מאת: נדב לוי
04.2008
לציון העובדה כי זוהי הכתבה ה-50 שלי באתר עולם אחר מאז נובמבר 2006, אביא בפניכם כעת כתבה קצרה מלווה בסרטון קצרצר, שמציגה את אחת הבעיות בסיורי התיירות האקולוגית שלנו. יתרה מזאת, מאחר שכולנו שמענו, קראנו, ראינו, צפינו ושוחחנו על אריות ולביאות בטבע, הרי כל מי שמכיר את עוצמתם וסקרנותם של טורפי העל האלה, יודע ומבין שלא כדאי להגזים בקרבתנו הבלתי-אמצעית אליהם, ובטח שלא לרדת מהרכב כדי לצלם בשטח מקרוב את הישנוניים האלה.
אציג עתה שתי דוגמאות המתאימות לפתיחה. בשנות ה-70 של המאה ה-20 פורסמו בישראל שני סרטוני טבע בהשראת אולפני וולט-דיסני, אולי מראשוני סרטי הטבע התעודיים, אפילו עלילתיים במדת מה, שהגיעו למקומותינו. בסרט השני, ששמו היה "עולם אכזר" (הראשון כונה "אנשים יפים"), צילמה אשתו של גבר שיצא מרכב הספארי לטבע כדי לצלם אריות ישנוניים מקרוב את מה שהתרחש בפועל לנגד עדשת המצלמה. אשתו שצילמה במצלמת סרטונים 16 מ"מ ישנה, המשיכה ללחוץ על מתג הצילום בעוד הגבר שלה נטרף למוות על-ידי האריות, והיא המשיכה לצלם ככל הנראה מהלם שאליו נכנסה, והמשיכה לצלם בלי משים. מאחר וראינו בשעתו את הסצנה שבסרט הטבע הזה, יכולנו לשער שלסוף, היא שוכנעה למכור בכסף טוב את מה שצילמה....
אפילו בשביה לא בטוח לסמוך עליהם יתר על המדה. לא מכבר כתבה לי ידידתי הסופרת עליזה גלקין-סמית, ואביא דבריה במלואם: "לפני 26 שנים טיילתי בגן החיות ברומא, כשגרתי שם, וביקרתי בגן החיות יום יום עם נילי בתי כשהייתה תינוקת. הייתה שם מומחית לאריות ונמרים, ותמיד ראינו אותה שם עם הסטודנטים שלה. פעם אחת היא רצתה להוכיח שהאריה 'חבר' שלה ונכנסה לכלוב שלו כשהוא לא היה רעב. בכל אופן, די היה לו בכך כדי שינגוס ביד שלה לפני כולם".
לכל מי שמבין במה מדובר, ברור, כפי שתראו מיד, שאנו מכנים היבטים מעין אלה כ"החתמה" (או הטבעה) [Imprinting], אם הם מסתיימים בשלום. ואולם, מה שמבטיח כי לא ניפגע מהם הוא היכרות מוקדמת וממושכת משהו עם הטורפים האלה, אף שגם אם הם מורגלים מאוד לבני אדם, הם עלולים לפגוע בנו גם אם אין הם מתכוונים לכך.
אביא דוגמא נוספת, שלישית: באחד מסיורי בשנה שעברה באחת השמורות הפרטיות בקרבת הפארק הלאומי הקרוגר בדרום-אפריקה נעה קבוצת המטיילים שלי בסיור בוקר רגלי מוקדם לפני ארוחת הבוקר בצוותא עם לביאה בת כחצי שנה שכלב לברדור חביב הפעיל אותה (התנאי לצאת לסיור כזה הוא בבוקר המוקדם, כי אחר-כך קשה להפעיל את הלביאה או דומים לה) והוא שתיפעל את סקרנותה ועוצמתה. במהלך אותו סיור אף פגשנו בברדלסית מוחתמת וממושדרת. לדברי המקומיים, "היא כבר יודעת לצוד את טרפה בעצמה", מאפשרת ללטפה כפי שחזינו על בשרינו, "אך ערב אחד או שניים קודם הכניעה אימפלה". למותר לציין כי הריינג'רים הרשו לנו ללטף את שני הטורפים המהודרים שפגשנו וכולנו היינו מרוצים. מגמה זו צוברת תאוצה בעיקר בדרום יבשת אפריקה.
ואולם, הסיפור הנוכחי, הרביעי, מדגים את הסיפור כולו בצורה מורכבת ושונה במקצת, ויש לכך מוסר השכל שכל אחד רשאי להסיקו בעצמו. בהתאם, אפוא, מה נגיד על גור אריה קטן שגדל בחברת שני אנגלים, שאולצו על-ידי השילטונות להשיבם לטבע באפריקה, התגעגעו אליו, ושבו כשנה לאחר העברתו לאפריקה לראותו לאחר שהתבסס אולי במקומו החדש? כפי שתראו מיד, תוכלו להיווכח כי הכותרת לסרטון שתוכלו לראות מיד, יכולה היתה להיות גם מוטעית, כדלקמן: "האמנם אהבת אמת לעולם אינה מתה"?
קודם כל קיראו, אח"כ, ראו את התמונה המצורפת לאתר, ולבסוף, צפו בסרטון שמתאר את המשכו הזמני של הסיפור באופן הבא: שני בחורים גידלו גור אריה באנגליה, אבל השלטונות לא הרשו להם להמשיך ולגדל אותו לאחר שגדל ונעשה אריה בוגר. לא היתה להם ברירה והם נאלצו למסור אותו. הם שלחו אותו לשמורת טבע כלשהי באפריקה, לא נאמר בדיוק היכן, והאם באמת אפשר לשחרר אריה כזה לטבע בקלות כזו. בכל מקרה, כשנה אחת לאחר מכן הם הגיעו לשם כדי לפגוש אותו שנית, הפעם בטבע שאליו הסתגל, אם כי לא ברור מהסרטון האם הוא נמצא במכלאת איקלום, ואם לאו, כיצד ידעו למוצאו בקלות כזו, לאחר שנאמר להם במפורש שהוא לא יזכור אותם. עכשיו אתם מוזמנים לצפות בסרטון.