ציפורי טנזניה ואפריקה

10/03/2017

מגוון הציפורים אותן ניתן לראות בטנזניה הוא אדיר - מעל ל-1050 מיני עופות, חלקם יציבים וחלקם נודדים, מהם 28 מינים אנדמים.
מה שמסעיר עוד יותר הוא טווח הגדלים ומגוון המינים. בטנזניה ניתן לראות ציפורים קטנטנות, כמו פרושים וצופיות, לצד העוף הגדול מכולם - היען. האזור הוא גן-עדן לצפרים חובבים ומקצועיים, כמו גם לצלמים, הנהנים לצלם את הציפורים הצבעוניות בביתן הטבעי.
הרשימה הבאה אינה מתימרת להציג את כל המינים, אלא את אלו שסיכוי סביר שתפגשו במהלך הספארי, וחשבנו שכדאי שתדעו עליהן עוד.

זרזיר הדור (Superb starling)
אנחנו מכירים את הזרזיר המצוי, שנוצותיו הכהות מנוקדות בלבן. בטנזניה תפגשו מספר מיני זרזירים שישאירו אתכם פעורי פה. כזה בדיוק הוא הזרזיר ההדור.
אורכו כ-19 ס״מ ומקורו שחור ודק וכשמו כן הוא - מתהדר בנוצות מבריקות בגוני כחול, בטנו אדמדמה ופס נוצות לבן דק מפריד בינה לבין החזה הכחול. ראשו שחור, טבעת לבנה מקיפה את עינו.
הוא ניזון בעיקר מחרקים כמו חיפושיות, טרמיטים, נמלים וחגבים; מתולעים ואף מפירות וגרגרים למינהם. אפשר לראות אותו מקפץ על הקרקע בסביבת אנשים, מחפש פרורים שנפלו.
בעונת הרביה הנקבה מטילה 3-4 ביצים, עליהם היא והזכר דוגרים 12 יום. הזוג דואג לגוזלים הגיעם לעצמאות.

כחל לילכי (Lilac-brested roller)
הכחל ידוע ביכולות הלולינות האווירית שלו, ומכאן שמו הלועזי - roller. הכחל הלילכי בולט בעמידתו על קצה ענף חשוף או דרדר, כשהוא מחפש מעופפים שונים או זוחלים קטנים שיהוו את ארוחתו.
הוא ססגוני למדי - ראשו ירקרק-כחלחל, גבו בגוני צהוב, שולי כנפיו כחולים וקצות כנפיו כהות. זנבו דק וארוך - בחלקו העליון הוא כחול וקצהו כהה. צווארו בגון לילך וביטנו תכלכלה. מתחת למקורו הדק והשחור אפשר לראות ״זקנקן״ לבן. עיניו שחורות ומהן נמתח קו כהה, הנוצות מתחת לעיניו הן בצבע כתום-אדמדם.
את קינו הוא מוצא בגזעי עצים חלולים, שם הנקבה תטיל 2-4 ביצים, ובני הזוג ידגרו עליהן לסרוגין. בזמן הקינון בני הזוג תוקפנים מאד כלפי ציפורים ונחשים המתקרבים אל הקן.
​בלי ספק - זוהי אחת הציפורים היפות ביותר והיא גם חביבה מאד על צלמים.

אורג מסכה (Southern masked weaver)
האורגים היא משפחה המונה מספר מינים שונים, שהמאפיין העיקרי שלהם הוא אופן בניית הקן. הזכר בונה את הקן מעלים ועשבים ארוכים, אותם הוא אורג לצורת טיפה, כאשר חלקה הרחב כלפי מטה ומהווה את הכניסה לקן (מתחתיתו). במין זה, צבעי הזכר בולטים בצבעם הצהוב ובראש המכוסה ״מסיכה״ שחורה. הכנפיים משובצות בנוצות כהות, כמו גם הזנב. גלגל העין צהוב והאישון שחור. המקור דק ושחור גם הוא.
בעונת החיזור הזכר עובד במרץ על קינו ומנסה למשוך אליו נקבות שירצו לקנן בו. הוא יוסיף ויבנה קינים, תוך שהוא מפגין את כישורי הבניה שלו, עד שימצא את בחירת ליבו.
הקן עצמו בנוי, לרוב, על שיטה קוצנית, מה שמקשה (בנוסף לפתח ההפוך) על אויבים כמו נחשים או ציפורים אחרות, לגזול את הביצים או הגוזלים.

