21/10/2022
כתבה: סיגלית אריאלי
נתחיל בהתחלה
השטח עליו יושבת השמורה היה בעבר אזור מעבר בנדידת בעלי חיים גדולים, כמו פילים, זברות וקרנפים שנעו בין אזור אמבוסלי אל הר קניה, הרי אברדר, אגמי השבר נקורו, ניוואשה ועד ל״נהר האדום״ בשמורת סמבורו.
בתקופת הקולוניאליזם הבריטי האזור הפך לחוות בקר גדולה שהתפרסה על פני 230 קמ״ר. באזור צצו כפרים ועיירות והחל קונפליקט בין החי לאדם. טורפים כמו אריות, נמרים וצ׳יטות שנהגו לצוד אנטילופות שונות הפכו לאיום על הבקר וחיות בית אחרות ולכן הפכו לניצודים בעצמם עד שנעלמו מהאזור.
בשנות ה-80 חוות הבקר נסגרה ובעלי החיים, כמו פילים, החלו לחזור לאזור.
בשנת 1988 הוקמה שמורת Sweetwaters Game Reserve על שטח של כ-130 קמ״ר. המטרה העיקרית של השמורה היתה להגן על הקרנף השחור (קרנף צר-שפה) שנמצא בסכנת הכחדה חמורה והקרנף הלבן (קרנף רחב שפה) שנמצא גם הוא בסכנת הכחדה.
בשנת 2004 השמורה נרכשה על ידי ארגון שמירת הטבע Fauna and Flora International וחברה כלכלית, ושטח השמורה גדל ל-360 קמ״ר - כלל שטח חוות הבקר.
קרנף לבן אחרי אמבטיית בוץ - שמורת סוויטווטרז
מה בשמורה
היום אפשר למצוא בשמורה את ״חמשת הגדולים״ - קרנפים, אריות, תאו אפריקני, פילים ונמרים.
אפשר לראות כאן גם אוכלי עשב כמו זברות, אימפלות, אילנד ומינים נוספים של אנטילופות, ג׳ירפות, צ׳יטות ועוד ועוד.
חלק מבעלי החיים הובאו לשמורה על מנת לאזן את האקולוגיה של אוכלי עשב וטורפים, חלקם, כמו הפילים, עוברים בשמורה כחלק ממסלול נדידה.
השמורה מוקפת בגדר של עמודים נמוכים המאפשרים לבעלי חיים לעבור דרכה אולם גובה העמודים וצפיפותם מונעת מקרנפים את האפשרות לצאת.
לפני מספר שנים הוקם במקום אזור אליו מובאים קופי שימפנזים שהוחרמו מאנשים (במדינות שונותף לאו דווקא קניה) ולא ניתן להשיבם לטבע. הפרויקט הוקם בשיתוף ג׳יין גודול והיא משמשת לו כיועצת.
השטח בו השימפנזים חיים מגודר ומרושת גם מלמעלה, על מנת לשמור עליהם. זהו מתחם עצום המאפשר לכ-30 שימפנזים לחיות בו ברווחה.
השטח סגור לכניסת אנשים (ניתן לצפות בהם ולסייר מעט באזור) היות ורבים מהם סובלים מטראומה ומהווים סכנה לקהל הרחב.
במקום יש ריינג׳רים המטפלים בשימפנזים ומאד שמחים להסביר עליהם ועל הפרויקט כולו.
אחד מהשימפנזים בשמורת סוויטווטרז
למי שאוהב קרנפים (ואי אפשר שלא להתאהב בהם), במקום יש מכלאה גדולה בה חי ברקה, קרנף זכר בוגר ועיוור שרגיל לנוכחות אנשים. ליד המכלאה של ברקה יש מתקן עליו אפשר לטפס וממנו אפשר להאכיל אותו ואף לגעת בו. זו חוויה מרגשת עבור ילדים ומבוגרים כאחד.
סיור ספארי יום
הגעתי לשמורה אחרי ספארי בשמורת סמבורו (מספר שעות נסיעה שעוברת בין כפרים, שדות ואזורי בר פתוחים). האמת שלא ידעתי למה לצפות אבל אמרו לי שיש כאן קרנפים, אז אני מאד בעניין.
והם אכן כאן - עשרות קרנפים לבנים ושחורים. אפשר לראות אותם באזורי סוואנה פתוחים, רובצים על הקרקע או אוכלים מהעשב; בסבך שיחים לועסים עלים או ליד הנהר, נהנים מהקרירות והלחות.
ביקור ראשון כמובן אצל ברקה - הכי קרוב לקרנף שכנראה אזכה להיות.
לפני בתור שני ילדים בני 8-9 נרגשים מהמפגש ואני נרגשת לפחות כמותם. הם מאכילים את הקרנף בעשב והוא לוקח את הצרור מידהם בעדינות כאילו הוא חש כמה קטנים הם לידו.
