הצינגי במדגסקר - המקום בו אסור ללכת יחף

ה"צינגי" הם סלעי גיר שנוצרו בתחתית הים והם מורכבים (ברובם) משאריות סידן פחמתי של חלקי סידן בגופם של יצורים ששקעו במים, כמו דפות ושבלולים. הכל התחיל ממשטחי גיר חלקים למראה שעלו מעל פני המים, ואז, במשך מילוני שנים הם נשחקו על ידי רוחות ומים מתוקים (שהחומציות שלהם מוגברת מעט על ידי דו-תחמוצת הפחמן שנמסה בהם). בסלע נוצרו סדקים, והמים (שחדרו לסלע שוב ושוב) הרחיבו אותם. כשהמים הגיעו לתחתית הסלע הגירי, הם לא יכלו לחזור למעלה וכך נוצרו נהרות תת-קרקעיים שממיסים את הגיר מלמטה.

התוצאה, כעבור מליוני שנים של בליה, היא סלע הנראה כמו להבי סכינים שלופות. תושבי מדגסקר, המלגשים, קוראים לאתר ״צינגי״ שפרשו ״המקום בו אי אפשר ללכת יחף״. בפועל, הצינגי משמש כבית והגנה למגוון של בעלי חיים וצמחים המנצלים את האזור אליו ציידים ובקר אינם יכולים להגיע.

 צניגי דה במראהה - עשוי מאבן גיר

בשנת 1990 אונסקו הכיר בשמורת Tsingy de Bemaraha כ״אתר מורשת עולמי״ בזכות הגאוגרפיה היחודית, יערות המונגרובים הצומחים ואוכלוסיית הציפורים והלאמורים המוצאים בו מחסה.

במדגסקר יש אתר צינגי נוסף, ״הצינגי האדום״ (Tsingy Rouge), הנמצא בחלק הצפוני של האי. אמנם, במבט ראשון הם נראים דומים מבחינת תצורת הסלעים החדים, אך בפועל, הצינגי האדום עשוי אדמה בוצית-אדומה, לעומת אדמת הגיר של הצינגי דה במראהה, הממוקם במערב האי.