מאת: נדב לוי
09.2008
בכתבה זו אציג למשוטטי האתר כמה מהבעיות וההיבטים החדשניים המתועדים ונחקרים בכמה מדינות באפריקה שבחרתי לתאר. אקווה כי מידע זה יסייע למטיילינו לחדור ולהשתלב בעולמה המורכב והמרתק של היבשת. להלן המדינות ותקצירי הנושאים שנבחרו.
אוגנדה, בדגש דיג ומאגרי דגה
באחרונה שבתי משני סיורים מקיפים באוגנדה, מבלי שכללנו בסיורינו את "הפארק הלאומי עמק קידפו" (Kidepo Valley NP) בצפון-מזרח המדינה על הניילוטים האוגנדים החיים שם ומתעמתים תדיר עם בני הטורקנה בקניה הסמוכה, וגם לא את "הפארק הלאומי סמליקי"(Semliki NP) וגם החסרנו את "הפארק הלאומי מאונט אלגון" (Mt.Elgon NP)שבו ביקרתי כמה פעמים בעבר. אוגנדה מבססת חלק ניכר מכלכלתה על דיג, ולא רק מתבססת על ייצוא קפה ותה (לארה"ב) או בננות (לרואנדה הענייה). במסגרת זו אדגיש הפעם רק את בעיות הדיג, לאור חשיבות ימת ויקטוריה לכלכלתה של אוגנדה ושכנותיה.
החדשות העיקריות בנושא הן שהפרלמנט האוגנדי ביקש לאחרונה לבצע ביקורת ספרים מחמירה אודות סכום ענק של כ-46.5 מיליארד שילינג אוגנדי (כ-1,560-1,600 שילינג לדולר) שהובטחו באוגנדה כדי לקדם באמצעותם את חקלאות הדיג ומאגרי הדגה. לשם כך ביקש הפרלמנט ליישם ולקדם את הפרוייקטים המבוקשים, בהתאם לתוכנית החומש (2008-2003) שתוקצבה כבר בעבר על-ידי הממשלה האוגנדית, והבנק האפריקאי לפיתוח, ה-ADB. באחרונה, חברי הפרלמנט ביקרו בחריפות את שר הדיג האוגנדי, ששמו פרד מוקיסא (Mukisa) שלא קידם הלכה למעשה את ההקצבה המבוקשת, שנועדה בין השאר לתקצב הקמת כ-30 מסלולי נחיתה חדשים באוגנדה, וביישום הרעיון הכללי שהחל לקרום עור וגידים לפני כ-7 שנים. במסגרתו התחייבו לקדם הקמת ושימור מאגרי דגה. הבעיה שהתשתית באוגנדה אינה מתקדמת למעט פרוייקטים של הרחבת כבישים שמעורבים בכך חברת סולל בונה וחברה צרפתית נוספת שחילקו ביניהן את העבודה בחלקים נרחבים באוגנדה. במקביל, מנהיג האופוזיציה פרופ' Ogenga Latigo, הזהיר כי מבלי להשקיע בתשתית, לא תצמח לאוגנדה כל הכנסה מענייני הדיג האלה בזמן אמת.
אלג'יריה ודרום-אפריקה: אריות בצפון-אפריקה ותצפיות בנמרים בדרום-אפריקה
טום (תומס) קפלן (Kaplan Tom), הנשוי לישראלית, הוא במקור איש וול סטריט, ודוקטור להיסטוריה. ואולם, הוא בחר לעסוק בפעילות כלכלית ובעיסוקיו בהון, עשה רווחים נאים, ונשאר חובב נלהב של שמירת טבע של חתולי-בר גדולים. לאחר שעשה את הונו, החליט להשקיע בכל מאודו באהבתו הישנה. קפלן ביקר בחודשים יולי 2007 ו-2008 בישראל, אף שכיום הוא בעיקר מחוייב לחתולים הגדולים בעולם, וקשה להבין כיצד הוא יכול לצאת לחופשה של שבועות מעבודתו שככל הנראה כבר מתנהלת בעצמה. והעיקר, ארגונו, Panthera, הוא המממן העיקרי כיום בעולם לחקר חתולים גדולים בטבע ואל בשבי. בין השאר הוא מממן חקר חדשני של אריות שחיים עדיין באלג'יריה, אך המידע עליהם עודו מועט ביותר.
קפלן, איש עסקים חביב, התפנה מעיסוקיו ובילה בדרום יבשת אפריקה במשך 4 ימים בשנת 2005 במעקב אחרי נמר בן שלוש שנים ששמו נגוייה (Ngoye). באותם ימים הוא התלווה לביולוג וחוקר הברדלסים באיראן, ד"ר לוק האנטר (Hunter), לשעבר מה-WCS שחקר נמרים ביבשת זו במשך שמונה שנים, וכיום הוא המנהל בפועל של ארגון הפנתרה, שפועל לשימור חתולי הבר הגדולים באפריקה ובאיראן, באסיה הרחוקה ואילו ביבשת אמריקה. בצוותא עם השניים בדרא"פ היה גם הסטודנט למחקרים מתקדמים מאוניברסיטת קוואזולו-נטאל בדרבן, ששמו גאי באלמה (Guy Balme), שהוציא מקפלן לראשונה מימון פילאנתרופי ראשון שהיה "סיפתח" לעתיד.
המעקב אחרי הנמרים היה רק אחד מניסיונות החקר המרתקים ביותר, לא סתם רק עבור קפלן, 45, בעת כתיבת הכתבה, מאחר וכל ימיו חלם על כך ועל חקר חתולי העל. לאחר שלמד כי באלמה נאבק ללא לאות להשיג מימון למחקריו, התיישב קפלן וכתב לו צ'ק על סך 20,000 דולר, וראה בכך סיוע בסיסי במימון למשך כשנתיים, על מנת לסייע לו בהשלמת מחקר המסטר שלו. זו היתה רק ההתחלה. מי מאתנו היה מוכן לוותר סתם כך על כ-20 אלף דולר מכספו?
