מאת: נדב לוי
06.2009
באחרונה אחזה פאניקה מוזרה בכלכלנים ובמומחים למזון לנוכח האמרת מחירי האורז, כך גיליתי בשעתו כמה פעמים לאחר פרסום כמה כתבות מדעיות חשובות על המחקרים האחרונים בנושא האורז שפורסמו בשעתו ב"רשומות האקדמיה המדעית האמריקאית", ה-PNAS בספטמבר 2007, כמו גם בכתב העת המדעי היוקרתי, סיינס, מה-11 ליולי 2008. לאחרונה בפרסום חדש שהאיץ בי לכתוב קמעה גם על האורז. בהזדמנות זו, חשבתי כי בעתיד הקרוב אעביר מעט מכובד מאמרי לכיוון החקלאי לנוכח עברי בנושא, ומשום שחשוב לנו ליידע את המטיילים בנושאים אלה, לנוכח בעיות הרעב המאיימות בעיקר על העולם השלישי. במדינות אפריקה האקזוטיות, למשל, אנו מתמקדים בעיקר בזואולוגיה, נופים, צומח וחברות-אנוש, אך פחות מדי בענייני גידולים חקלאיים חשובים דוגמת הקפה, התה, האגבה, הבננות, הקוקוס וכדומה. זוהי אפוא כתבה ראשונה בסדרה, הפעם על חידושי חקר האורז, והבאות אחריה יעסקו בחטה וגידולים חקלאיים חשובים אחרים כמו גם בבעיות רעיית היתר, ההצחחה ותהליכי המידבור, למשל באתיופיה.
המחקרים האחרונים בנושא האורז, מבהירים כי האורז, החיוני ליותר ממחצית אוכלוסיית העולם, כ-3 מיליארד בני-אדם, צורך פי שניים ויותר מים בהשוואה ליבולים אחרים, ובמקרים מסויימים, אם המים שמזינים בו את הגידול החקלאי החשוב נגועים בארסן, שאז הם יכולים גם להאיץ את מחלת הסרטן בקרב הצורכים את האורז באסיה, משום ששם זוהתה הבעיה תחילה. מכאן, שגם אם היו רוצים לגדל ממנו יותר, לרוב המדינות הנזקקות לאורז, אין בכלל די מים ראויים לגידול האורז בשטחי החקלאות המבוקשים. מדינות מתפתחות אחרות מאויימות בגלל תהליכי מידבור הנובעים משנות בצורת רצופות, בגלל רעיית-יתר ובשל תהליכי המלחה שאינם מאפשרים לגדלו בארצות המתאימות לכך.
יתרה מזאת, מן הראוי להזכיר את העובדה שבארצות הברית זוהה לא מכבר גן, שאם מחדירים אותו לחומר הגנטי (ד-נ-א) של האורז, הוא מסוגל לצמצם את צריכת המים שלו ולזרז את גידולו. כינוי הגן הוא HARDY והוא זוהה בעשב המשמש למחקרים גנטיים, שהראו כי הוא מסוגל לשרוד 12 ימים ללא מים. לכך חשיבות גדולה, גם אם יש עדיין בעיות ביישום מחקר זה, משום שנראה היה שיש להשקיע שם את מרב המאמץ. שאם לא כן, בעיות הרעב בעולם יאפילו אפילו על בעיות המים. לשם כך היה צריך למצוא דרך חדשנית לקדם את עיבוד האורז למאכל, וזה בדיוק מה שעשו באחרונה במדינת בנין במערב-אפריקה. להלן חידושי הרעיונות בנושא:
לאחר הקרנות חלוציות של סרטוני וידיאו המלמדים נשות חקלאים לעבד אורז למאכל בשיטות חדשניות, מקווים בבנין לאמץ את השיטה גם בגידולי חקלאות אחרים, ולהפיצה ביבשת לאחר תרגומי סרטוני הוידיאו לכ-20 שפות אפריקניות שונות.
