מאת: נדב לוי
11.2008
האזור המוגן שכונה שמורת הסוואנה המפורסמת והפופולרית ביותר באוגנדה, הוא ללא ספק "הפארק הלאומי על-שם המלכה אליזבת", ה- Queen Elizabeth NP . שטחו: 1,978 קמ"ר, ויש אומרים למעלה מכ-2,000 קמ"ר.
גבולותיו: במערב: נהר אישאשה (Ishasha) ואגם אדוארד, לאורך הגבול הקונגולזי-אוגנדי.
בצפון: המדרונות ההרריים של Rwenzori & Kasese.
במזרח: אגם ג'ורג', קניון קייאמבורא (Kyambura Gorge) ושמורת יער קאלינזו (Kalinzu FR) .
בדרום: (& Reserve) Kigezi Wildlife Authority כשמורת חיות הבר, כחלק מהפארק.
שמורת חיות הבר קיגזי, קניון קייאמבורא והפארק הלאומי המלכה אליזבת מהווים ביחד אחת המערכות האקולוגיות המגוונות ביותר באפריקה. מצד אחד, קרחוני ופלגי המים המפשירים של קרחוני הרי הרוונזורי היוצרים מערכת אקוואטית מהותית המכילה שני אגמים: ג'ורג' (George) ואדוארד (Edeward), והשניים מתחברים יחד על-ידי התעלה הטבעית קאזינגה (Kazinga Channel) המתחברת מצדה לנהר אישאשה בדרום. אכן, העובדות מדברות בעד עצמן: הפארק הלאומי קווין אליזבת מכיל כ-2,056 קמ"ר של שמורת חיות הבר קייאמבורא Kyambura wildlife reserve)), ששטחה 154 קמ"ר, ושמורת חיות הבר קיגזי (Kigezi wildlife reserve), ששטחה 256 קמ"ר.
בפארק נמנו עד-כה 606 מיני עופות וציפורים, ולא פעם הוא כונה "גן-עדן לצפרות וציפורים", הנחשב מבחינה זו כאזור המוגן הגדול ביותר באפריקה. בשולי האגמים אלפי היפופופטמים ונופי סוואנה אופייניים דוגמת עצי שיטים, חלבלובי המנורה, פילים, אריות ונמרים שאינם שכיחים כל-כך בפארק אך עשויים להזדמן אל קו המים, ואפילו ראינו שם בשלוש פעמים שונות באוגוסט ובאוקטובר 2008 צבוע מנומר אחד במדרונות הצופים על התעלה. כן שכיחים שם עדרי בפלו (תאו אפריקני) גדולים, לעתים בני כמה מאות פרטים, אנטילופות לרוב דוגמת הקוב האוגנדי השכיח ומינים נחבאים יותר דוגמת דויקרים ואנטילופות סבך אחרות דוגמת הקודו המשורטט, וכמובן עוד כמה מינים אחרים.
טמפרטורת המקסימום והמינימום הממוצעות: 18°C & 28°C .
גובה פני הים של הפארק מכ-910 מ' מעל פני הים באגם אדוארד עד לכ-1,845 מ' מעל פני הים במערב הזרוע המערבית של הבקע האפריקאי הגדול. הנופים המגוונים מגלים בפנינו יער גדות קלאסי בנהרות הסבוכים; יערות הרריים יובשניים למחצה; יערות-גשם הרריים, ערבתיים, סבוכים ולחים; אזורים עשבוניים פתוחים; ביצות קבועות וזמניות; אזורי סוואנה מיוערים פתוחים; אגמים, נהרות ופלגי-מים.
התקופה הטובה ביותר לביקור באזור היא בין דצמבר לפברואר, למשך יומיים שלושה. בתקופה זו של השנה דווחו גם כ-95 מיני יונקים. בני האנוש שהתפרסמו באזור נמנים על שלוש הקבוצות והתרבויות הבאות: Bakonjo, Banyankore ו- Bakiga (לא לפי סדר החשיבות).