נדמה לי כי אף אחד מאתנו אינו פילנאטרופי עד כדי כך, וחבל. כאמור לעיל, זו היתה רק ההתחלה. קפלן החליט כי יהיה עליו להיעזר בעתיד בשירותי "החברה העולמית לשמירת טבע" ה- World Conservation Spciety, שבסיסה בניו-יורק, וייסד קרן ללימודים מתקדמים של חתולי על וחתוליים בכלל בעולם, שמטרתה לגייס חצי מיליון דולר לשנה. באלמה המאושר היה בטוח כי בעזרת קרנות מימון מעין אלו יעלה בידו להשלים את מחקר הדוקטורט שלו בזואולוגיה. מאז הרחיק קפלן לכת, וכיום הוא מעסיק את טובי החוקרים בתחום החתוליים בעולם, ביניהם את פרופ' ג'ורג' שאלר (Schaller) האגדי שביצע את הדוקטורט שלו על הלביאות הציידות ביום בפארק שמורת הסרנגטי בטנזניה.
אתיופיה, דגש בבון זנוב (גלדה)
הגלדה, הוא שם מקומי שעמו משתמשים בני אזור גונדר באתיופיה, שבו התגלו בבוני זנוב לראשונה. ואמנם, עד היום, עיר המחוז גונדר, מצפון לאגם הטאנה, היא נקודת המוצא לכל טיול וסיור בממלכת הבבונים האלה באתיופיה. לגונדר אפשר להגיע מאדיס אבבה הבירה בטיסה פנימית של חברת התעופה הלאומית של אתיופיה. הטיסה אורכת כשעה וחצי.
בבוני הגלדה(Gelada) (Theropithecu gelada) (ז'לאדה) "סמוקי הלב" הידועים בשמם "בבוני-זנוב", "הקוף היושב" קופי "הלב המדמם", ו"קוף האדם הגדול והזנבני", התגלו ב-1835 על-ידי החוקר ריפל (Rüppel) שעל שמו בעלי-חיים אחרים דוגמת נשר ריפל (הנשר הדרומי) ושועל הנגב (ריפל). בעתיד הקרוב אפרסם כתבה מרתקת על בבונים אלה, החשובים לאדם מנקודת המוצא של התפתחותו האבולוציונית. כוכבי הכתבה הנמצאת בהכנה יהיו הזכר "לב אמיץ" (Braveheart), שכונה בשעתו גם בשם "לב-יהיר". היו לו שבע "נשים", אך אף אחת מהן לא היתה מאושרת. "לב אמיץ" השתייך לקבוצת J4, ועליה, ועוד מידע מרתק ומעמיק, יתפרסם בעתיד הקרוב.
ג'יבוטי וערי האור המתוכננות
בעוד אצלנו מרבים לדבר ולעסוק בבעיות ביוב באילת, זיהום ים סוף בפוספטים ו-או נפט, בחוות הדגים באילת והצלחת הפעילים הירוקים למיניהם לסייע למדינה לבטל את החקלאות הימית השנויה במחלוקת הזו, ולהגביר את התיירות באזור, וכל הסימנים המעידים כי השונית מתאוששת, צצים באחרונה איומים חדשים על ים סוף. מתברר כי בג'יבוטי, משפחת בן-לאדן הסעודית, ודובאי מתכוונים להרחיק לכת. הם מתכננים עתה להקים "עיר-אור"(Noor City) , הראשונה מ"ערי האור" (Cities of Light) דומות לה בעולם, שתיבנה ותתפרס על שטח של 500 קמ"ר.
זוהי רק אחת ממאות ערים כמותן שמתוכננות לקום בשנים הבאות בכל רחבי העולם. אם אכן תרקום התוכנית הפנטסטית הזו עור, גידים (כבישים) ובניינים, שאז קשה לאמוד את ההשפעה לרעה על ים-סוף שתהיה לפרוייקטים השאפתניים האלה. עיר אחת תמנה כ-2.5 מיליון תושבים ועיר שניה בצד התימני של המפרץ תגיע לאכלוס של כ-4.5 מיליון תושבים. ומעל לכל, גשר שאורכו כ-29 קילומטרים יוקם מעל הים האדום, ויחבר בכביש, מסילת רכבת וקווי מתח גבוה את אפריקה וסעודיה במצרי בב-אל-מנדב. העבודות יתחילו בשנת 2009, וההשקעה נאמדת בכ-200 מיליארד דולר. למידע נוסף, ראו בגיליון ה-31 ליולי 2008 של השבועון הכלכלי החשוב האקונומיסט.
דרום-אפריקה, דגש האיומים הנשקפים לפלמינגו המקננים בה, ועוד בקיצור על המצב הנוכחי של הפילים בפארק הקרוגר וספיחיו
פלמינגו
שומרי טבע, אקולוגים ומשמרי סביבה מודאגים ממצבם העדין של הפלמינגו הזוטר המקננים בדרום-אפריקה. בעיקר לנוכח אתר הקינון המלאכותי העיקרי שאליו הסתגלו, לנוכח תוכניות לבנות בקרבת מקום כ-6,500 יחידות דיור. האי המלאכותי נוצר במכוון בעקבות בניית סכר קאמפר (Kampfer Dam), ומקננים בו נכון להיום כ-50,000 פלמינגו, כ-50% מאוכלוסיית הפלמינגו ממין זה בדרום-אפריקה.
