כשפקחתי בבוקר את העיניים עטפה אותי תחושת בלבול, לרגע לא זכרתי איפה אני
נמצא. הזהב שעיטר את קירות חדר המלון סינוור אותי וגרם לי לקהות חושים
זמנית. הערתי את האישה, ויחד הסתכלנו על התקרה המעוטרת בקישוטים שתמצאו
בדרך כלל רק בארמונות מלכים.
כעבור לא יותר מדקה פרצנו שנינו בצחוק מתגלגל. "מה יהיה הסוף איתנו?",
שאלתי. "עד מתי נמשיך ללגום מהנאות החיים - טיולים, מסעות, בגדים ובשמים?
אין איזושהי תכלית לחיים?". "אני לא יודעת", היא ענתה. "אבל אתה צודק,
אנחנו באמת חייבים להפסיק להסתובב סחור סחור ולדעת שקיבלנו מתנה ושיש למצות
אותה בצורה נכונה".