צפרות בשיט בתעלת קזינגה
אחת הפעילויות המומלצות לעשייה בפארק שמורת המלכה אליזבת באוגנדה, בעיקר אם אתם לנים בלודג' מווייא (Mweya) שהתפרסם בשנות ה-70 של המאה ה-20 ואילך, בעיקר בחקר הנמיות המפוספסות (הגמדיות) שבו, הוא השיט היומי בתעלת קזינגה (Kazinga) המחברת בין אגם אדוארד לאגם ג'ורג'. השיט יוצא לדרך מדי כשעתיים, החל מהשעה 09:00 בבוקר וכלה בשעה 17:00. כל אחד ממסעות השיט האלה אורך כשעתיים. לעומתו, השיט בפארק הלאומי מרצ'יסון לעברם של מפלי מרצ'יסון, המצטיין בעיקר בצפייה במפלים המרשימים, אך גם במיני עופות ויונקים דומים, אם כי גם בתנינים. לעומת זאת, השיט בתעלת קזינגה מצטיין קודם-כל בהרכב נכבד של מיני העופות בו, ונעשו על כך כמה וכמה וכמה מחקרים אורניתולוגיים, ביניהם לתואר שלישי .(PhD)
עיקר השיט מתנהל בתעלת קזינגה בקרבת הגדה הדרומית שלו, ולא הרחק מכפר הדייגים המפורסם באזור שגם שמו Mweya, שגם בו תוארה קבוצה מורגלת של נמיות מפוספסות גמדיות במסגרת מחקרים עליהן בחצי האי שבו נצפו 12 קבוצות שכאלו. תצפיות חביבות במהלך השיט הן על קני הענק של הפטישן (Hamerkop), התנהגותה המסתורית של הז'קנה האפריקאית(African Jakana) , ועמדות התצפית המרשימות של העיטם הקולני (African Fish Eagle). ואולם, עיקר העניין בשיט כזה המגיע לרוב עד מול כפר הדייגים, הוא ריכוזי עופות המים החברותיים שלמרגלות הכפר, שנהוג לראותם שם במנוחה (Resting), שינה (Sleeping) ובהתנהגות "סידור הנוצות" (Preening) האופייניים שלהם.
עוף המים השכיח והנפוץ ביותר שם הם הקורמורנים הגדולים (Phalacrocorax carbo). עוד בשנות ה-80 של המאה ה-20 הבחינו כי לעתים מזומנות ישנם ביניהם כמה קורמורנים ועופות אחרים שעפים בפתאומיות לנקודות מסויימות באתר החנייה, מלקטים משהו ואוכלים פריטי-מזון מסויימים על הקרקע, בהתאם. היה ברור כי הקורמורנים אינם ניזונים רק בדיג כמצופה, אף כי לא היה ברור ממה הם ניזונים כמו גם העופות האחרים. מאחר ולא הוברר תחילה מה הם אוכלים וממה הם מתפרנסים, הוחלט לערוך על כך סדרת תצפיות שנועדו להבהיר מה מסתורי כל כך בהרכב מזונם ותפריטם של המינים. התצפיות נערכו מצדה הצפוני של התעלה בעזרת משקפות וטלסקופים. עיקר התצפיות נערכו באוקטובר ונובמבר 1987, ובנוסף, נערכו תצפיות רציפות מאוגוסט 1985 עד יולי 1986. למרבה הפליאה, בראשית המחקר, הוא לא הבהיר בדיוק מה אוכלים הקורמורנים והעופות האחרים שעמם נמנו באותם ימים בעיקר חסידת המרבו האפריקני (Leptoptilos crumenniferus) (כ-6% מהמשתתפים בחגיגה שנטלו חלק במשהו שנאכל), חסידת האוכפים(Ephippiorhynchus senegalensis) (כ-31.1%) שאינה שכיחה שם ובאפריקה, בדרך-כלל, ושמוצאה כך אומרים באוגנדה, אך ראוי לציין כי גם בטיול של רוני רדו במסגרת "עולם אחר" שהתקיים שם באוקטובר (סוכות) 2008, היא נצפתה ואף צולמה שם; שלא כמו שני סיורים קודמים שלנו שהתקיימו שם בהדרכתי במהלך חודש אוגוסט באותה השנה. חסידת האוכפים נחשבת לחסידה היפה ביותר באפריקה, והיא נראית תדיר בסיורינו ביבשת, בעיקר בטנזניה, קניה ודרומה של אפריקה, למשל, בוצואנה. באותם ימים, חסידת האוכפים היתה מלווה בפרחון צעיר שעזב את הקן בהצלחה, וההיא הגנה בחירוף נפש על מעמדה במקום כנגד החסידן הורוד והשקנאים.