פילים בפארק הקרוגר
בין השנים 1995-1967, בדרום-אפריקה ובדרום היבשת כולה, כידוע, וכפי שדיווחנו לא פעם באתר, נהגו לבצע "ויסות מבוקר" (Culling) של פילים, שכונה גם "דילול", וכך הפחיתו במצטבר את מספרם בפארק הקרוגר לבדו ב-14,562 פילים. מאז החליטו משום מה כי בקורגר יהיו 7,000 פילים ולא יותר, ולאחרונה אף העלו את הרף לכ-8,000 פילים, אבל לאחר שחדלו מהדילול המבוקר באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, גדל מספר הפילים בקרוגר לכ-13,000. מזה 13 שנים שנאסר בחוק להמשיך בדילול זה. הפילים חא שינו ממנהגיהם, והם צורכים כ-200 ק"ג חומר צמחי ליום, ואף זקוקים לכ-100 ליטר מים לפיל בממוצע ליום. הם רומסים צמחייה, משנים את הנוף ולא רק מגלים לבעלי-חיים אחרים מקורות מים, אם וכאשר הדבר נחוץ. חלק מאזורי המחייה שלהם הפכו לנופים עשבוניים, והדבר משפיע לכיווני גידול במספרם של אוכלי עשב מובהקים דוגמת הזברות שמספרן עשוי לגדול ולאיים על השטח ברעיית-יתר.
ניהול הפארק הדרום אפריקאי החשוב, "מקרה מבחן" (test-case) ידוע, נעשה אפשרי יותר כאשר החליטו להרוס גדרות של מאות שמורות פרטיות הצמודות לקרוגר, ולהגדיל את שטחו גם לעבר הפארק הלאומי לימפופו(Limpopo NP) במוזמביק (וגם עד לזימבאבווה( השכנות עד כדי הגדלת שטחו לקרוב לכ-100,000 קמ"ר. המדיניות והמימשק בענייני הפילים הוא נושא שכיח לדיונים מרתוניים בקרב מומחים שונים המתכנסים מפעם לפעם לדון במדיניות המימשק. והנה, עתה, טען פרופ' רודי ואן ארד (Rudi van Aarde), מאוניברסיטת פריטוריה, כי ייתכן ויש לשקול להיפטר ממאגרי ובורות המים המלאכותיים, משום שאלה מסוגלים לסייע לפילים להתקיים בהצלחה גם בשנות בצורת מתמשכות, ולא כך צריך להיות. אכן, בעיות הפילים בקרוגר, מורכבות ביותר, ואין הסכמה כיצד יש לנהל את הפארק. אפילו ירי בחצי הרדמה המכילים חומרים מונעי-הריון מצריכים השקעה התחלתית של 150 דולר לפילה, ויש לחזור על פעולה זו שוב ושוב, מבצע לוגיסטי מורכב מאין כמוהו. הגישה הרווחת לפי שעה היא המשך "דילול מבוקר" אף כי טרם החלו לבצעו בפועל, בין אם באמצעות הרג ובין אם לכידה והעברה של "יחידת קשר" שלמה או משפחות לאזורים אחרים, כחלק מהמאמצים למנוע השמדה של המגוון הביולוגי כולו על-ידי הפילים. אחת הבעיות היא העברת פילים לפארק פילים בשם טמבה (Tembe) , שבו אולי עוד אפשר להימנע מדילול של פילים, אך הואיל ויש בו צמחייה חולית נדירה, סבור חוקר הפילים רוב סלוטו (Slotow), מאוניברסיטת קוואזולו-נאטאל (KwaZulu-Natal) כי הם ייאלצו שם להרוג פילים זכרים המובילים את הרס הצומח המקומי החשוב. למידע נוסף, ראו בכתבה מתומצתת היטב של הכתבת קרן לאנג (Lange) בגיליון ספטמבר של המגזין National Geographic, עמ' 69-64.
טנזניה, בדגש מידע משלים נוסף על ארושה
ארושה (Arusha) הוכרזה זה מכבר כבירת הספארי של חיות הבר באפריקה, אף שרבים מאתנו יחלקו על כך. ב-1961 חתמו הבריטים על עצמאותה של טנגנייקה שהתאחדה לימים עם זנזיבר והפכה לטנזניה. עד אותם ימים התפרסמה ארושה כעיר או עיירה היושבת למרגלות הר מרו (Meru), הנחשב לאחד ההרים הגבוהים באפריקה 4,566) מטר). העיר משמשת מזה למעלה מ-10 שנים כבסיס העיקרי ליישוב בסכסוכים הרי-אסון ביבשת, דוגמת זה שארע ברואנדה ב-1994.
מסביב לארושה, ניתן לראות בעיקר שטחי חקלאות, ולאחרונה מרשתים את האזור באנטנות סלולריות, בין השאר חברות ישראליות. ארושה, בנוסף לאזורים בקניה כמו מומבסה, כמו גם דר-א-סלאם ועוד, הפכה באחרונה לאחד ממרכזי גידול הפרחים, השעועית לגרעינים, קפה ותה, ויש גם שוק רציני מאוד במערב העיר.
העיר עצמה מחולקת לשני מגזרים, המערבי לעסקים וחקלאות, והמזרחי לתיירות. היא הוכרזה כאתר מורשת תרבותי (Cultural Heritage). בשדה התעופה הבינלאומי של ארושה נוחתים נכון לקיץ 2008 כ-90,000 תיירים/שנה.
בקרבת ארושה פועל המכרה הטנזני היחיד בעולם המייצר אבני-חן המשמשות לתעשיית סחר היהלומים. ביום בהיר אפשר לראות מארושה את כיפתו המושלגת, כנראה מצטמקת, של הר הקילמנג'רו, אך כל אחד החג במטוס מהאוויר בטרם נחיתה או לאחר ההמראה, מבחין בה על נקלה.
