מאת: נדב לוי
02.2010
באמצע חודש ינואר 2010, ראש ממשלת קניה, ראיילי אודינגה (Raila Odinga) הכריז על מחוייבותו ומחוייבותה של קניה לשמר את יערות רכס המאו, ובעיקר התייחס למחוייבותה של ממשלתו לפעול למען יער קאפטונגה (Kaptunga) במערכת האקולוגית המרשימה של יערות רכס המאו, כחלק מתוכנית שיקום מרחיקת-לכת וחשובה לשימור היערות הפגועים והנכרתים בצורה מואצת שמסכנת את עתידו של נהר המארה. אם ייפגע המארה, עלולה להיפגע הנדידה המחזורית של הגנו והזברה במאסאי-מארה והסרנגטי ללא תקנה, חוששים מדענים, שומרי-טבע ואקולוגים.
סברות אלו ואחרות החלו להתפרסם מאז שלהי 2009, בגין שינויים מפליגים באופי התכסית הקיים בקניה, ואולי גם בטנזניה שבה הציד הספורטיבי מפותח יותר ויש בה דיווחים על רווחים של עשרות מיליוני דולרים לשנה הזורמים לקופתה של המדינה. ואולם, בדרך-כלל הגנו נהגו לשחות במהלך חציית הנהר, באם וכאשר היה עליהם לחצותו, פעמיים בשנה מחזור נדידה שלם, אך כאמור לעיל פני המים בנהר נמוכים מאוד לאחרונה, כפי שהוכח בשנים האחרונות בגין עונות הבצורת המצטברות. היום קרוב לודאי שקל יותר לחצות ביתר קלות את נהר המארה מאחר וכמויות המים פחתו והידלדלו ביותר, וגם אם אין איש יודע בביטחון ממתי מתנהלת הנדידה הזו (יש עדויות על מאובנים באזור של גנו מלפני כ-3 מיליוני שנים), מתחילים היום לראות בנהר המארה סימנים ברורים לכך שייתכן ועתידה של הנדידה החשובה הזו אינו מובטח.
האמנם?
נשאלת השאלה, האם מה שקרה לנדידות יבשתיות אחרות בעולם עלול לקרות גם בקניה וטנזניה? לדעתם של מדענים המתגייסים לחקר הסוגיה אין בכך עוד כל ספק. מה שהכי מדאיג זה שנהר המארה וכמויות המים המידלדלות בו, הינו היבט שלא בטוח כי אנו מדגישים אותו די הצורך בסיורינו שם. המארה הוא עורק החיים הראשי בסביבה הטבעית כאן, והוא חשוב מאוד. בטיסה בכדור פורח ניתן תמיד לראות את זרזיפי המים המועטים שזורמים כיום בנהר וביובליו המתייבשים, למשל, נהר הטאלק נמצא באחת הסביבות הירוקות ביותר ועתירות המשקעים בדרך-כלל בשמורה או בשוליה. מהאוויר רואים את הבעיה בהתגלמותה. אולי בצורה הטובה ביותר. והנה, רק לאחרונה התברר במעקב פרטני יותר על הבעיה מה שצריך היה להדאיג יותר מכל: נהר המארה מתחיל ביערות רכס המאו, לא הרחק מעיירת המחוז המאסאית נארוק (Narok).
והנה, יש גם בשורות טובות. באחרונה, מספר רב של אנשים המתגוררים ברכס המאו ונמנים על הקהילות המקומיות שם, מיהרו לברך את הסכמתו של אודינגה ליטול חלק בהאצת הבטחתו כי ממשלתו תפעל לקידום שימור רכס המאו כולו, בסיוע מפלגתו הדמוקרטית הכתומה, שנחלקה בין תומכי הפעילות הזו לטובת התיירות ושימור רכס המאו והציידים הלקטים שעודם מתגוררים בו, לבין החולקים על דעה זו שנקטו בעמדה הפוכה והיו בין מצביעיו בבחירות האחרונות שבעקבותיהן, למרות היותו כל השנים באופוזיציה, נבחר אודינגה לכהן כראש הממשלה (לאחר המהומות בדצמבר 2007 שעליהן אולי כבר כתבנו בעבר).
