוחת ערב ולינה (לילה 2) ב- Farm House Lodge או דומה ברמתו

יום 3 | יום שבטים בטנזניה - ביקור בשבטי הדזבה ודטוגה

ביום זה אנו חווים את התפתחות משכנות האדם: משבט הדזבה (Hadzabe), הנעזר במערות, בחללים של גזעי באובב בעונה הגשומה ובסוכות מצמחים מקומיים; ועד לשבט דטוגה (Datoga) הבוניה בקתה מלבנית מלבנים עשויות בוץ. עוד נתוודע למורכבות, לקשיים וליצירתיות הנדרשת, בנדידת השבטים בשבר הסורי-אפריקני.
שבט הדזבה ושבט דטוגה הם מהשבטים האותנטיים והמסורתיים האחרונים שנותרו באפריקה ולהם היסטוריה מתמשכת של כ-12 אלפי שנים.

משבט ההדזבה נותרו כ-700 איש. בני השבט חיים בעיקר ליד אגם איאסי (Lake Eyasi) בצפון טנזניה, ללא בית קבוע - בתקופה היבשה הם חיים בסוכות שהם מקימים מזרדים ועשב. בתקופה הגשומה, הם מוצאים מסתור מהגשמים במערות ובנבכי הסלע. כל קבוצה בשבט מונה 30-20 איש. נשות השבט מלקטות פירות ושורשים אכילים ואילו הגברים צדים בעזרת חץ וקשת כבימי האדם הקדמון. שבט ההדזבה מדבר בשפת ההדזה, שפה המשלבת קליקים של עיצורים וציקצוקי לשון.

האזינו לכתבה ששודרה בגלי צה״ל בעקבות ביקור בשבט ההדזבה.

בני שבט הדטוגה ידועים כאויביהם המושבעים של שבט המסאי. גברי השבט נודדים עם עדרי הצאן והבקר בין צפון המדינה לדרומה, בחיפוש אחר שדות מרעה. הנשים נשארות בבית ומגדלות את הילדים. חלק מהגברים עוסק בנפחות זעירה - תוך דקות ספורות הם מתיכים מתכות קלות ובעזרת פטיש וסדן מכינים ראשי חיצים ותכשיטים שונים, אותם יחליפו עם בני שבט הדזבה תמורת עורות בעלי חיים או דבש. הגברים לבושים גלימות אדומות ואילו הנשים מצלקות את עור פניהם בצורות סימטריות מסביב לעיניים ליופי ולבושות בגדי עור יפהפיים. לשבט מבני קבע עשויים מלבני בוץ ותבן..

יום 4 | קלדרת נגורונגורו (Ngorongoro Crater) - שבט מסאי (Maasai) - נדוטו (Ndutu)

לאחר ארוחת בוקר מוקדמת נצא ליום שעיקרו ביקור בלב ליבה של קלדרת נגורונגורו.

קלדרת נגורונגורו (Ngorongoro Crater), המכתש המפורסם ביותר באפריקה, נוצר כתוצאה מקריסתו של הר הגעש נגורונגורו. כתוצאה מהקריסה נוצר מעין אמפיתיאטרון טבעי עצום, שהקירות התלולים המקיפים אותו מתנשאים לגובה של כ-600 מטרים. במכתש נגורונגורו חיים רוב מיני בעלי החיים של מזרח אפריקה, ביניהם קרנפים, צבועים, תאו, פילים ועדרי גנו וזברות. מכתש נגורונגורו הוא חלק מ"אזור השימור נגורונגורו" הכלול ברשימת אתרי המורשת העולמיים של ארגון אונסק"ו. בנגורונגורו חיי בר מגוונים, נופים עוצרי נשימה והוא ביתם של המסאים, רועי הבקר.

את ארוחת הצהריים נאכל בשטח, בלב השמורה באזור המוגדר לכך, לצד מקווה מים עם מרבדי עשב מדהימים, בקרבה לבעלי החיים תחת משק כנפיהם של העופות הדורסים שמגלים כל פעם מחדש עניין מיוחד בארוחת הפיקניק שלנו במקום והופכים כל ארוחה לחוויה.

בתום הארוחה נטפס חזרה אל שפת הקלדרה ונמשיך בדרכנו לכיוון שמורת סרנגטי. בדרך נעצור לביקור במאניאטה (כפר אותנטי) כדי ללמוד קצת על אורח חייהם של שבט המסאי.

סימן ההיכר הבולט של בני שבט המסאי (Maasai), החיים בקניה ובצפון טנזניה, הוא לבושם המסורתי- מעין שמלות אדומות. על פי הערכות, מונה היום שבט המסאי כ-900 אלף איש. הם חיים בכפרים ולא כבודדים, בבקתות עשויות בוץ, עץ וגללי בקר. למרות חדירת תרבות המערב לאזורם, ממשיכים בני שבט המסאי לנהל את חייהם בדרכם המסורתית- חיי נוודים למחצה. רוב בני המסאי עודם מתפרנסים מרעיית בקר, וזאת למרות הקושי להתפרנס מכך הנובע מפיתוח באזורי המחיה שלהם. למרות ששמם יצא למרחקים כציידים מומחים, רוב מזונם של בני המסאי מקורו בבקר שהם מגדלים והם ניזונים בעיקר מדם ומחלב מהבקר. עושרם מוערך במספר ראשי הבקר שיש לכל בעל עדר. בני המסאי משמרים טקסים מסורתיים רבים. אחד הטקסים המוכרים ביותר מכונה ”ריקוד הקפיצות“ אותו מבצעים הנערים הצעירים בטקס התבגרותם.
בטקס זה הם צריכים לזנק מנקודת עמידה לגובה רב, כשהם מפגינים בכך את חוזקם, ובעקבות כך את התבגרותם. בני שבט המסאי חיים במניאטה, כפר קטן המהווה את המרכז הרוחני והחברתי של בני השבט.

עם תום הביקור נמשיך בנסיעה אל אזור ההמלטות שבדרום שמורת סרנגטי - מישורי נדוטו

ארוחת ערב ולינה (לילה 4) ב- Lake Masek Tented Lodge או דומה ברמתו | נדוטו – דרום שמורת הסרנגטי

ימים 5-7 | שמורת סרנגטי (Serengeti National Park)