מאת: נדב לוי
01.2009
תגלית מסחררת באיכותה והפתעה מרעישה בתולדות התרבותן הנדירה של הצ'יטות בתנאי שבי בעולם, התפרסמה לאחר שהתגלתה ונחשפה ממש לאחרונה על-ידי צוות חוקרים שהתחקה אחרי התנהגות החיזור של ברדלסים בגן החיות בוואשינגטון בארה"ב. התגלית שטרם פורסמה בכתבה מדעית רשמית התפרסמה זה עתה באתר האינטרנט של כתב העת המפורסם National Geographic, ובנוסף לכמה איזכורי מלל חשובים אודות התגלית, התלווה לידיעה המרשימה סרטון וידיאו קצרצר שאורכו 15 שניות המתעד את עיקר התגלית.
התגלית החשובה עשויה לקדם ללא הכר את התרבות הברדלסים בשביה, אם אכן יידעו למעלה מ-160 גני החיות וגרעיני הרבייה שלהם בעולם, ליישם את עיקרי הרעיון שתועד בארה"ב. מדובר בכך שהתנהגות החיזור של הזכר יכולה לסייע לנקבה לבייץ אם תקשיב ל"רחשי לבו" הבאים מבחינתו ומבחינתה לידי ביטוי בנביחות מסוגננות ועדינות למשמע אזנינו, שניתן לומר כי, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, הנקבה המאזינה "תיאות לזרז" את הפרשת הורמוני המין שלה, דוגמת האסטרוגן כפי שזוהו בגלליה. התברר כי נביחות ספציפיות ומעודנות אלו מגרות את מערכת הרבייה הנקבית וזו "תזדרז" מסיבות שטרם הובהרו עד תום, לשחרר את הביציות. אלה הממצאים העיקריים של החוקרים, אך העיקר, כך מתברר, עוד לפנינו.
בניגוד למיני חתוליים אחרים, נקבת הצ'יטה מבייצת רק לעתים נדירות ובזמנים בלתי-חזויים מראש. הן גם "מצטיינות" בהעדר מחזוריות מינית רגילה, ואלמלא היה זה המצב, ניתן היה אולי לסייע להן בטיפולי פוריות בשביה. זה לא המצב היה, לכל הפחות עד עתה.שלל הנתונים האלה מצביעים על הקשיים להביא לברדלסים להתרבות בשביה. והנה, עתה, המדענים הבינו אולי מדוע הקשיים באים לידי ביטוי, והתגלית החדשה עשויה לשנות את תמונת המצב ולהוביל לשיפור בקידום מאמצי הרביה הקיימים, שהתפרסמו בהצלחה עד-כה בעיקר בחוות הרבייה דה-וילט, לא הרחק מהערים פריטוריה ויוהנסבורג, והרי המקאנסברג, בדרום-אפריקה, כמו גם בתולדות הקיסרים בהודו בעבר הרחוק.
המחקר הנוכחי נחשף על ידי צוות מדענים המתמחה בביואקוסטיקה שחקר את ההיבטים הווקאליים של הצ'יטות. הם הגדירו את קולותיו של זכר הצ'יטה כ"נביחות מגומגמות"(stutter barks) , ומצאו כי הן מתבצעות ימים אחדים לפני שההזדווגות וההַרְבָּעָה נצפית ומתועדת. כך צוטט החוקר מאט אנדרסון (Matt Anderson) מפארק חיות הבר בסאן-דייגו, ה-SDWAP.(San Diego Wild Animal Park) החוקרים טוענים כי הקולות הייחודיים האלה מאפיינים בעיקר את אחד מבני הזוג, וכי הם למדו על כך שהם מושמעים בהקשר להתנהגות רבייתית. לאור זאת, החליטו החוקרים בראשותו של אנדרסון, כי יש להשקיע מאמץ עליון לברר תעלומה זו מקרוב, והִגְבִּירו את מאמצי המחקר שלהם בתחום הבלתי-ידוע עד עתה.
צוות החוקרים החדיר נקבת צ'יטה בוגרת ש"הגיעה לפרקה" מבחינה רבייתית לחצר-כלוב שבו היו שני ברדלסים זכרים, והקליטו אמפירית את תגובותיהם הווקאליות בסדרת ניסויים מבוקרים, ואת השמעת קולותיהם האופיינית הזו שהוקלטה (וראו בצפייה נוספת), הם השוו בקורלציה אפשרית עם רמות ההורמונים שנמצאו בצוֹאָה של שלושת הברדלסים.