שרקרק קטן (Little bee-eater)
בטנזניה ניתן לראות מספר מיני שרקרקים, שצבעיהם מרהיבים. השרקרק הקטן הוא ציפור קטנה, 17 ס״מ אורכה, שהצבע הבולט בה הוא ירוק - מקצה הקודקוד, אל הגב ועד קצה הזנב. ביטנו וחזהו זהובים כשקו שחור מפריד בינהם. מקורו דק ושחור, עינו אדומה, כשתחתיה קו שחור ומעליה קו טורקיז.
הוא ניזון מחרקים מעופפים, עם העדפה ברורה לדבורים, אותם הוא תופס תוך כדי מעוף. אם לקורבן יש עוקץ, כמו לדבורה או צירעה, השרקרק יכה את החרק על משטח קשה, עד שהעוקץ מוסר.
השרקרק הקטן מקים את קינו בגדות נהר חוליות, בהן הוא ייצור תעלה קטנה, שם הנקבה תטיל 4-6 ביצים. הנקבה והזכר דוגרים בתורנות על הביצים.
בשל צבעיו, הדומים לצבעי דגל טנזניה - ירוק, כחול, צהוב ושחור - רבים רואים בו את הציפור הלאומית (אך הלא רישמית) של טנזניה.

שלדג מלכיט (Malachite kingfisher)
קטנטן (אורכו כ-13 ס״מ) וססגוני, זהו אחד השלדגים היפים ביותר. גבו כחול-סגלגל בוהק, חזהו חום-אדמדם, מקורו ארוך ואדום, ראשו משובץ בנוצות כחולות וטורקיז, בתחתית הגרון ובקצות הראש אפשר לראות נוצות לבנות. הוא נוהג לשבת בין קנים על שפת מקווה מים, מביט בריכוז במים שתחתיו, מהם יזנק כשיבחין בדג, אותו הוא יחזיק במרכז עד שינחת על הקנה ויבלע אותו כשראש הדג קדימה. הוא מקנן במחילה בגדה חולית של נהר.

קלאו אדום מקור (Red-billed hornbill)
משפחת הקלאו מאופיינת במקור גדול וקרני. לקלאו אדום מקור אכן מקור אדום ובוהק. נוצורתיו שחורות ולבנות, כשראשו מעט פלומתי וביטנו לבנה. זנבו ארוך ושחור. אורכו כ-42 ס״מ והוא אוכל חרקים, פירות וזרעים. קריאתו חזקה וניתן לשמוע אותו למרחוק ״מדבר״ עם בני מין נוספים או עם בת זוגו. הזוג בונה את קינו בתוך גזע עץ חלול. כשהנקבה מטילה את ביציה, הזכר אוטם את חור הכניסה בבוץ ולשלשת ומשאיר בו סדק צר, דרכו הוא יאכיל את הנקבה, ולכשיבקעו - גם את הגוזלים. כאשר אחד מהגוזלים מוכן לפרוח מהקן, הזכר והנקבה פורצים את הסגר. במידה ובקן נשארו גוזלים שאינם יכולים לעוף עדיין, הקן יאטם שוב.

חסידת אוכף (Saddle-billed stork)
אחד העופות היפים ביותר, בטח מבין החסידות. גובהה כ-1.5 מ׳, צווארה שחור, מקורה ארוך בצבע אדום בוהק. סמוך לבסיס המקור פס שחור עבה. בקצה הגולגולת ״אוכף״ צהוב הממוקם בחלקו העליון של המקור. צבע הבטן לבן, הכנפיים והזנב שחורים. רגליה דקות ושחורות כשהמפרקים אדומים. סביב לעין הנקבה עיגול צהוב, ואילו לזכר עיגול חום כהה ולצווארו שני גדילים צהובים. במעופה היא גדולה ומרשימה עם מוטת כנפיים שיכולה להגיע ל-2.7 מ׳. חסידת אוכף היא מונוגמית וניתן לראות את הזוג עף יחד מעל למקורות מים.

עגור הכתר (Grey crowned crane)
עוף יפהפה שגובהו כמטר ומוטת כנפיו כשני מטרים. את מרבית גופו מכסות נוצות בגוונים שונים של אפור, כשהצוואר בצבע אפור בהיר, החלק העליון של הכנפיים והגב בצבע אפור כהה, בעוד קצות הכנפיים לבנים עם נוצות ארוכות וזהובות. הלחיים לבנות, הקודקוד שחור ועליו ״כתר״ נוצות זקורות בצבע זהוב, המקור קצר יחסית ואפור ומתחתיו שני גדילים אדומים, והרגליים שחורות.
בעונת החיזור, הזוג במבצע ריקוד, קד אחד בפני השניה ומנתר באוויר. עגורי הכתר מעדיפים לנוע בלהקות, וכך ניתן לראות 30 מהם (ואף יותר), מתהלכים בשדות בחיפוש אחר מזון הכולל זרעים, גרעינים, חרקים, צפרדעים, תולעים, נחשים, דגים קטנים ועוד.
זו הציפור הלאומית של אוגנדה והיא נפוצה במזרח אפריקה. למרות זאת, שטחי המחיה שלה נמצאים בסכנה.

