מאת: נדב לוי
03.2009
מחקר חדש שפורסם לאחרונה און-ליין בכתב העת האמריקני היוקרתי לפרימטולוגיה, ה-American Journal of Primatology, מצביע על כך כי הגורילות המפורסמות והאהובות שלנו השרויות בערפל מעורפל אינן ככלות הכל צמחוניות למהדרין כפי שחשבנו עד עתה. המחקר התחקה גם אחרי קופי האדם הגדולים האחרים, אך התמקד בתפיסת-עולם שונה מהידוע לנו. החוקרים החליטו הפעם למקד את המחקר בשבי ולהשוות את ממצאיהם למה שמתברר הלכה למעשה בטבע מאז ראשית מחקריהן של שלושת ה-Trimates: ד"ר ג'יין גודול והשימפנזים, ד"ר בירוטה גלדיקס והאורנגאוטנים, וד"ר דייאן פוסי וגורילות ההרים, אף כי מדענים רבים חקרו את כל המינים גם לפניה, ביניהם חוקר השדה המפורסם ביותר בעולם, הלוא הוא פרופ' ג'ורג' שאלר
(Schaller), בשעתו מאוניברסיטת שיקגו, ולאחרונה סגן נשיא "איגוד השימור העולמי", ה-WCU, שחשף בפנינו את גורילות ההרים עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20, ואף כי ישנם כיום עוד חוקרים חשובים יותר משלושת הטרימאט'ס להבהרת אורח החיים של קופי העל הגדולים, דוגמת פרופ' ריצ'רד רנגהאם
(Wrangham) או פרופ' כריסטופר בוש (Boesch) המתמחים בענייני חקר תרבויות מתגבשות של שימפנזים באוגנדה וחוף השנהב (בהתאמה), פרופ' קארל ואן שייק (van Schikh), בענייני אורנגאוטנים, וכמובן חוקרים יפאניים ופרופ' פרנס דה-ואל (de Waal) שהתמחו בחקר הבונובו בטבע ובשביה (בהתאמה).
תמיד אמרנו או היינו משוכנעים כי הגורילות אינן אלא ענקים אצילים, ועדינים, בעוד ששימפנזים הם אלימים וקוטלי קופים אחרים למאכל, תוך חלוקת תפקידים ברורה בין אלה המתמחים במרדף, ציד וקטל אותם נטרפים. יתרה מזאת, על הבונובו אנו מדקלמים כמו בכל העולם זה שנים שהם חובבי סקס מובהקים, וכי אם לא יסכים הזכר לחלוק עם הנקבה את מזונו האהוב, למשל תפוז, היא לא תחלוק עמו את יצועה, בלשון המעטה, וכי הנקבות הן הדומיננטיות בחברת השימפנזה הגמדי. אל והאקסיומות הברורות שהתקשרנו אליהן בשנים האחרונות, לכל הפחות בהתייחסותינו לשלושת קופי העל הגדולים באפריקה, הנחשבים לקרובים ביותר לאדם. כעת, כך עולה מהמחקר החדש, מדובר בסיפורים פשוטים, אולי משום שהם נמכרים היטב", כתבו בכתבה על המחקר שהתפרסמה בגיליון ה-26 למרץ 2009 של שבועון הכלכלה היוקרתי, האקונומיסט הלונדוני. בכתבה הביקורתית הזו ציינו כי עובדות מיושנות אלו אליהן התרגלנו היו לנושאים אינספור בסרטים עלילתיים, תוכניות וסרטוני טבע, ואפילו בעיתונות הכתובה ובמאמרים מדעיים לרוב, לרבות בספרים.
ואולם, בטבע, כך נדמה, העניינים מורכבים הרבה יותר. שימפנזים הם ללא ספק ציידים מיומנים ומוצלחים, אך עדויות נחרצות על "מלחמות" בין פטרולים אלימים וחבורות טריטוריאליות של שימפנזים, אינן ככל הנראה אלא מקסם שווא, ולא בהכרח נראו אי-פעם במציאות השימפנזית המפותלת בטבע. אפילו שימפנזים גמדיים נצפו בשנת 2008 כשהם צדים בעלי-חיים אחרים למאכל, וככל שאנו למדים עליהם יותר, כך נדמה כי המידע הקודם אודות "עשו אהבה, לא מלחמה" עובר והולך מהעולם שלנו על קורותיהם של הבונובו. לעומת כל אלה, נותרו הגורילות עם הרזומה שלהן כענק העדין הזורה אימה בצופיו עם הכאות אגרופיו על חזהו להרתעה או לאיום, אך נדמה כי גרסה זו אודות הגורילות היתה שרירה וקיימת עמנו עד עתה, אך לא עוד....