הפארק הלאומי ארושה נמצא במרחק כ-40 דקות נסיעה מהעיר. רום הפארק נע בין כ-1,500 מטר (כ-3,500 רגל) לרום 4,566 מטר (כ-14,990 רגל). יש בו בתי-גידול מגוונים החל משער הכניסה המוביל ליער-גשם הררי. במרכז היער ידוע מכתש נגורדוטו (Ngurduto) ובו סלעים חלקים ומצוקים, כמו גם אזור ביצות סוף וקנה. גבעות עשבוניות מובילות לאגמי מומלה (Momela) שבהם ניתן לראות עופות מין דוגמת עיטב קולני ופלמינגו. הפארק מומלץ משום שניתן לראות בו יער מרהיב, קופי קולובוס לבן-שחור, מיני פרסתניים לרוב, ולא פעם מזדמן לאזור טורף שאינו מהסס לצוד לעיני המטיילים, כפי שנוכחתי לפני כמה שנים כאשר צבוע מנומר תקף בקרבת האגמים צבי סוף (Mountain Reedbuck).
מאוריטניה ותהליכי המידבור המאיימים על דייגיה
"מאוריטניה היא מדינה מוסלמית, שיש בה רשת רכבות החוצה את מדבר הסהרה ומאפשרת לטייל טוב יותר במדינה קשה ומאובקת", כתב בשעתו הסופר והטייל צור שיזף. ואולם, חוויותיו כמטייל אינן מצביעות עבורנו עד כמה מאוריטניה סובלת קשות מהגידול המואץ בהשפעתן לרעה של הדיונות הסהריות שלה, ועל שינויי האקלים הגלובליים המשפיעים עליה לרעה. בראשם, תופעת דיג היתר ותהליכי המידבור המאיימים עליה ביתר שאת.
ואולם כל תושבי המדינה מתפרנסים בעיקר בדיג של מיני דגים אחדים כמו Azoul ו-Corbine שמצויים באזורים שמורים במאוריטניה.
(e.g., Asigi, 2007)
והנה, מומחים טוענים כי כמויות הדגה בשנות ה-90 של המאה ה-20, בירידה מתמדת לעומת שנות ה-80, כעשור שנים בלבד קודם לכן. שוו בנפשכם את תמונת המצב העגומה בעשור הראשון של שנות ה-2000, המאה ה-21. עיקר הדיג מתבצע באזור מערב המדינה בכפר ששמו Kiffa. באזור הדיג הזה מציגים ילדים בגאווה את צידם –הדגה שהצליחו לדוג, במרחק כ-10 דקות נסיעה בלבד מהבירה נאואקוט (Nauakchott). בני גילאים שונים במאוריטניה צורבים את רגליהם היחפות בדיונות לוהטות, ולכן, הם נוטים להחביא תדיר את כפות רגליהם הסובלות בתוך עומק החול. בגלל שינויי האקלים, מתגלות למבקר במאוריטניה אשלית מרובות בנוגע לקיומו הערטילאי של מקווה-מים במדבר הגובל בים, אך עד מהרה מתברר לכל כי מדובר באשליה למה, מעין פטה-מורגנה ותו לא.
שינויי האקלים אטיים במדה רבה, אך עונתיות קטל-דיג הדגים משתנה כל העת מול עיניהם. הפעילות מוגבלת עתה לנאות מדבר, ורק בעונות מסויימות. הדגים הם מקור מובהק של חלבונים, אך ייצור הדגה נמצא בירידה ממשית. כיום ניתן לגלות את הדגים שם רק בשלושת חודשי הקיץ, היא העונה היבשה, וב-3 חודשי חורף, היא העונה הרטובה, בעוד שבעבר יכולים היו התושבים להשיגם כל ימות השנה. כתבת עיתון "הדיילי ניישן מניירובי, פמלה אסיגי, יצאה למאוריטניה בקיץ 2007 כדי לבצע תחקיר מעמיק על תהליכי הדיג המשתנה לרעה במדינה המדברית הסובלת בעליל משינויי האקלים. את הכתבה היא עשתה בעזרת ראיון עם מוחמד אאולד-ביראן (Ould Birane), דייג בגיל 53, לאחר שביקרה בעיקר ב-Kiffa, והוא סיפר לה את בעיות הדיג העיקריות באזור בשפת ההסאניא (Hassanya), היא השפה הרשמית במאוריטניה, והעיקרית שבה. זוהי שפה המדוברת בדיאלקט ערבי לאחר שעברה במשך דורות רבים, והשתרשה במדינה המוסלמית. וכעת, "המצב שלנו מחמיר" הוא אומר.
אורכם של חופי מאוריטניה כ-750 קילומטרים וכדי לדוג בהם משתמשים בסירות מנוע מהירות שהורסות את מקומות החיות הטבעיים. "בגלל הצורך לדוג עוד ועוד דגים", לדברי האיש, "נאסר עלינו להשתמש בסירות מעין אלו". כל מי שמבקר במאוריטניה טוען עתה כי היא סובלת סבל רב מהתחממות גלובלית של האקלים, וכל אלה גרמו לשינויים באורח החיים, ותארו לכם, זה משתמע אפילו בהפעלת או העדרן של סירות הדיג המהירות. המערכת האקולוגית הימית נמצאת תחת קריסה. יש הטוענים כי האיסור על השימוש בסירות מנוע מהירות הגיע מאוחר מדי. מתברר כי אם מתבוננים למרחק של כ-70 מטרים בלבד, על שיחים הגדלים מתחת לדיונות המפשטות, שם נהגו לדוג את דגי האזול (Azoles) שהשתמשו בשיחים הגדלים בדיונות להטלת ביציהם, אך אלה הולכים ונעלמים בגלל הדיונות המתפשטות המכסות עליהם וקוברות אותם תחת החול. הדג המקייץ בחופי מאוריטניה נהג להטיל את הביצים שלו כאשר האוקיינוס האטלנטי הגיע לאותם השיחים בשעת הגאות, אך לאחרונה זה כבר לא קורה. כעת, אם דייגים עוד רוצים לדוג את הדגים האלה, עליהם להרחיק לעומק האוקיינוס אם ברצונם לשוב עם שלל הדגה כמו בימים ההם. ולא זה המצב. לעתים מזומנות הם שבים לחוף מבלי שדגו בכלל דגים.
