מאת: נדב לוי
09.2009
באחרונה חזיתי במו-עיני בתמונה מדהימה ויוצאת דופן שצולמה בטבע, ולפיה, תועדה שם ברדלסית (מטופלת בגור-ים קטנים) כשהיא רודפת ומתזזת צבועון שנמלט מפניה כל עוד נפשו בו, אך היה נראה לי מהצילום כאילו הוא הצליח להימלט בעור-שיניו, מבוהל כהוגן. הצלם ששלח את תמונתו בדוא"ל, סיפר כי צילם את התמונה בטנזניה, ותהה אם מדובר בניסיון ציד כושל (או בראשיתו) או שבסך הכל הצ'יטה ניסתה להגן על גוריה שבהם לא הצליח לחזות.
אכן, ידוע לנו כי הצבועונים הם זוללי חרקים מיומנים, אך הואיל ועד לכ-90% מגורי הצ'יטות נופלים שדוד במלתעות צבועים מנומרים ואריות, אכן לגיטימית השאלה בעיני, האם אמנם מדובר בניסיון קטל גורי הצ'יטה החבויים. מערכת ה-BBC גייסה לשירותיה את אחת ממומחיות התנהגות הצ'יטות בעולם, הפועלת לרוב בעיקר בנמיביה, וזו, ששמה לאורה מרקר (Marker), ענתה על השאלה בדרכה, ובהזדמנות זו אשלים מעט על דבריה ואוסיף קמעה.
כל אחד מאתנו יודע ומבין כי הצ'יטות הנקבות מגינות בכל מאודן על גוריהן. הן תנסינה לטרוף ולרדוף ולסלק כל בעל-חיים שינסה רק לאיים עליהם ועליה, בעיקר אם היא עוד בשלב שבו היא מסתירה אותם בבוש, ובעיקר אם הטורף המאיים אינו שומר על טווח בטחון מתאים מגוריה המוחבאים. אם הוא ייתפס כפולש, שיכול לפגוע בהם חס וחלילה, ודאי תצא ותרדוף אחריו עד חרמה. בכתבה קצרה זו אתמקד ביחסי הגומלין בין הצ'יטה לאויביה ומעט על הצבועון. ברשימת הספרות המוצעת בשלהי הכתבה, תוכלו להיזכר או לגלות היבטים אקולוגיים וביולוגיים המייחדים את הצ'יטה ומנה חשוב יותר לדעת עליה באופן כללי.
בדרך-כלל לצ'יטה יש 6-5 גורים, אך בהיותן בלתי-סובלניות בעליל לטורפי גוריהם, הן עשויות לרדת בגודל השגר שתמלטנה עד כדי 3-2 בסרנגטי בטנזניה ובמאסאי-מארה, אם הן בקרבת מאסאים החיים בשולי האזורים המוגנים ורודפים מצדם שם עד חרמה את הלביאות-אריות. בהתאם לכך הן יכולות אפוא להיות יותר סובלניות שם בקניה וטנזניה. ואולם, אם במרכז האזורים המוגנים דוגמת פארק שמורת הסרנגטי בטנזניה או שמורת המאסאי-מארה בקניה, צפיפות האריות והצבועים גדולה יותר מטעמים מובנים, כי לרוב אין שם מאסאים (אם הם עצמם מצייתים לחוקי-כללי שמירת הטבע, ולא עוברים על החוק עם עדריהם, שגם את זה ראינו תיעדנו), שאז הברדלסיות כבר סובלניות פחות. או-אז גם גודל השגר הממוצע יצנח ל-2-1 בלבד לשגר.
באזורים שבהם צפיפות האריות והצבועים נמוכה יותר, כמו למשל, בפארק הלאומי אטושה בדרומה של יבשת אפריקה, הצ'יטות סובלניות יותר וכתוצאה מכך גודל השגר שלהן יגדל ל-4-2 בממוצע. ולבסוף, כסיכום ביניים להיבט זה, בעבר ידוע כי צ'יטות לא שרדו כלל במכתש הנגורונגורו בטנזניה, שם גודל השגר שלהן היה אפס משום שלא היו בדרך-כלל צ'יטות במכתש המפורסם. אם רואים אנו צ'יטות שם בשנים האחרונות סימן הוא שהושבו לשם או שחדרו לשם בניגוד למה שסיפרנו למטיילים לפני כ-10 שנים. המגמה שהצגתי כאן ברורה לכולנו, לא כן? ברור הוא כי צפיפות מוגברת של אריות וצבועים מנומרים במכתש נגורונגורו היתה צריכה לשים קץ לכל ניסיון צ'יטות להתרבות שם ואינני יודע אם אחד מאתנו זיהה שם גם צ'יטות צעירות, עדות לכך שהחלו להתרבות שם למרות מה שטענתי לעיל. אם הובאו צ'יטות למכתש אם לאו, אפשר לברר אם למישהו זה מאוד חשוב. לא ארחיב את היריעה בנושא זה בשלב זה הלאה.