לבלר (Secretarybird)
הלבלר, ששמו ניתן לו בשל נוצותיו השחורות-לבנות וזנבו הארוך, המזכיר מעילו של לבלר, הוא עוף דורס. לראשו נוצות זקורות וסביב עינו העור אדום-צהוב. מקורו גדול ומעוקל. שיטת הצייד שלו שונה מאד מזו המקובלת אצל עופות דורסים, המזהים את טרפם בעודם מרחפים בשמים. הלבלר צועד וצד על הקרקע. הוא מומחה בלכידת נחשים ולשם כך הוא מצויד בטופר ארוך ונוצות זנב ארוכות. גובהו של הלבלר כ-1.3 מ׳ ולרוב ניתן לראות זוג מהלך בשדה בחיפוש אחר טרף שיכול להיות לטאות, נחשים, ציפורים, ביצי ציפורים ואפילו ארנבות. את הטרף הם הורגים בעזרת המקור או הטופר הארוך, אותו הם נועצים בבסיס הגולגולת. כשהלבלר מגלה נחש, הוא מצמיד את נוצות זנבו הארוכות לקרקע וגורם לנחש להכיש און במקום את רגליו, אז הוא תוקף את הנחש והורגו.

עיט סוואנות (Tawny eagle)
אחד העופות הדורסים המרשימים אותם ניתן לראות לא פעם בסוואנות. אורכו כ-70 ס״מ ומוטת כנפיו יכולה להגיע לכ-1.90 מ׳. צבע נוצותיו חום עם מופעים כהים ובהירים. מקורו גדול ומעוקל בצבע שחור, בסיס המקור צהוב והוא נמתח עד מתחת לעינו, רגליו צהובות גם הן. הוא צד יונקים קטנים, ציפורים, זוחלים ואף יגזול מזון של עופות דורסים אחרים.

חיוואי להטוטן (Bateleur)ֿ
שמו הנוסף הוא חיוואי מוקיון, וזאת בגלל ראשו האדום ומעופו המעט מתנודד. פרוש שמו בצרפתית הוא ״שחקן רחוב״ המתייחס גם להולכים על חבל, וזאת בגלל התנדדותו בזמן תעופה, אז הוא נראה כאילו הוא מנסה לשמור על שיווי משקל. אורכו כ-70 ס״מ ומוטת כנפיו יכולה להגיע ל-1.86 מ׳. ראשו, חזהו, קצות כנפיו וזנבו (הקצר מאד) שחורים, החלק העליון של כנפיו אפור וגבו בצבע חום-זהוב. המקור צהוב וקצהו שחור. המזון המועדף עליו הם יונים אך הוא יאכל גם פגרים.
עונת הרביה היא בחודשים דצבמר-מרץ. חיוואי להטוטן הוא מונוגמי והזוג חי יחד כל חייהם. את הקן הם בונים על צמרת עץ ובו הנקבה מטילה ביצה בודד, עליה רק היא דוגרת במשך 42-43 ימים. הזוג ימשיך לקנן באותו קן במהלך השנים הקרובות.

עיט לוחם (Martial eagle)
זהו העיט הגדול ביותר באפריקה - מוטת כנפיו יכולה להגיע ל-2.6 מ׳ ומשקלו יכול להגיע גם ל-6 ק״ג, מה שהופך אותו לעיט החמישי במשקלו בעולם. נוצותיו בחלק העליון של גופו הן בצבעי חום כהה, על רגליו וחזהו נוצות לבנות מנוקדות בחום. מקורו גדול ושחור, עיניו צהובות וגדולות וזנבו קצר (יחסית לגודלו). ראיתו של העיט הלוחם טובה פי שלוש מזו של האדם, וכך הם יכולים לזהות טרף ממרחק רב. לרוב, הנקבה גדולה מהזכר וגם מנוקדת יותר ממנו.
הוא ניזון ממה שיש באזור מחיתו, וכך אפשר לראות אותו צד יאוריות, נמיות ושפני סלע ואף אנטילופות קטנות.
קצב ההתרבות של העיט הלוחם איטי מאד - הם מטילים ביצה אחת פעם בשנתיים. הקן גדול (בקוטר של 1.5-2 מ׳) ובנוי מענפים וזרדים. הגוזלים יהיו תחת השגחת ההורים במשך 6-12 חודשים.

נשר לבן גב (White-backed vulture)
כמו כל מיני הנשרים, הוא אוכל פגרים ולכן ראשו וצווארו כמעט קרחים, נוצות גבו בהירות ומכאן גם שמו, מקורו גדול וחזק וחוש הראיה שלו מעולה. את הפגרים הוא מזהה מגובה רב ומשם הוא נוחת עליהם. אורכו נע בין 78-98 ס״מ ומוטת כנפיו יכולה להגיע ל-2.25 מ׳.
תפקידם בטבע חיוני במניעת התפרצות מגיפות ומחלות שונות. בשנים האחרונות מספר הנשרים נמצא בירידה והוא הוכרז כמין בסכנת הכחדה. הסיבות להעלמותם רבות, חלקן בגלל אובדן אזורי מחיה של בעלי חיים, וכך גם אובדן מקורות מזון. כמו כן, באזורים שונים הנשרים ניצודים עבור טקסי עבודת-אלילים של מקומיים; ציידים לא חוקיים משאירים פגרים מורעלים עבור הנשרים על מנת למנוע מהם לגלות פגרים של פילים או קרנפים שניצודו כעת.
​