מין חשוב שני בשלל הדגה הם דגי ה-Corbine, הם דגי ה-Tropical Corb (Sciaenops ocellatus), שמוצאם בחופיה המזרחיים של צפון-אמריקה, בערך ממפרץ מקסיקו. הם משתייכים למשפחה אירופאית, ומשתמשים בשמם הרשמי רק לעתים רחוקות. הם ידועים בעיקר בשמם כ-"דגי התוף האדום" או דגי "הקורבין", וישנם המכנים אותם "דגי באס מנהרתיים/ערוציים" (Channel Bass) או בשמם הצרפתי 'loup des caraïbes', המאפיין את ה-French West Indies. אורכם יכול להגיע למטר ו-55 סנטימטרים ומשקלם לכ-36 קילוגרם. בשעתו החלו לגדלם באופן מלאכותי בארצות הברית במאה ה-18. כעת נראה שאוכלוסיות-בר גדולות ממין זה מגיעות עד לחופי מאוריטניה.
ניגריה ושאר מדינות הסאהל מסנגל ועד ג'יבוטי, בדגש 'החגורה הירוקה' לעצירת המידבור
פרוייקט "החומה הירוקה" הגדולה של אפריקה, שהוצע לראשונה ליישום על-ידי נשיא ניגריה, נועד לבלום את התפשטות מדבר הסהרה באפריקה, ולהאט את תהליך המידבור המאיים על מדינות הסאהל, הסבלות בלאו הכי מרעיית יתר ותהליכי אירוזיה המאיצים את התהליך. בשנת 2007 החליטו ליישם את התוכנית שתשתרע על גבול מדבר הסהרה, לאורך כ-7,000 ק"מ, ורוחבו מתוכנן להיות בין 5 ל-15 ק"מ. הנושא מדיר שינה ממדינות אפריקה החל מ"כנס האדמה" שהתקיים בריו-דה-ז'נרו בברזיל ביוני 1992. חומת העצים המתוכננים לשנטוע ושתילה תתחיל בבירת סנגל, דקאר, במערב היבשת, והיא תגיע עד לג'יבוטי במזרח. החומה תפריד בין אזורים מדבריים וצחיחים למדי לבין האזורים שרוצים למנוע מהמדבר להשתלט עליהם. בתוכנית המקורית של נשיא ניגריה דיברו על נטיעת כ-300 מיליון עצים, אך נדמה כי עתה מתוכננים רק למעלה מכ-60 מיליון. בפרוייקט הנוכחי מעורבות 11 מדינות אפריקאיות, והן מתכוונות למנוע מכ-9 מיליון קמ"ר, שטח הסהרה, לזלוג לשטחי הקצה של המדבר. מעקב לווינים הראה זה מכבר מגמות להגדלת שטחו של הסהרה בעשרות קילומטרים, ובשנות ה-80 לבדן מדובר היה בהרחבת הסהרה בשיעור של כ-160 ק"מ. ההשוואה בין צילומי הלוויין בניגריה בין 1978-1976, לבין אותם אזורים שצולמו בין 1995-1993, הביאו לתובנות מרחיקות הלכת שיש לעשות משהו בטרם יהיה מאוחר מדי. בתוכנית לשתף את המקומיים ולגוון את העצים שיישתלו בעצי-בר מקומיים, ולא לייבא אליהם מיני עצים זרים.
ניז'ר ובניהם האבודים ממדבר הסהרה
מהמחקרים האחרונים בנושא המידבור המתהווה במאוריטניה, ניז'ר ובמדינות אחרות באזור מדבר הסהרה, שפורסם בשעתו ב"סיינס", מתגלה כי גשמי המונסון האחרונים שהחלו לפני כ-12,500 שנה הפכו את הסהרה ממדבר לא מאוכלס לגן-עד ירוק ולח. בערך לפני כ-7,000 שנה, החלו הדברים להשתנות, בתלות לצמצום בקרינה הסולרית שהחלישה את עצמת המונסונים האפריקאים. רק השאלה איך הסהרה התייבשה, בתהליך הקרוי בימינו "הצחחה" (aridification), במשך מעט למעלה מכמה מאות שנים, מעורר מחשבות נצחיות וסתמיות משהו לאור המודלים הממוחשבים שהציעו זאת. ואולם, מודלים אלה מתבססים על נתונים מוגבלים שקשורים לחלקיקי אבק שנחקרת השפעתם לרעה על אלמוגים באיים הקריביים ואף על הגעתם ליערות אמזונס בדרום-אמריקה. על כל אלה ועוד במאוריטניה בואכה אלג'יריה, ובניז'ר ועוד כמותה ביבשת, אכתוב בכתבה מורחבת בעתיד. ואולם, מן הראוי לציין כי במרב 70,000 השנים האחרונות היה הסהרה בדומה למצבו היום, לכל הפחות ממצרים ועד מאוריטניה.
והנה, עתה, החוקר וצייד הדינוזאורים המהולל פול סרנו (Sereno) שתיעד בשעתו דינוזאורים בצפון-אפריקה, יצא לחפשם גם "במדבר בתוך מדבר", כפי שכינו את מדבר טנרה (Ténéré) בניז'ר הנוודים הרועים בני הטוארג (Tuareg). בני קבוצה זו, שהתפרסמה בעולם בחובשם טורבן ובלבושם הכחול, שולטים במדבר זה, וכנראה מקווים כי בבוא היום יהפוך לטוארג-לנד, אולי מדינה משלהם במרחבים הצחיחים האלה. ואמנם, טקסיות החברות הנומדיות הגאוותניות מתריסה כלפי השלטונות בניז'ר ומדינות אחרות, והטוארג נתקלים בהתנגדות עזה לשאיפותיהם הלאומניות.
ואולם, העיקר עוד לפנינו, וניתן לקרוא על כך בהרחבה בעמ' 143-126 בכתב העת של ה-National ,Geographic מגיליונו בספטמבר 2008.
