יום 1 | תל אביב – קילימנג'רו (Kilimanjaro) - שמורת הטרנגירי (Tarangire National Park)
בערב יום ראשון ניפגש בנמל התעופה ע"ש בן גוריון ונצא בטיסה לנמל התעופה קילימנג'רו בטנזניה.
עם הנחיתה בשעת בוקר מוקדמת נפגוש בנהגי הספארי ונצא לספארי ראשון בטנזניה, אל שמורת טרנגירי.
ייחודה של שמורת טרנגירי (Tarangire National Park) הוא הסוואנות רחבות הידיים שלה, המנוקדות במאות עצי באובב, בני מאות שנים, שביניהם משובצים מאות עצי שיטה. עולם החי של טרנגירי עשיר ומגוון: נמנו בה יותר מ-500 מינים שונים של עופות והיא נחשבת לאחד מריכוזי הקינון הגדולים בעולם. ייחוד נוסף של טרנגירי הוא העדרים הגדולים של הפילים, המגיעים אליה בעונת היובש. בנופיה המגוונים של טרנגירי משוטטים גם היפופוטמים, זאבים טלואים, אריות, נמרים וצבועים. בשטחי העשב הנרחבים שלה חיים אלפי צבאים, באפלו, איילנד, גנו, אימפלות, זברות, ג‘ירפות ומיני יונקים רבים נוספים.
בתום היום נגיע אל הלודג' באזור מניארה, שם נלון.
יום 2 | קלדרת נגורונגורו (Ngorongoro Crater) - שמורת סרנגטי (Serengeti National Park)
בשעות הבוקר נקבל תדריך קצר בנוגע ליום העומד לפנינו, שעיקרו, ביקור בלב ליבה של קלדרת הנגורונגורו.
קלדרת נגורונגורו (Ngorongoro Crater), המכתש המפורסם ביותר באפריקה נוצר כתוצאה מקריסתו של הר הגעש נגורונגורו. כתוצאה מהקריסה נוצר מעין אמפיתיאטרון טבעי עצום, שהקירות התלולים המקיפים אותו מתנשאים לגובה של כ-600 מטרים. במכתש נגורונגורו חיים רוב מיני בעלי החיים של מזרח אפריקה, ביניהם קרנפים, צבועים, תאו, פילים ועדרי גנו וזברות. מכתש נגורונגורו הוא חלק מ"אזור השימור נגורונגורו" הכלול ברשימת אתרי המורשת העולמיים של ארגון אונסק"ו. בנגורונגורו חיי בר מגוונים, נופים עוצרי נשימה והוא ביתם של המסאים, רועי הבקר.
את ארוחת הצהריים נאכל בשטח, בלב השמורה באזור המוגדר לכך, לצד מקווה מים עם מרבדי עשב מדהימים, בקרבה לבעלי החיים תחת משק כנפיהם של העופות הדורסים שמגלים כל פעם מחדש עניין מיוחד בארוחת הפיקניק שלנו במקום והופכים כל ארוחה לחוויה.
בתום היום נגיע אל הלודג' הממוקם בשמורת הסרנגטי, שם נלון.
ארוחת ערב ולינה במרכז שמורת סרנגטי.
ימים 3-4| שמורת הסרנגטי (Serengeti National Park)
היומיים הקרובים יוקדשו במלואם למרכז ודרום שמורת הסרנגטי.
הפארק הלאומי סרנגטי (Serengeti National Park) הוא שמורת הטבע העשירה והמגוונת ביותר בעולם כולו. בין בעלי החיים הגדולים שבהם אפשר לצפות בשמורה: גנו, זברות, ג‘ירפות, אנטילופות, אריות, נמרים, צבועים ומגוון עצום של ציפורים. בתקופה זו, עדרי הגנו, הזברות, צבאי תומסון וגרנט, אימפלות ועוד נודדים אל דרום ומרכז שמורת סרנגטי, שם צומח כעת עשב טרי. חודשים אלו הם עונת ההמלטות של נקבות הגנו וסביב העדרים אפשר לראות להקות של טורפים המחפשים את העגלים שזה עתה נולדו ומהווים טרף קל. זהו מעגל החיים במלוא עוצמתו.