אימוני הפקת וידיאו באחרונה הראו כי פעילות קְהִלָּתִית היא כנראה הדרך האפקטיבית ביותר להעביר טכנולוגיות ושיטות עיבוד מתוחכמות ומתקדמות לחקלאיות באפריקה הנוטלות את עיקר העומס על גידולי החקלאות על שכמן. התוכנית הצוברת תאוצה במערב-אפריקה, מציעה קידום שיטות עיבוד חדשניות של אורז באפריקה ולא רק במקובל להניח, רק באסיה. ראינו בשנים האחרונות יותר ויותר גידולי אורז בהצפה, למשל, בקניה. והנה עתה, פול ואן-מיילא (Paul Van Mele) , מ"המרכז האפריקאי לחקר האורז", ב'קוטונו' ,(Cotonou) בבנין, הוביל מחקר חדש שבו חקלאים – רובם נשים – למדו מהתבוננות בסרטוני וידיאו מתאימים כיצד לבשל אורז לא יותר מדי באמצעות העלאת אדים מַהְבִּילים שלו , יותר מאשר הרתחתו, כשיטה הקודמת, משום שבאופן כזה איכותו התזונתית משופרת וקל יותר להכינו למאכל. בכמה כפרים, החקלאים הוזמנו לראות סרטוני וידיאו שמלמדים אותם כיצד לבצבע את תהליכי העיבוד החדש של האורז למאכל, בעוד שאחרים הוזמנו להתאמן על כך בפגישות עבודה ספציפיות ובסדנאות, קורסים שונים וכדומה. לשם ביצוע הפרוייקט החדש, ראיינו חברי צוות המחקר 200 נשים ו-17 קבוצות של נשים ב-20 כפרים במרכז מדינת בנין במרכז-אפריקה, לרבות ארבעה כפרים, שלא היו מעורבים כלל בפרוייקט.
הצוות מצא כי שיטות עיבוד האורז החדשניות על-ידי הנשים שלמדו על כך מהתבוננות על סרטוני וידיאו היה בשיעור של 72%, בהשוואה ל-19% בלבד של אלו שהלכו לפגישות לימוד קונוונציונאליות (מיושנות) עם מדענים או ארגונים לא ממשלתיים. על המחקר החדש ניתן ללמוד בכתב העת המדעי הבינלאומי לחקלאות בת-קיימא", ה-International Journal of Agricultural Sustainability. ואן מיילא חבריו טוענים במאמרם כי בהראותם את סרטוני הוידאו הם יכלו גם לסייע בקידום הגישה הדמוקרטית באפריקה, מעבר לאליטות הכפריות הרגילות. נמצא כי בכפרים שבהם הראו את הוידיאו לקהילה כולה, 74% מהנשים השתתפו בפעילות יצירתית זו, בעוד שרק 22% נטו להשתתף בפעילויות המסורתיות שהיו נהוגות קודם לכן. את סרטוני הוידיאו הקרינו לרוב לפנות ערב, כך שכל אחד יכול היה ליטול בהקרנות החלוציות האלו את החלק שלו/שלה.
חשוב לציין כי הסיפור העיקרי המסתתר מאחורי הקרנת הוידיאו היו נשים עמיתות שגידלו אורז כחקלאיות, ולא מדענים שהגיעו מבחוץ. כך יכלו הצופות להיות משוכנעות בהעברת המסר. כמו כן הראו הוידיאו שיטות עיבוד עקרוניות חדשות שהבהירו את יתרונותיהן על שיטות הגידול המסורתיות. הפעם התברר כי לא פחות מ-67% מהנשים שרצו לעבד אורז למאכל ולא השכילו לעשות זאת בגלל חוסר באמצעים, הצליחו ליצור זאת הפעם בעצמן. לדוגמא, על ידי שימוש בצבר של מקלות כדי להפריד את האורז מהמים. "כאשר הבהירו הנשים לעצמן כי הבינו שהאורז אינו חייב לגעת במים, הן סיפקו לעצמן את הפתרון", אמר ואן מיילא. בעקבות ההצלחה המסחררת של עיבוד האורז החדשני למאכל בבנין, תרגמו כבר את שפת סרטוני הוידיאו הזו ל-20 שפות אפריקניות אחרות. לשם כך ייצרו חמישה סרטוני וידיאו נוספים כיצד לעבד אורז, ומתכננים לעשות זאת עם יבולי-חקלאות נוספים, לרבות תפוחי-אדמה.