מהכתבה עולה כי סרנו, שהגיע לאזור לראשונה בשנת 2000, גילה ושמע על השטח שגודלו למעלה מכ-400,000 קמ"ר, המצטיין בדיונות-ענק ואבנים לרוב. בדיונות אלו התגלו לאו דווקא דינוזאורים תחילה, אלא קודם כל עצמות רבות של בני-אנוש ובעלי-חיים, כמו גם חרסים, חרוזים ומגוון כלי אבן, ביניהם ראשי חצים מסותתים, ראשי גרזנים ואבני-ריחיים שחוקות. בין עצמות בעלי החיים התגלו היפו ותנינים, ללמדנו על אגם שנעלם ויבש, וגם ג'ירפות המלמדות אף הן על האקלים הרטוב יותר ששרר שם, ואפילו התגלו תחריטים שלהן באבן באזור אחר. המחקר שתיעד בעבר את הסהרה הירוקה מצפון לאזור הנוכחי לפני אלפי שנים, שב ומגלה את אותם הנתונים גם באזור הנוכחי.
המחקר שהתמקד באתר גוברו (Gobero) בניז'ר הענייה חשף תרבויות עתיקות של דייגים לקטים מבני "הקיפים" (Kiffian) שתועדו באזור בעיקר כ-10,000 עד 8,000 שנים לפני זמננו, התקופה הרטובה. הם לא היססו לדוג דגים קטנים עד כדי דגי נסיכת הנילוס שמשקלם יכול להגיע לכ-135 קילוגרם.
במקביל, אותרו גם תרבויות רועים נכחדות, בעיקר מבני "הטנרים" (Tenerian) כ-6,500-4,500 שנים לפני זמננו. אלה חיו בשולי הסהרה הירוקה של פעם, וכנראה בחרו לנוח על משכבם באותם אתרי קבורה שבהם השתמשו עמיתיהם הקדומים יותר. המחקר חושף אפוא את בניהם האבודים של הסהרה, כפי שעולה מכותרת הכתבה. אנו עדים לתרבויות קדומות שהותירו שרידים בולטים של תרבות שלא הצליחה להשתמר כיאות, אך מתווספת לעדויות מרשימות על מלכויות שהיו לא הרחק משם באוגנדה הירוקה מאז המאה ה-14 לפחות, ואולי עוד קודם לכן.
סומליה, דגש פיראטים מודרניים בפעולה
ב-2007, אישר הבית התחתון של הפרלמנט היפאני את המשך פעילותו של הצי היפאני באוקיינוס ההודי, שם הוא משמש תחנת תדלוק ימית לספינות קרב של כוחות הקואליציה הפועלים בעיקר בעיראק. ההחלטה, שהגיעה לאישור של הבית העליון, אושרה למרות התנגדות עזה של האופוזיציה. פעילות ספינות שונות באוקיינוס ההודי, גם של היפאנים, נתקלת תדיר בפיראטים עזי הנפש מסומליה הקורסת בעצמה בגין קרבות רחוב המתנהלים בה כמו גם בעימותים עם מדינות שכנות.
מאז 2005, התנהלו בה כמה עשרות אירועים פיראטיים וכוחות הקואליציה בהנהגת בריטים ואמריקאים מנסים לנטרל פעילות עויינת זו.
ואולם, תמיד מבקשים החוטפים מאות אלפי דולרים כדי לשחרר את ספינהכלשהי שחטפו על אנשי צוותה. זוהי רק חלק מאנרכיה הפוקדת מדינה שכוחת אל זו. כתבה מורחבת על כך התפרסמה בראשית ספטמבר בשבועון החדשותי ניוזוויק. מהכתבה עולה כי כ-2.6 מיליוני בני-אדם, או כ-35% מאוכלוסיית סומליה, סובלים מרעב כבד. הפיראטים שיוצאים מנמליה, אינם מהססים אפוא לתקוף גם אוניות המכילות אספקת מזון מטעם "ארגון ותוכנית המזון העולמי", ה-World Food Program. עד 2007 אירעו כ-30 אירועי חטיפת ספינות וב-2008 לבדה ארעו 10 מקרים נוספים, וזאת, למרות יכולתם הפנומנלית של ציי המערב לאכן את פעילותם הפיראטית של הסומלים. אלה אינה מהססים להתעמת עם כוחות אתיופיה שאף הם סובלים מנחת זרועם האלימה של הסומלים. לא פלא הוא שבימיו של הנשיא ביל קלינטון, עזבה ארה"ב בחיפזון את ניהול העימותים שניסתה לקדם במדינה זו שבקרן אפריקה.
שגשוגם של פיראטים בחופי המדינה, התוקפים ספינות תענוגות, חוטפים אניות משא על צוותיהן ושודדים את אספקת המזון של הארגונים הבינלאומיים למאות אלפי העקורים בסומליה. מתחילת 2007, ערכו הפיראטים הסומלים כ-15 התקפות מוצלחות על כלי שיט - פי שלושה ממספר ההתקפות בתקופה המקבילה ב-2006. בין השאר, מאיימים הסומלים להוציא מלחים שלכדות להורג, כאמצעי לחץ על הקיהליה הבינלאומית. לפי מומחים, הפיראטים פועלים מ"ספינות אם" המשייטות במים הטריטוריאליים של סומליה, ויוצאים בסירות מהירות כדי להשתלט על כלי שיט שעוברים בסמוך. בתנאי ים סוער נאלצות ספינות רבות להתקרב למים הרדודים של החוף הסומלי - וכך הן נחשפות להתקפות. "אנחנו מעדיפים לחטוף ספינות מאשר לחיות על הקרקע - משום שרק כך אנו מסוגלים לספק לעצמנו אוכל", אמר אחד הפיראטים, בראיון טלפוני לסוכנות הידיעות הצרפתית. חופי סומליה, נמתחים לאורך 3,700 ק"מ. "אם בעיית הפיראטיות בחופי סומליה לא תיפתר", הזהירו ראשי תוכנית המזון העולמית, "יתנתקו הצינורות המרכזיים של אספקת הסיוע למדינה".