ייתכן ואחת הסיבות להשתרשות הטעויות ביחס למזגן הנח של הגורילות קשור בקושי לראותן מקרוב, עולה מהכתבה, אך לא זה המצב למיטב ידיעתי מזה כ-40 שנה או יותר, לנוכח המעקב הבלתי-פוסק אחרי תתי-מינים של גורילות בכל אפריקה, בטבע אף יותר מאשר בשביה, וכאן אולי טמונה עיקר הכתבה. לטענת המחקר רק מעט חוקרים ניסו להתמקד בחקר אורח החיים השלו, לכאורה, של הגורילות לאורך זמן. אמנם, מהתצפיות הראשונות על גורילות עולה התמונה הזו, אך היא מתבססת על מדגמים קטנים. הואיל וקיים קושי לעקוב לאורך זמן ובכל שעות היום אחרי גורילות בטבע, חשבו מדענים כי מן הראוי לבחון את תמונת המצב הזו ביתר רצינות גם בגני-חיות ובתנאי שבי דומים, כנהוג אם רצוננו לאשש מחקרים אודות חיות-בר בטבע באמצעות מעקב בשבי, תוך שילוב של מחקרים מבוקרים וניסויי ביקורת.
את זה בדיוק החליט הפרימטולוג סטיב רוס (Ross) לבצע בפארק גן החיות לינוקלן, ה-LPZ Lincoln) Park Zoo) בשיקגו. לשם כך הוא התחקה אחרי יחסי הגומלין שבין הגורילות בפארק לינקולן לבין עופות מקומיים, ציפורים ויונקים קטנים. כמה מממצאיו שופכים אור חדש על הנושא, מבהירים כי יש להטיל ספק בסטריאוטיפים. רוס ועמיתיו פרסמו זה עתה את תוצאות מחקרם המקיף במגזין המדעי האמריקני לפרימאטולוגיה, לאחר שסיקרו את הנושא הזה בלא פחות מ-71 גני-חיות ברחבי ארצות הברית לבדה, שם התחקו אחרי יחסי הגומלין בין חיות-בר מקומיות, שם כל אחד מקופי הבונובו, השימפנזים, האורנגאוטנים והגורילות שהיו באותם כלובים, חצרות ו-או מכלאות שבשטחי כל אחד מגני החיות, הציגו את ממצאיהם בסיוע מטפלי אותם גני-חיות שחלקו את המידע עם החוקרים.
ממצאי המחקר מאשרים כי השימפנזים אכן מצדיקים את התדמית שנדבקה אליהם. כ-80% מגני החיות שבהם דווחו שימפנזים, קבעו כי הם צדו את אחת מחיות הבר שהזדמנו לכלובם במרוצת חמשת השנים האחרונות. בנוגע לאורגנאוטנים, נמסר כי כ-40% מהם צדו בהצלחה בעלי-חיים אחרים באותו פרק זמן, עובדה שהפתיעה במקצת רק הֶדְיוֹט, אך ציד מצדם נראה גם בטבע. אחד המפתיעים מכולם היו קופי הבונובו. התברר להפתעת כולם, כי גם הם הציגו, לכל הפחות בשביה, אינטרקציות תוקפניות למדי.... לא היה גן-חיות אחד המכיל אותם בכלוביו, שלא דיווח על התנהגותם התוקפנית כלפי בעלי-חיים אחרים בכל פרק הזמן של המחקר.
ואולם, ההפתעה הגדולה מכל התגלתה אצל הגורילות, והפתיעה לחלוטין את החוקרים שלא ציפו לתוצאות מעין אלו. בטבע, זה שנים רבות, אנו רגילים לחשוב שגורילות מסתפקות בתפריטן אך ורק בחרקים וצמחים. והנה, בכ-30% מגני החיות דווחו כי הגורילות אינן חסות על בעלי-חיים בקרבתן, ואינן מהססות לצודן. במקרה אחד אף דווחו על אכילת ציפור.
כעת נדמה כי השלכות השביה מובילות להתנהגות תוקפנית החורגת מהרגיל במינים אלה, ואמנם התנהגות כה חָרִיגה מצדן, נגרמה לא פעם בגלל שִׁעְמוּם, שהיא מנת חלקם של חיות-בר המוחזקות בשביה תדיר. בעובדה, קופי הבונובו מראים כל זאת בבירור. בונובו בטבע, לכל הפחות המעטים שנצפו לאורך זמן על-ידי חוקרים מעטים, יש לומר, הראו כי אינם מֻפְקָרים יָתֵר עַל הַמִּדָּה. כעת מניחים כי ייתכן בהחלט כי גורילות צדות טרף-חי בטבע יותר משחשבו עד-כה, אך למרבה הצער אין זואולוגים, אקולוגים ובעיקר פרימאטולוגים מיומנים העוקבים אחרי קופי העל הגדולים במשך שנים רבות המדווחים על כך בטבע. אם אכן זה המצב, שאז יצטרכו מדענים לרוב, דוגמת זואולוגים, אנתרופולוגים וחוקרים רבים אחרים להודות שתדמיתן של הגורילות חייבת להשתנות, וכי נדרש מאתנו לקיים עוד מחקרים כדי להבהיר את התמונה המבולבלת או המעורפלת בנדון.