באנו למילואים, חשבנו לעשות חיים...
מעבר לנהר נדדנו הנה ...
ימין ושמאל רק חול וחול
עוד נגיע אל מימי הנחל, הכבשים צמאו בין ההרים. מה ירוק הדשא כאן פורחת השיטה אל מול העדרים - מחקו את המיותר
לא ברור וידוע, חטפנו דקירות,
כיצד ומדוע, כלל לא זעירות,
עזבנו משפחות, אך מה לא עושים?
ודירות די נוחות את הכל מנסים.
להרחיק נדוד ארזנו תיקים,
לאפריקה, זה לא סוד, חדשים, ותיקים,
לעשות "מילואיים" ולמטוס במהרה,
כמו לסדרת זחל"מים. הופ, ליבשת השחורה.
על גלובוס הצבענו, נפגשנו בנתב"ג,
נקודה שם בחרנו, מרוגשים עד הגג,
לאוגנדה קרובה, מצופי חוויות,
כנראה באהבה. כמה טונות לפחות.
נחתנו בשלום, וכמו בטירונות,
ומי קידמנו הלום? אך בלי כל רטינות
מסאים בריקוד מושכמים בלי רצון,
עם שלל של ביגוד. עוד לפני אור ראשון.
(ובלודז' הראשון ...) (ובדרך חתחתים...)
רוכזנו במעגל, הג'יפ לו דוהר,
ונשאלנו, סקנדל, מסתחרר, לא מוותר,
מה נצפה מהטיול, כמו היה זה ניסוי,
הצפוי לנו פה בחו"ל? אפריקאי של עיסוי.
נדהמתי לגלות, וח"י נשמות,
שהרוב לפחות, בג'יפ מעונות,
חפץ ללא הרף, עוצרים ונוסעים,
לחזות בחיה ההופכת לטרף. וחוליות "קצת" נוקעים.
ובלודז' לא נעים, ובכן יצאנו לשטח,
בלי כל מים חמים, כולנו במתח,
ותלוים במיכל, לשאוב מרחבים,
20 ליטר מעל. בין שלוליות לעבים.
במרחבים ללא אופק, באפלו מרשים,
המעלים את הדופק, מלחך עשבים,
חיות משוטטות, תן ונמיה,
את חושינו מרטיטות. הרוחשת בדומיה.
וזאת יש לדעת, אז ראינו קרנף,
עם כמות של משמעת, ואפילו ג'ירף,
וסבלנות הנחוצה, ולביאות במארב,
במסגרת כה לחוצה. לטרוף ערב רב.
(ובשטח ...)
צבאים למכביר, וזברות בצד,
ממש מקיר-אלי-קיר, קרובות – אחת, אחד
תומסון וגראנט, ערוכות ב"מסדר",
מלחכים שם בלאט. להימלט מאוייב אכזר
וקבוצת רווקים, דיה חוטפת,
של אימפלות מחכים, אנפה חולפת
לנצח ת'מנהיג, זברות בעשב,
ושאפות להשיג. דרוכות ברוב קשב.
אמרנו – "נו" - ? עדר פילים
אופס, מלאן של גנו. צועד כמו גדולים,
עוף דורס, ובתווך קבוצת פילונים,
ובז חומס. מוגנת לפני ולפנים.
ובמים, תאמין! ובראש העדר,
מסתתר לו מר תנין. צריך שיהיה סדר,
וממתין בציפיה, צועדת פילה,
לאפקט החצייה. היא המלכה הגדולה.
גנו די אמיץ, וממעל זורעי הרס,
נאבק בתנין ומשפריץ, עזניה וגם פרס,
אנרגיה גייס וידידנו הנשר,
וניצל, כי מתניים שינס. מתביית לו על פגר.
וכל זה ידוע, חיוויאים ועיטים,
ברור וקבוע, צופים, מנסים.
כי עם קרוקודיל ללכוד ללא הרף,
אין סיכוי לעשות "דיל" ולדרוס את הטרף.
אי-שם במרומים, וציבור מאושר,
טורפים שם דואים, מן הגג עד מחר,
מנצלים את הרוח, "כמה טוב ונחמד,
לאגור את הכוח. שהעופר נלכד".
צפינו בשבטיות, אכן זאת לדעת,
המוכיחה התפתחות, התחושה לא מופתעת,
מצייד ומלקט התמדרנו עם השנים,
עד בחיטים הוא חובט. אך נשארנו קמאים.
מלא אנתרופולוגיה, ומעל תנצח,
ואף גיאולוגיה בקולה הבוטח -
בהתנהגות השבטים, הלוא היא חגית,
שם בין השיטים. מדריכת העילית.
לצייד יצאנו, חגית המדריכה
ובמבי שם צדנו, מתמצאת במלאכה.
היה זה דיק-דיק, בצומח, בחי,
ואת לבי זאת העיק. ובדומם ... כה לחי.
טרחה להורות ממני, המשורר הנעלם,
איך לצפות על חיות. הנושא את השם - יחיעם
לבחון התנהגות
של חיה ביחידות.
ובכל ערב כמו כלום,
הרצאה וסיכום:
מה עשינו זה מכבר,
ומה מצפה לנו מחר.
תרחיב שם ת'ידע,
ממש אנציקלופדיה,
עם קורטוב של היסטוריה,
בלי שמץ אופוריה.
בזכותך חביבה,
עם חיוך ואהבה,
זכינו לא פחות, לא יותר,
בחוויות מ"עולם אחר".