קונגו
על קטל גורילות ההרים במזרח-קונגו השכנה לרואנדה ואוגנדה, ועל מצבן של גורילות בווינדי ומגאהינגה באוגנדה דיווחתי בהזדמנויות קודמות באתר, אך המצב המביש שהחל להצטייר בשלהי אוגוסט השנה, מצביע על כך כי הבעיה טרם נפתרה, והדבר מעורר בכולנו עצב רב. הבעיות של שימור הגורילות והסביבה המיוערת החריפו כידוע לכל ב-2008-2007, החל מחודש יולי 2007, ואולי עוד הרבה קודם לכן. למדנו על כך ואנו למדים על המצב המחריף למרות הסכמי-שלום שנחתמו על-ידי הנשיא שחש בשעתו לאזור, ובעיקר בעקבות דיווחיהם של שני פקחים קונגולזים, האחד שמו אינוסנט, השני שמו דידי. ארגון וויילדלייף דיירקט מיסודו של ד"ר ריצ'רד ליקי שמושבו בניירובי, אך פועל במדינות שונות באפריקה, החל לעסוק בנושא ולתעדו כחלק ממלחמת המדענים, האקולוגים והאחרים הפועלים למען שימור הסביבה הטבעית של הגורילות.
מעניין היה אפוא עבורי לא מכבר להיפגש פנים אל פנים עם וורדן שהגיע מקונגו לסכם עם הוורדן של גורילות בווינדי כיצד יהיה עליהם לשתף פעולה, מאחר, ולטענתו, גם גורילות ההרים בווינדי אינן מהססות לחצות את הגבול לקונגו השכנה דרך הנהר אישאשה המבדיל בין שתי המדינות, בדיוק כפי שגורילות ההרים של רכס הרי הוירונגה המבקרות בהר מגאהינגה באוגנדה עוברות תדיר את הגבול לרואנדה השכנה, ושבות לאוגנדה מבעוד מועד. כ-45 גורילות הרים שוטטו בדרך-כלל במגאהינגה מעודכן ל-2007, אך רק קבוצה אחת, קבוצת ה-8, שאותה ביקרנו בהצלחה ב-27 לאוגוסט השנה, אכן מורגלת לאדם. הוורדן הקונגולזי הגיע על אופנוע עם עוזרו, ונופפתי להם לשלום כששבו על עקבותיהם לקונגו בשעות אחר הצהריים של אחד מימות אמצע אוגוסט השנה, לאחר ששהיתי עם קבוצת גורילות ההרים בווינדי וצפינו בהנאה ב-12 מ-15 חבריה המשתייכים לקבוצת Rushegura. חסרו רק שלוש נקבות בוגרות, אך לא ברור מתי נראו לאחרונה. הייתכן ובמסגרת התפצלויות בקבוצות המורגלות באזור, הן הצטרפו לקבוצה אחרת? בעת ביקורי שם לא היה על כך מידע נאות.
ואולם, למרות המאמצים הכבירים להגן על גורילות ההרים במזרח-קונגו, מפני השתלטותם העויינת של לוחמי המיליציות החמושות בהנהגת הגנרל לאורנט נקונדה, מאז יולי 2007 (וראה כתבות אחרות באתר) ועד אביב 2008, החלה בשלהי אוגוסט השנה לחימה מסיבית, בלתי מתפשרת וכבדה בין הצבא הקונגולזי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ד'היום לבין לוחמי המיליציות החמושות. הלחימה החלה בשעות הקטנות של הלילה של ה-28 לאוגוסט השנה, ליתר דיוק בשעה 03:30, בעיקר באזור שמכיל בתוכו את סקטור גורילות ההרים בפארק הלאומי וירונגה, ה-Virunga National Park. כך דיווח מנהל הפארק המהולל שנוסד ב-1925 כפארק הלאומי הראשון ביבשת אפריקה. שמו עימנואל דה מיירודה (Emmanuel de Merode).
אש מרגמות ורימוני-יד הפרה את השלווה והשקט שהשתרר בין כוחות צבא הקונוגלזי והמיליציות החמושות בשטחי הפארק ומחוצה לו, בעיקר כאשר החשש היה לפגיעה באזורי הגורילות. לדברי מנהל הפארק, הפקחים אינם יכולים עד עצם היום הזה לפעול כיאות בענייני הגנת הגורילות או ניטור לקט וייצור הפחמים, אך הלחימה המתחדשת אף מאיצה את הבעיה שטרם נפתרה למרות המאמצים הכבירים שהייתי עד להם בהיותי במהלך רוב חודש אוגוסט האחרון באוגנדה. שוחחתי על כך כאמור לעיל עם אחד ממנהלי פארק הוירונגה שהגיע לבווינדי לדון עם עמיתו מאוגנדה על עתיד השימור המשותף של גורילות ההרים בווינדי שייתכן ואף הן אינן מהססות לחצות את הגבול, בדיוק כפי שעושות גורילות מגאהינגה בין רואנדה לאוגנדה. (וראו לעיל).
בעיות הפילים בלאקיפיה ואמבוסלי
בעקבות המהומות האכזריות בקניה בדצמבר 2007, פחתה התיירות אליה בצורה ניכרת ביותר, כפי שתיעדנו באחרונה באתר. קניה המשוועת לשיבת התיירות עושה ככל שהיא יכולה לנוכח המצב המחמיר, אך עליה גם לדאוג לחקלאים שלה שסובלים סבל רב בגלל הפילים. מנהלי מימשק הפארק הלאומי אמבוסלי, אולי השלישי בטיבו בקניה, החליטו באחרונה להציב רשת חשמלית שתפקידה למנוע מהפילים בשטח, לפשוט על יבולי החקלאים באזור. הגדר שאורכה כ-83 קילומטרים היא פיתרון שנוי במחלוקת לקונפליקט המעצים בין הפילים לאדם בקניה. רק באמבוסלי דווחו לפני כשנתיים על כ-1,300 פילים הידועים באזור, אף כי סביר להניח כי כמה מהם ניצודו, בין השאר באזור הקילימנג'רו, שם ירו בעבר למוות באחדים מהפילים הזכרים ומגודלי החטים ביותר שנמנו על אוכלוסיית הזכרים שם.