ניסויים פשוטים אלה, לכאורה, חשפו להפתעתם כי יש קשר בין עוצמת "נביחות הגמגום" של הזכרים לבין רמות ההורמונים שלהנקבה, אף כי התגלית החשובה טרם התפרסמה, כאמור לעיל, בכתב עת מדעי רשמי. בכל מקרה, זוהי ערכה העיקרי של התגלית החדשה, שהפתיעה את כל המעוניינים לדעת את הסיבות ל"גמגום" (תרתי-משמע) של ההתנהגות הרבייתית של הצ'יטות ברחבי העולם.
יתרה מזאת, האקולוג פרד ברקוביץ (Fred Berkovitch), שאף הוא נמנה על צוות חוקרי "פארק חיות הבר בסאן-דייגו, ה-SDWAP, צוטט בלשונו הציורית: "חושבני כי זה מראה עד כמה הטלפונים הסקסולוגיים התפתחו עוד בטרם הומצא הטלפון האמתי", ואף הוסיף ואמר כי "באמצעות תיעוד התקשורת הווקאלית של בעלי-חיים מגורים ומרוגשים (מינית), נוכל לקדם את תוכניות הקמת גרעיני הרבייה של בעלי-חיים" דוגמת הצ'יטות בתנאי שביה.
הקשר הווראלי של הרביה בבעלי- חיים
נושא חשיבות הקשר בין התקשורת הווקאלית להתנהגות רבייתית של בעלי חיים ידוע לנו בעיקר בשירת-זמרת הציפורים, אך רמזים לה יש בהתנהגות הטריטוריאלית של יונקים דוגמת שאגות האריות הנשמעות תדיר במרחבי הספארי באפריקה, יללות החתולים המיוחמים בקרבתנו, או התנהגותם הווקאלית של האיילים באזורים ממוזגים. יחד עם זאת, טרם נעשו מחקרים ממוקדים על כל אלה במיני יונקים. לכל הפחות עד עתה. כפי שנאמר, יש לכך רמזים ראשונים בשאגות האייל האדמוני, הוא האייל האציל, שהיה בשעתו במקומותינו בתקופה שבמהלכה צרו הרומאים על מצדה, הנוהג להשמיע את יכולותיו הווקאליות בהתקרב מועדי הביוץ של הנקבות. ואולם, עד כה טרם תועד מעולם כי קולותיו או "נביחות הגמגום" של הברדלס הזכר עשויות להפעיל את המחזוריות המינית של נקבות הברדלסים בעצמן, עובדה שטרם תועדה במדע.
הקשר המיידי לפתרון בעיות שמירת הטבע של הברדלסים
האקולוג דן בלומשטיין (Dan Blumstein) מאוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס, למשל, אמר כי ממצאי המחקר הינם "אַחְלָה, אף כי לא בלתי-צפויים", ואף הוסיף ואמר, כי "ממצאי המחקר מצביעים בצורה מרשימה על כך שאנו מסגלים ויכולים לקדם תוכניות רבייה של בעלי חיים נכחדים ולנצל היבטים חדשניים מעין אלה שנמצאו במחקר האחרון כי ללמוד יותר על ההורמונים המופרשים של בעלי-חיים שעד-כה חשבנו כי הם חֲסַרי-עֵרֶךְ מבחינה יישומית", צוטט. לממצאי המחקר "הצנוע", יש אפוא השלכות מרחיקות לכת על רביית מיני חתוליים נדירים.
אוכלוסיית הברדלסים הבוגרים ברחבי העולם נאמדת בכ-7,500 פרטים בלבד, טוענים ב"זרוע הביצועית של ארגון האו"ם האחראית על הצלת בעלי-חיים בסכנת הכחדה גלובלית", ה-IUCN-International Union for) Conservation of Nature) מטעמם של האקולוגים, משמרי הסביבה, שומרי הטבע והמדענים הפועלים ב"איגוד השימור העולמי", ה-WCU (.(World Conservation Union האוכלוסייה היחידה של ברדלסים הידועה כיום בעולם מחוץ ליבשת אפריקה מונה לאחרונה פחות מ-100 פרטים, ועד לפני שנים אחדות אמדו את מספרם שם בכ-60.