תורי מגיע וכמו הילדים גם אני מגישה לו מעט עשב, מגע קליל של השפה על כף היד, נגיעה קצרה באף הארוך ומגיע תורו של המטייל הנרגש הבא. זו אמנם חוויה של דקה או שתיים אבל היא נשארת איתי כל יום מאז.
מכאן אנחנו הולכים לשוחח עם הריינג׳רים - הגיבורים האמיתיים של השמורה.
הם מסבירים לי על הפרויקט כולו, מאיפה הגיע הגרעין הראשון (רובו מאירופה), מה הם עושים כדי להגן על הקרנפים מצייד לא חוקי (שמירה כמעט אישית, פטרולים אין-סופיים לאורך גבולות השמורה, שימוש בכלבים שאומנו להריח עקבות אדם ועוד).
למרות כל זה, היו בשמורה מקרי צייד.
מי שרוצה, יכול להצטרף לסיור עם הריינג׳רים ולחוות איתם את ההגנה על הקרנפים.
אני ממשיכה בספארי בשמורה. מדי פעם חוצים את הדרך פילים, במישורים אפשר לראות זוג יענים בריקוד חיזור, מתחת לשיח לביאה נמה ולפי הבטן המלאה אפשר לדעת כי היא כרגע סיימה סעודה.
לביאה נחה בין השיחים
אנחנו ממשיכים והסביבה הופכת לסבוכה. משני צידי הדרך שיחים גדולים ובלתי חדירים לצפיה, כל אחד יכול להסתתר בהם. לפתע נשמע מהשיחים רעש חזק ואל הדרך שועט קרנף שחור. הוא עוצר שניים-שלושה מטרים מהרכב וצופה בנו, כולו מרוכז ודרוך. אחרי כמה דקות בהן עמדנו וצפינו בו (מבלי לדבר או לעשות תנועות מיותרות), הוא הפנה את ראשו ובזנב מורם חזר בריצה קלה אל השיחים ונבלע בהם כלא היה.
אין יותר ספארי מזה.
קרנף שחור (קרנף צר שפה) שהסתער עלינו מבין השיחים
לקראת שקיעה, השמים מתכהים. אנחנו בדרך אל לודג׳ האוהלים בו נלון. בראש גבעת חול נגלה ראש עגול. אנחנו מתקרבים ומגלים צ׳יטה נהנית מקרני אור אחרונות. סיום נהדר לספארי יום.
צ׳יטה לסיום יום ספארי נהדר
ספארי לילה
אם יש אפשרות, אני תמיד שמחה לעשות ספארי לילה.
מי שלא חווה ספארי כזה מימיו, כדאי שידע שזו חוויה מאד שונה מספארי יום. ראשית, טווח הראיה הוא בעיקר הטווח אליו מגיע הפרוז׳קטור הגדול שבראש הג׳יפ. כל מה שמסביב הוא תעלומה.
שנית, מקור האור הזה צובע את בעלי החיים בגווני אפור היות ומדובר בפנסים המדמים תאורת-ירח שאינה בוהקת מדי ואינה מטרידה את בעלי החיים.
הלודג׳ בו אני לנה מאפשר שני מחזורים של ספארי לילה, אני בחרתי בשני שיצא ב-21:00. מסתבר שהייתי יחידה בג׳יפ - רק אני והריינג׳רים.
כוס קפה ביד ושמיכה חמה (קר שם בלילה) ואנחנו מוכנים לצאת.
בסיור צפינו בעדר זברות ובנסיון צייד של צבועים (ברגע שהצבועים החלו לרוץ הפרוז׳קטור כובה על מנת לא להפריע לטבע); להקת לביאות וגורים סועדת בטרף טרי (ראיתי אותם למחרת באור יום, עדיין מנשנשים את השאריות), אימפלות רועות בשלווה והכי מתוק (תמיד) - בוש בייבי (גלאגו) מקפץ מעץ אל הקרקע ומדלג על שתי רגליו אל העץ הבא.
בהחלט ספארי לילה מוצלח.
בית קברות לקרנפים
את היום השני התחלנו בסיור נוסף בשמורה.
מראה של אבנים זקורות ליד עץ בודד משך את תשומת ליבי.
זהו בית הקברות לקרנפים. מצבות קטנות ועליהן שמות הקרנפים שמתו מוות טבעי בשמורה. מצבות גדולות ועליהן שמות הקרנפים שמתו כתוצאה מצייד לא חוקי.
אנחנו עומדים שם כמה דקות, אני קוראת את שמות הקרנפים, סופרת מצבות גדולות.
משם אנחנו ממשיכים לסיבוב פרידה מהשמורה, בדרך ליעד הספארי הבא שלנו בקניה.
כתובת לפני מעבר אחד הגשרים בשמורה - לידיעת הפילים!