ידוע לנו כי מחקר השוואתי כזה בדיוק נעשה על-ידי הוטרינרית הבריטית ד"ר קארן לאורנסון (Laurenson) בעת שביצעה שם מחקר חמוד ומקיף על ההתנהגות האימהית של הצ'יטות בסרנגטי בהדרכת והנחיית המדען האמריקני פרופ' טים קארו (Caro) הנחשב למומחה מספר אחד בה' הידיעה בעולם לברדלסים. ואמנם, ממחקריהם אנו יודעים כי בראשית דרכם בחיים, גורי הצ'יטות זעירים וחדלי-ישע. הנקבה תחביא אותם בסבך במקום המרבץ שלה בשעה שתצא למרדפי הציד המהוללים שלה. משערים כי היא אף בוחנת את סביבתם הקרובה בטרם תצא לציד כדי לוודא כי אין שם טורפים שעלולים לסכנם בעת שהיה תהיה עסוקה בהבאת בשר הביתה. בין השאר תמיד יכולים להתנכל לגורים הזעירים גם בבונים. ואמנם, תמותת הגורים נאמדת בכ-90% באזורי המחיה של הצ'יטה שנחקרו, לכל הפחות בטרם הם מגיעים לגיל כ-3 חודשים, וזה סטטיסטיקה מצמררת מנקודת הראות של הברדלסים בכל המובנים. והנה, כאן נכנס לכתבה גם הצבועון, מאחר ובאזורי המחיה של הצ'יטות חיים כמובן גם צבועונים.
לצערנו הרב, אנו זוכים לראותם עוד פחות מאשר את הסרוול, ואם הם כבר מתגלים לעינינו בחטף ורק לעתים נדירות, אין זה אומר כי הם באמת כה נדירים. המידע עליהם חסר בכל מקרה. הצבועון חי במזרח-אפריקה ודרומה בצוותא עם ברדלסים. נדיר עוד יותר לראותם בעת ובעונה אחת. יש ביניהם הפרדה אקולוגית ברורה: הצ'יטה בדרך-כלל יומית והצבועון בדרך-כלל לילי. ואולם, בשעות דמדומי בוקר ראשונים ובעיקר לפנות ערב הם עשויים להימצא יחד בפעילות. בדרך כלל הצבועונים מגיחים ממחילותיהם לאחר החשכה. למרות השתייכותו של הצבועון למשפחת הצבועיים, הוא שונה מהם לחלוטין בתפריטו המבוסס על חרקים, ובעיקר הוא מרבה לחגוג על תלי טרמיטים.
הצ'יטולוגית לאורה מרקר טוענת כי סביר שהצבועון איננו מאיים על גורי הצ'יטה, אך לא מהססת להקשות ולומר: כיצד הצ'יטה יכולה לדעת זאת? הצ'יטות, לדבריה, צדות רק לעתים רחוקות ביותר את הצבועונים, ואם הן עושות כך, סביר להניח כי זה נובע מתסכול או ממחסור בנטרפי-ציד הולמים. סביר גם להניח כי אם יתחצפו אליה הצבועונים ויתקרבו יתר על המדה אל גוריה הצעירים, היא תהרוג אותם ללא היסוס, אך לא ברור לי אם זה קרה פעם. ההשערה הרווחת היא שהצילום הפנטסטי המתעד את המרדף שקיימה הצ'יטה אחרי הצבועון תועד כאשר היא מתזזת את הצבועון בשעה שהיא ניסתה אולי להגן על גוריה מפניו מבלי לדעת מהן כוונותיו הנסתרות. לא סביר כי היא חשקה בו להעשיר את הסעודה הדשנה שאפילו בשרו של צבועון יכול היה לספק לה ולגוריה.
לקריאה נוספת
ארז, אייבי ונדב לוי. 1996-1995. מהיר מכולם הברדלס. מסע-אחר 53: 66-56, 103. (דצמבר 1995 – ינואר 1996).
לוי, נדב. 2005. הברדלס. הטורף המהיר מדי שהאבולוציה הכשילה?. גליליאו 78: 46-53. (פברואר).
לוי, נדב. 2005א'. הטורף המעופף. [הברדלס]. מסע עולמי, גיליון 41: 58-68. (מאי).
לוי, נדב. 2005ב'. שומר טבע. צבע בטבע (צבעי בע"ח-על שום מה?). מסע עולמי, גיליון 42: 18-22. (יוני).
לוי, נדב. 2009. כלב לברדור מפעיל לביאה מוחתמת ומנומנמת וברדלסית ממושדרת ומוחתמת שפעילה בשטח, הפעילים בשמורת טצ'וקודו בקרבת הקרוגר. טבע הדברים. (בדפוס).