עוד נצפו מלקטים שם את פריטי המזון המסתוריים גם החסידן הורוד (Mycteria Ibis L.), היא החסידה צהובת המקור שאינה נודדת מי יודע מה באפריקה אלא נדידות מקומיות (35.8%); המגלן (האיביס) הקדוש (Threskiornis aethiopica), סמל האל תות במצרים (כ-9.5%); האנפה האפורה (Ardea cinerea) הידועה היטב גם במקומותינו ;(13.8%) הלבנית הגדולה (Egretta akba L.), שאף היא ידועה במקומותינו היטב (0.8%); אנפית הבקר (Egretta garzetta L), שאף היא שכיחה אצלנו בעולם כולו (1.0%), ובעיקר השקנאי הלבן (המצוי) (Pelecanus onocrotalus L) ששיעור השתתפותו בנטילת פריטי המזון הגיעה לכ-40.6%. העופות הקטנים דוגמת אנפית הבקר או הלבנית הגדולה ששיעור השתתפותם בחגיגה היה קטן ביותר, נמנו על תחתית המידרג החברתי של העופות המתכנסים באתר המנוחה, ו"הותר" להם להשתתף בזלילה רק משום שהיו קרובים וקשה היה להתעמת עמם על השלכת צווארם וראשם כצלצל על פריט המזון ובליעתו בחטף.
במהלך התצפיות זיהו החוקרים באזור מספר רב של שקנאים, אנפות ואנפיות, מיני חסידות ומגלנים, כמו גם מיני שחפים, שחפיות וחופמאים דוגמת תמירונים וכמה מיני ביצניות. במשך כ-3,980 דקות צפייה מאומצת באתר השהייה העיקרי הזה, נצפו 399 אירועים שבהם הקורמורנים שמצבם הגופני היה טוב, ללמדנו כי שבעו היטב מהדיג שבו עסקו, ופלטו את השאריות הלא מעוכלות בצורת צנפות שעליהן, כך התברר רק מאוחר יותר, חגגו שאר מיני העופות. כל המינים שתוארו לעיל ידועים בהיותם אוכלי-שיירים החוגגים כמו נשרים למיניהם על שיירי-פגרים. אין ספק כי תזונה כזו מעידה על מחסור-מה בהרכב המזון המועדף, וכי זלילת שיירי מזונם של הקורמורנים היתה תוספת מלבבת לתפריט. ואולם, עבור הפרחון של חסידת האוכפים הנדירה באזור, לא היה לחוקרים צל של ספק כי מדובר היה בחלק חשוב בתפריט הפרט הצעיר.
יתרה מזאת, הואיל ובסיורינו הראשון באזור צפינו שם באלפי שחפיות, בעיקר מירומיות, אך גם בכמה עשרות גיזרנים אפריקנים (Rynchops flavirostris), סביר להניח בסריקה מהירה של הספרות, כי בדיוק באותה מדה שמיני עופות בולטים באזור חוגגים על צנפות הקורמורנים, כך עושות גם אנפות השוניות (Egretta sacra GREMLIN) באוסטרליה החוגגות שם ל צנפות מיני השחפיות. אם אכן זה כך, שאז במקרים אלה, סביר מאוד להניח כי מינים אחדים יכולים ליהנות אפילו מצנפות הגיזרן האפריקאי והמירומיות. יצויין כי בסיורי השני בחודש אוגוסט באזור לא צפינו עוד שוב הפעם בגיזרנים, אך לי ברור מעל לכל ספק, כצפר ותיק ולא רק זואולוג, כי זו היתה גולת הכותרת האורניתולוגית בסיורינו שם השנה, הגם שרצינו בכל מאודנו לפגוש שם את חסידת המינעלן, היא חסידת ראש הלווייתן (Balaeniceps rex) הנדירה באוגנדה. חסידת המנעלן היא בעיני המיוחדת מכל 19 מיני החסידות בעולם, ובעתיד אתאר מה כל כך מעניין בה גם באתר זה. החסידה הזו, מגיעה לעתים, כך נאמר לנו מבלי לומר מתי, לשולי הביצות בחיבור שבין תעלת קזינגה לאגם אדוארד.