את ארוחות הצהריים נאכל בשטח בשמורת הסרנגטי במיקום שיימצא ראוי ובטוח לפיקניק בלב הטבע העוצמתי.
בתומו של יום נגיע אל המלון, נהנה מהנוף הקסום ונתארגן לארוחת הערב. לאחר ארוחת הערב נפגש להרצאה קצרה והסבר לקראת היום הבא.
ארוחת ערב ולינה (2 לילות) במרכז שמורת סרנגטי.
ימים 5-6 | מישורי נדוטו (Ndutu) - כפר מסאי (Maasai) - אזור מניארה - שבת
היום האחרון בו נסייר בשמורת סרנגטי ונתרכז בדרום שמורת הסרנגטי, מישורי ההמלטות בנדוטו.
לקראת אחר הצהרים ניפרד מהשמורה וניסע אל הלודג' באזור מניארה.
בדרכנו נבקר במאניאטה (כפר אותנטי) ניהנה מביקור מרתק באורח חייהם של שבט המסאי.
סימן ההיכר הבולט של בני שבט המסאי (Maasai), החיים בקניה ובצפון טנזניה, הוא לבושם המסורתי- מעין שמלות אדומות. על פי הערכות, מונה היום שבט המסאי כ-900 אלף איש. הם חיים בכפרים ולא כבודדים, בבקתות עשויות בוץ, עץ וגללי בקר. למרות חדירת תרבות המערב לאזורם, ממשיכים בני שבט המסאי לנהל את חייהם בדרכם המסורתית- חיי נוודים למחצה. רוב בני המסאי עודם מתפרנסים מרעיית בקר, וזאת למרות הקושי להתפרנס מכך הנובע מפיתוח באזורי המחיה שלהם. למרות ששמם יצא למרחקים כציידים מומחים, רוב מזונם של בני המסאי מקורו בבקר שהם מגדלים והם ניזונים בעיקר מדם ומחלב מהבקר. עושרם מוערך במספר ראשי הבקר שיש לכל בעל עדר. בני המסאי משמרים טקסים מסורתיים רבים. אחד הטקסים המוכרים ביותר מכונה ”ריקוד הקפיצות“ אותו מבצעים הנערים הצעירים בטקס התבגרותם.
בטקס זה הם צריכים לזנק מנקודת עמידה לגובה רב, כשהם מפגינים בכך את חוזקם, ובעקבות כך את התבגרותם. בני שבט המסאי חיים במניאטה, כפר קטן המהווה את המרכז הרוחני והחברתי של בני השבט.
נגיע כמה שעות לפני כניסת השבת להתארגנות וקבלת השבת. ננוח בלודג' על דופן הבקע הסורי אפריקני, נצא לסיורים רגליים וניהנה מהאזור הקסום ומהמנוחה.
ארוחת ערב ולינה (2 לילות) באזור מניארה.
יום 7 | ביקור בשבטי הדזבה, דטוגה ואירקו – שמורת אגם מניארה (Manyara National Park)
בתום ארוחת הבוקר נצא ליום שבו נחווה את התפתחות משכנות האדם: משבט הדזבה, הנעזר במערות ובחללים בגזעי באובב בעונה הגשומה ובסוכות מצמחים מקומיים, אל שבט המסאים הבונה את בקתותיו מענפים עליהם מורחים בוץ וגללים; ועד לשבטי הבנטו (דטוגה, אירקו) הבונים בקתה מלבנית מלבנים עשויות בוץ.
עוד נתוודע למורכבות, לקשיים וליצירתיות הנדרשת, בנדידות השבטים בשבר הסורי-אפריקני.
שבט הדזבה (Hadzabe) ושבט דטוגה (Datoga) הם מהשבטים האותנטיים והמסורתיים האחרונים שנותרו באפריקה ולהם היסטוריה מתמשכת של כ-12 אלפי שנים.