ניסיונות אחרים כמו הקמת גדר ש"מתבשמת" מריח הצ'ילי (Chilli)החריף ו"רובים רועשים", לא הצליחו לפתור את הבעיה במרכז-קניה, באזור הנחקר שאולי מוביל מחקרים בפילים ואריות בקניה, הוא אזור לאקיפיה (Lakipia) שאחת מבעיותיו היא הגידול המובהק בשטחי חקלאות ובמתיישבים באזור. פרוייקט מחקר מתמשך הגיע למסקנה כי אפשר למנוע קטל אריות ו-או פילים אם החקלאים יפוצו על נזקים דוגמת קטל ראשי הבקר שלהם.
יתרה מזאת, באזור אמבוסלי אף הוקמו לודג'ים פרטיים אחדים שנועדו להעסיק מאסאים ולתגבר את הכנסותיהם מתיירות אקולוגית שמהווה תחליף-מה לרעיית הבקר. הבעיה העיקרית היא שטרם הצליחו לשנות ממנהגיהם המסורתיים לראות בעושרם עוד ועוד ראשי בקר, ולא לקדם את האוכלוסייה בכיוונים אחרים, חיוביים יותר לקיומם בעולם הולך ומשתנה. ישנם הטוענים כי פילים הם חכמים די הצורך כדי להרוס כל גדר המונעת מהם לשוב ולנדוד בנתיבי ההגירה המסורתיים שלהם. ישנם כמו אנתוני קינג (King) מ"הפורום לחקר חיות הבר בלאקיפיה", ה-LWF ,(Laikipia Wildlife Forum) הטוענים כי גדרות הן מכוערות, יקרות, ואף דורשות תחזוקת-יתר מיותרת, ואחרים דוגמת פטר גראנלי (Granli) מהקמפיין של קבוצת ה-Elephant Voices, טען כי גם אם חשיבותה למניעת העימותים אדם-פיל היא חיונית, תחזוקת הנפל שלה תמנע מפתרון זה להחזיק מעמד לאורך זמן.
פילים בסמבורו וסיכון חייו של איאן דגלס-המילטון
בלאקיפיה-סמבורו נאמדים לאחרונה כ-5,000 פילים, מהם מגיעים תדיר כ-900 לסמבורו לבדה, שטח שגודלו פחות מכ-170 קמ"ר, וכ-500 מהם מוכרים אישית על-ידי שני בני סמבורו המסייעים ל"זקן" במחקריו. לאחרונה תועדו שם מעשיו של "הזקן", הלוא הוא ד"ר איאן דגלס המילטון המתגורר בקניה, והעוסק בחקר פילים ביבשת מזה כ-40 שנה. "הזקן" התחבר בשנים האחרונות לאזור סמבורו והקים שם מחנה מחקר שבו מתועדים כמה מהמחקרים המיוחדים ביותר שנעשו על פילים באחרונה באפריקה, החל מחקר פחדיהם מדבורים, ובעיקר מהבזזז... שלהן, וכלה בהצמדת טלפונים סלולריים לפילים שתיעדו בזיל הזול את תנועתם במרחב. כתבה מפורטת יותר על כל אלה תתפרסם בעתיד.
לאחרונה בשעה שדגלס-המילטון נעתר לבקשת כתב של ה-National Geographic, לצאת עמו ברגל לגבעות בקרבת בסיס המחקר בסמבורו, היושב על שפת נהר האווסי-ניירו לא הרחק מהלודג Interpid, הוא הותקף במפתיע על-ידי פילה שהניפה אותו באוויר והשליכה אותו ארצה כשהוא חבול, נעלב ופצוע. למרה המזל, ומסיבות שלא הובהרו מעולם, הפילה הנרגזת, ככל הנראה מלווה בשני פילונים, אחד מהם שלה, לא דקרה אותו למוות בחטיה, והוא יצא ללא פגע ממשי. מידע מורחב על כך, ראו בגיליון ספטמבר 2008 של כתב העת המרתק הזה.
האם הגיעה שפעת העופות לאפריקה? החשש בקניה
ממשלת קניה החליטה באחרונה להחרים עופות המיובאים אליה, תרנגולות בפרט. היא אפילו חוששת מהגעת קרני-בקר מאוגנדה. לשם כך היא החליטה למנוע ייבוא של כל אלה לשטחה מאוגנדה, סודן ומדינות אחרות של האגמים הגדולים של הבקע האפריקאי, הוא ה-Rift Valley, וזאת משום שלדבריה, קיים חשש כבד כי שפעת העופות הגיעה לדרום סודן.
ואמנם, השר לפיתוח והתפתחות הבקר בקניה אמר כי גם אם אמנם טרם תועדה הלכה למעשה שפעת עופות בקניה, אוגנדה ו-או טנזניה, "אנו מודאגים ממשאיות שמקורן מאוגנדה ומעבר לה, משום שהן מעבירות לקניה עופות, ביניהן תרנגולות לרוב, ואלו יכולים להפיץ את המחלה אם הם נגועים בה. כך גם דעתו בנוגע לראשי הבקר מאזור Ankhole באוגנדה, מאחר ואלה מאיימים בוירוס היכול לפגוע בבני אדם. והוא סיכם את דבריו כי "אין לנו כל בעיות עם משאיות המגיעות למומבסה ובאמתחתן קרניים לייצוא, אך "אנו מודאגים".