טנזניה בפסח - המסלול הכי טוב שיצרנו

יום 1 |תל אביב - נמל התעופה קילימנג׳רו -הפארק הלאומי ארושה (Arusha National Park)

נצא בטיסה ישירה מבן גוריון אל קילימנג'רו שבטנזניה. עם הנחיתה בנמל התעופה קילימנג'רו נצא לספארי בפארק הלאומי ארושה, כולל ספארי הליכה.

למרגלות הר מרו שוכן הפארק הלאומי ארושה (Arusha national Park), המציע למבקר בו מגוון בתי גידול: יער גשם מרהיב עם צמחים מטפסים, שרכים, פרפרים, ציפורים וקופים, ביניהם קופי קולובוס לבן- שחור; מכתש וולקני (מכתש נגורדוטו), ובו סלעים חלקים ומצוקים; בתחתית המכתש אזור ביצה, שבו רועים באפלו ומינים שונים של אנטילופות; אגמי מומלה; בצפון השמורה, משמשים בית לאלפי פלמינגו, עיטם קולני ומגוון עופות נוספים, וכן לפרסתנים רבים כמו זברות וג'ירפות.

בתום הספארי ניסע אל הלודג׳ בו נלון הלילה.

ארוחת ערב ולינה (לילה 1) ב-Arusha Serena Hotel או דומה ברמתו

יום 2 | הפארק הלאומי טרנגירי (Tarangire National Park) - מסאי (Maasai)

אחרי ארוחת הבוקר נעלה על הג׳יפים ונצא לספארי בשמורת טרנגירי המאופיינת בעצי באובב עצומים ועדרי פילים.

בדרכינו ללודג' נעבור במניאטה מסאית (כפר אותנטי), ניהנה מביקור מרתק ונחשף לאורח חייו של שבט מסאי.

סימן ההיכר הבולט של בני שבט מסאי (Maasai), החיים בקניה ובצפון טנזניה, הוא לבושם המסורתי- מעין שמלות אדומות. על פי הערכות, מונה היום השבט כ-900 אלף איש. הם חיים בכפרים ולא כבודדים, בבקתות עשויות בוץ, עץ וגללי בקר. למרות חדירת תרבות המערב לאזורם, ממשיכים בני שבט מסאי לנהל את חייהם בדרכם המסורתית- חיי נוודים למחצה. רוב בני המסאי עודם מתפרנסים מרעיית בקר, וזאת למרות הקושי להתפרנס מכך, הנובע מפיתוח באזורי המחיה שלהם. למרות ששמם יצא למרחקים כציידים מומחים, רוב מזונם של בני המסאי מקורו בבקר שהם מגדלים והם ניזונים בעיקר מדם ומחלב הבקר. עושרם מוערך במספר ראשי הבקר שיש לכל בעל עדר. בני המסאי משמרים טקסים מסורתיים רבים. אחד הטקסים המוכרים ביותר מכונה ”ריקוד הקפיצות“, אותו מבצעים הנערים הצעירים בטקס התבגרותם, ובו הם צריכים לזנק מנקודת עמידה לגובה רב, וכך מפגיעים את חוזקם ואת התבגרותם.

בתום הביקור נמשיך אל הלודג'.

ארוחת ערב ולינה (לילה 2) ב-The Retreat at Ngorongoro או דומה ברמתו

יום 3 | יום שבטים בטנזניה - ביקור בשבטי הדזבה ודטוגה

אנו חווים את התפתחות משכנות האדם: משבט הדזבה, הנעזר במערות ובחללים בגזעי באובב בעונה הגשומה ובסוכות מצמחים מקומיים, אל שבט המסאים הבונה את בקתותיו מענפים עליהם מורחים בוץ וגללים; ועד לשבט הבנטו (דטוגה) הבונים בקתה מלבנית מלבנים עשויות בוץ. עוד נתוודע למורכבות, לקשיים וליצירתיות הנדרשת, בנדידות השבטים בשבר הסורי-אפריקני.

שבט הדזבה (Hadzabe) ושבט דטוגה (Datoga) הם מהשבטים האותנטיים והמסורתיים האחרונים שנותרו באפריקה ולהם היסטוריה מתמשכת של כ-12 אלפי שנים.

משבט ההדזבה נותרו כ-700 איש. בני השבט חיים בעיקר ליד אגם איאסי (Lake Eyasi) בצפון טנזניה, ללא בית קבוע - בתקופה היבשה הם חיים בסוכות שהם מקימים מזרדים ועשב. בתקופה הגשומה, הם מוצאים מסתור מהגשמים במערות ובנבכי הסלע. כל קבוצה בשבט מונה 30-20 איש. נשות השבט מלקטות פירות ושורשים אכילים ואילו הגברים צדים בעזרת חץ וקשת כבימי האדם הקדמון. שבט ההדזבה מדבר בשפת ההדזה, שפה המשלבת קליקים של עיצורים וציקצוקי לשון.

האזינו לכתבה ששודרה בגלי צה״ל בעקבות ביקור בשבט ההדזבה.

בני שבט הדטוגה ידועים כאויביהם המושבעים של שבט המסאי. גברי השבט נודדים עם עדרי הצאן והבקר בין צפון המדינה לדרומה, בחיפוש אחר שדות מרעה. הנשים נשארות בבית ומגדלות את הילדים. חלק מהגברים עוסק בנפחות זעירה - תוך דקות ספורות הם מתיכים מתכות קלות ובעזרת פטיש וסדן מכינים ראשי חיצים ותכשיטים שונים, אותם יחליפו עם בני שבט הדזבה תמורת עורות בעלי חיים או דבש. הגברים לבושים גלימות אדומות ואילו הנשים מצלקות את עור פניהם בצורות סימטריות מסביב לעיניים ליופי ולבושות בגדי עור יפהפיים. לשבט מבני קבע עשויים מלבני בוץ ותבן..

מתלבטים בין טיול ספארי מודרך בעברית לבין טיול פרטי בספארי בטנזניה? במאמר הבא תוכלו לקרוא על היתרונות של כל אחד מהטיולים ולמצוא את המתאים ביותר עבורכם.

רוצים לשמוע עוד על ספארי בטנזניה? צפו בהרצאות שלנו על טנזניה - ספארי, בעלי חיים ושבטים

שלמה כרמל מספר על האריות - טורפי העל בסוואנה

חגית גפן מתארת את החיים עם שבט ציידים-לקטות בטנזניה (הדזבה)

שלמה כרמל מראה את טנזניה שלא הכרתם