(לוי, 2007)
הברדלסים מוכרים מזה קדמת-דנא כטורפים היבשתיים המהירים ביותר עלי-אדמות. הם יכולים להעלות ענני אבק אחריהם בעודם מאיצים את ריצתם עד כדי 130-90 קילומטרים בשעה, בדומה למכוניות, ולהעלות את מהירותם ממהירות אפס לכ-96 קילומטרים בשעה לאחר כשלוש שניות בלבד. הצ'יטות מסוגלות לשנות גם את כיווני הריצה שלהן תוך כדי התנהגות המרדף שלהם אחרי טרפם. הברדלסים מתמחים בציד צבאים, תפוצתם חופפת את אזורי המדבריות בעולם, והם אינם מהססים לחגוג על פרסתניים אחרים בהעדר צבאים, ואף להתמחות בארנבות. אזורי המחיה האוריגינליים שלהם הן ערבות העשב באפריקה, אך ניתן לגלותן גם באזורים מיוערים משולבי כתמי עשב ושיחים.
במרדפי הצ'יטות אחרי טרפן גלומה השקעת אנרגיה ענקית, ולכן, הם אינם מסוגלים לרדוף אחרי טרפם כטורפים עקשנים דוגמת הצבוע המנומר או הזאב הטלוא, ובדרך-כלל מתעייפים לאחר דקה אחת בלבד של מרדף כזה. באם הוא מתואר כמרדף מוצלח והצ'יטה תצליח להכניע את טרפה ארצה, היא תמהר לנסות להחביאו כדי לא להתעמת עם טורפים חזקים ממנה דוגמת הצבועים המנומרים והאריות, ואף כנגד "עוצמת הקבוצה, של מיני נשרים אוכלי-פגרים. התנהגות השתייה של הצ'יטות בטבע אף היא נדירה, ויש אומרים כי הן אינן מזדקקות למים אלא פעם ב-4-3 ימים.
בשגר הברדלסית בדרך-כלל שלושה גורים (טווח: 5-1), והם מותנים בקרבתם לאם במשך שנה וחצי עד שנתיים. הברדלסית מאמנת את הגורים לצוד, התנהגות ייחודית ב-37-38 מיני החתוליים, המאפיינת ככל הנראה רק לביאות וחתולי-ביצות. לשם כך שוהים הברדלסים הצעירים בשנתם הראשונה בקרבת אמם ולומדים ממנה את הרגלי הציד ומתרגלים את שיטות הציד והקטל של נטרפים צעירים דוגמת עופרים. לאחר שהאם עוזבת אותם לאנחות, הם חייבים להתקדם בחיים בצוותא, ולשם כך אחים, אחיות וקרובי משפחה משניים עד שלושה, שוכנים יחד וצדים יחד עד אשר רק בגיל שלוש שנים הם מסוגלים לתמרן צבי תומסון בוגר לבדם, ולהמיתו בהצלחה. ואמנם, בהתאם לכך, אומרים כי ברדלסים זכרים, בעיקר אם הם קרובי-משפחה, עשויים ל"התקדם בחיים" בצוותא בהיותם בקבוצות קטנות או בחבורות-ציד שרוכשות את מיומנות הציד בהדרגה. לא די אפוא בלימוד טכניקות הרבייה המסוגגנות החדשניות שהתגלו, אלא יש לוודאי כיצד לקדם את הברדלסים בשביה לקראת השבתם לטבע, בעיקר לנוכח קשיי ההישרדות שלהם לנוכח יחסי הגומלין המורכבים של ברדלסים צעירים הננטשים על-ידי אמם בכהרף-עין בשלב מסויים.
לאחרונה נולדו צ'יטות זעירות בגן החיות בוואשינגטון בארה"ב, פעם ראשונה מזה 115 שנים. היבט מרגש זה הוביל לסקירה מהירה של מספר הברדלסים המתגוררים בגני חיות בארה"ב ובקרבתה, והתגלה כי מספרם שם מגיע לכ-260 בצפון-אמריקה כולה. בשנים האחרונות גדל מספרן בטבע מאומדנים ממושכים של 12,000-9,000 בטבע עד כדי כ-15,000 ברדלסים בטבע תיבין ותקילין.
(ארז ולוי, 1996-1995; לוי, 2005, 2005א', 2007, 2007א', 2008).