משבט הדזבה נותרו כ-1000 איש. בני השבט חיים בעיקר ליד אגם איאסי בצפון טנזניה, ללא בית קבוע - בתקופה היבשה הם חיים בסוכות שהם מקימים מזרדים ועשב. בתקופה הגשומה, הם מוצאים מסתור מהגשמים במערות ובנבכי הסלע. כל קבוצה בשבט מונה 20-30 איש. נשות השבט מלקטות פירות ושורשים אכילים ואילו הגברים צדים בעזרת חץ וקשת כבימי האדם הקדמון. שבט ההדזבה מדבר בשפת קויסן, שפה המשלבת קליקים של עיצורים וציקצוקי לשון.
בני שבט דטוגה ידועים כאויביהם המושבעים של שבט המסאי. גברי השבט נודדים עם עדרי הצאן והבקר בין צפון המדינה לדרומה, בחיפוש אחר שדות מראה. הנשים נשארות בבית ומגדלות את הילדים. חלק מהגברים עוסק בנפחות זעירה - תוך דקות ספורות הם מתיכים מתכות קלות ובעזרת פטיש וסדן מכינים ראשי חיצים ותכשיטים שונים, אותם יחליפו עם בני שבט הדזבה תמורת עורות בעלי חיים או דבש. הגברים לבושים גלימות אדומות ואילו הנשים מצלקות את עור פניהם בצורות סימטריות מסביב לעיניים ליופי ולבושות בגדי עור יפהפיים. לשבט מבני קבע עשויים מלבני בוץ ותבן.
שבט אירקו הוא שבט בנאים המתמחה בייצור לבני בוץ, אותן הם שורפי בתנורים ענקיים, הבנויים מאותן לבנים עצמן.
האירקו נדדו מאתיופיה דרומה בשל התנכלויות מצד השבטים שם, עד שהגיעו למרחבי רמת הנגורונגורו, שם הם סבלו משבט המסאים, שנהג לעשות פשיטות ליליות ולבזוז את הבקר של האירקו.
הפתרון היה בניית בקתות מיוחדות.
בתחילת הסיור, מדריך משבט אירקו יספר לנו על ההיסטוריה של השבט ויסביר לנו על תהליך ייצור הלבנים. אנו נצא איתו לסיור בו הוא יראה לנו מחצבת קרקע מרשימה, בה גברים מהשבט מכינים בידיים קרקע ללבני בוץ ושורפים אותן בתנורי ענק. זה המקום להיזכר בכתוב בהגדת פסח ״תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו״… ואכן, העשב מוסיף לחסינותה של לבנת הבוץ.
בתום הסיור במחצבה נמשיך ונראה את השדות אותם מעבד השבט ובו הם מגדלים תירס, קסאווה ועוד. בסיום הסיור נגיע אל אחד מבתי השבט, נשמע מעט מהמוזיקה המסורתית ונחזה בריקוד קבלת הפנים של בני השבט.
בתום הביקור נמשיך לספארי בשמורת אגם מניארה.
בתחתית הבקע הסורי - אפריקני, החוצה את טנזניה, שוכנת שמורת אגם מניארה (Lake Manyara National Park): קטנה אך מגוונת בבתי גידול ועשירה במיני בעלי חיים. הכניסה לשמורה עוברת ביער טרופי, המתקיים הודות למי תהום גבוהים במיוחד. ציפורים רבות, ביניהן שקנאים וקורמורנים, ניזונות מדגי האגם. אלפי פלמינגו צובעים לעיתים את האגם בוורוד כשהם מגיעים אליו במסלול נדידתם. חוויה נוספת שמזמנת שמורת מניארה היא צפייה באריות, הנוהגים לטפס על עצי השיטה הגבוהים כדי להימלט מהחום וממטרד החרקים.
בתום היום נגיע אל המלון בארושה, שם נלון.
יום 8 | נסיעה לנמל התעופה קילימנג'רו (Kilimanjaro) – תל אביב
בתום ארוחת הבוקר נצא בנסיעה אל נמל התעופה קילימנג'רו, לקראת טיסתנו חזרה ארצה.
רוצים לשמוע עוד על ספארי בטנזניה? צפו בהרצאות שלנו על טנזניה - ספארי, בעלי חיים ושבטים
שלמה כרמל מספר על האריות - טורפי העל בסוואנה
חגית גפן מתארת את החיים עם שבט ציידים-לקטות בטנזניה (הדזבה)
שלמה כרמל מראה את טנזניה שלא הכרתם