ואולם, חזית הפוליטיקה המקומית ברכס המאו התחממה לטובה על רקע המתרחש ביער קאפטונגה, ופעילי שמירת הטבע מקבוצת ה-WildlifeDirect, התגייסו למערכה, ושלחו את נציגיהם לכפר אחר באזור המאו שבו חיים בני אוגייאק (Ogiek) שאינם אלא "ציידים-לקטים" מקוריים של האזור. הם פעילים בו מימים ימימה ואינם מוכרים לנו כלל. קהילת בני האוגייאק בדומה לקהילות בני הנדורובו (Ndorobo) חיים באזור המיוער הידוע באגדות המאסאים שחצו אותו בימים קדומים, וגם הם חיים בו אולי בטרם עברו בו המאסאים, לכל הפחות משערים כי כמה אלפי שנים או יותר. ידוע כי מקביליהם בטנזניה, בני ההדזאבה (Hadza=Hadzabe) מתגוררים בערוץ אולדובאי בואכה אגם אייאסי מאז לאחר ראשית מיני האדם הקדמון שהתגלה שם, ובטח לא פחות מרבבת שנים. הם עסקו בטנזניה בדיג, ולראייה קרבתם של הציידים הלקטים כולם לימות הסודה באזור. יתרונם של בני הדזא אינו נתון בספק כי התגוררו בקרבת אגם אייאסי, מולדתם הנוכחית, בדיוק כפי שבני האלמולו (Almolo) בקניה נחשבים כדייגים-ציידים-לקטים שבחר להתיישב על שפת אגם טורקנה בצפון-קניה, לא הרחק מנהר האומו ודרום אתיופיה. כך אפשר לומר גם על הציידים הלקטים מרכס המאו שקרובים בפעילותם ובאזורי שוטטותם לאדגמי-סודה אחדים בקניה דוגמת אגם נקורו, אגם אלמנטייטה ואדם נאייבשה, אך דומה כי מעולם לא הגיעו לגדותיהם כדי להתיישב שם ולעבור תהליכים דומים לאלה שעברו קבוצות אנוש שהוזכרו לעיל.
והנה, מתברר כי בני האוגייאק אינם ממשיכים עוד בציד-לקט כהרגליהם המסורתיים מימים ימימה, אלא נוטלים עתה חלק בשחזור היערות הכרותים. מהלך חשוב זה מתרחש עתה הלכה למעשה ביוזמת ד"ר Mukuria Mwangi המוביל את שיקום יערות המאו. בקאפטונגה אף נערך מסע ראלי (Rally) שנערך לאחר הגעתו של אודינגה שנטע עץ לציון הפעילות המבורכת וכחלק חשוב מקידום התהליך. הביקור של אנשי ה-WildlifeDirect, אף תועד בצילום וידיאו ושיחות עם הציידים הלקטים שהתגייסו לקדם את הפרוייקט, אלא שזה רק חלק מהמתרחש המצער שם.
עוד קודם לכן התברר כי ממשלת קניה החרדה למצב, החליטה לסלק רבבות בני-אדם שהתנחלו בשטחים המבוראים שהפכו לשטחי חקלאות, והחליטה לסלקם מהאזור. הדבר עורר תרעומת גדולה, אך נראה כי חשיבות התיירות לקניה האיצה את ההחלטה לסלקם כפולשים שהגיעו לאזור ללא תכנון מוקדם ויכלו להרע את מצב פלגי המים הזורמים לנהר המארה. כמו כן הביעו חשש עמוק כי כריתת יערות רכס המאו גורמות לאירוזיה מוגברת ותהליכים לא טובים, בלשון המעטה למערכות האקולוגיות שתורמות לנהר החשוב כל כך לקניה וטנזניה. כתבה נרחבת על המתרחש שם תשוגר בעתיד לאתר.
בני האוגייאק מתגוררים זה אלפי שנים ברכס המאו בין הערים נקורו ונארוק, מצד אחד וכן בהר אלגון בין הערים אלדגורט וגבול אוגנדה-קניה. הם מושפעים לרעה בעיקר במזרח רכס המאו שסובל מעיקר הכריתה. כהרגלם, הם יוצאים לצוד חצי עירומים עד לבושי פרוות, בעיקר שפני-עצים, שמכונים Tree-Hyrax או Dassie (Dendrohyrax arboreus), הקרובים לשפני הסלע (Procavia capensis) המוכרים לנו יותר. אלה הם ניצודיהם המועדפים, אך הם ידועים גם כחובבי-דבש סדרתיים שמקורו מדבורים פראיות, וכחבריהם הציידים הלקטים בכל אפריקה.
בקתותיהם דומות לאלו של בני ההדזאבה בטנזניה, אך נדמה כי הן מעוצבות יפה ומסוגנן יותר. הם לא מצליחים בדרך-כלל בבתי המשפט הקנייאתים מסיבות שונות ומשונות, אך הממשלה הבינה את חומרת המצב. כריתת היערות של הרכס כה מדאיגה שהם החלו לשנטע מחדש אפילו שתילי במבוק בחגורות המתאימות כדי לעצור את האירוזיה המתגברת. בשטחים המבוראים מגדלים תה יותר משאי-פעם, לא הרחק ממרכז הגידול המסורתי באזור שבין נקורו לקאריצ'ו. מצילומים שהגיעו אלי עולה כי כריתת גזעי העצים של יערות עתיקי יומין מעוצבים גם להקמת מכלאות רציניות לחיות משק של האדם, בעיקר ראשי-בקר הנמצאים באזור בהמוניהם מאחר ובשטח מתגוררים גם מאסאים רבים. מידע על הציידים הלקטים הייחודיים במראם ובפעילותם ברכס הייחודי שנחשב יערות הגשם ההרריים הגדולים ביותר שנותרו בקניה, יישלח לאתר בעתיד. בעתיד אדווח עוד על בני האוגייאק \ לכשנבקר בכפריהם הזמניים ונלמד עוד על אורח חייהם המנותק מאתנו כל השנים מאחר ואיננו מטיילים די בקניה או שלא מתעכבים די הצורך ברכס הייחודי.