יבשת אפריקה נתפסה אצלי תמיד כסמל לפראות, לשבטים נדחים, עוני, מלריה,
איידס, עבדות ולכלוך. שום דבר בה לא משך אותי להגיע אליה. עם כל הכבוד
לתרמילאים ולהרפתקנים למיניהם, לכלוך אני יכול לראות בארץ. חופש בשבילי הוא
נוחות, פאר, תנאים מפנקים, אווירה של יוקרה ובעיקר תחושה של חופש.
אחרי
שחרשתי את מונטה קרלו, שרפתי שעות בשמש של בורה בורה, יש חשבון על שמי
במלון "ארבעת העונות" בניו יורק ומושב קבוע בסיזר פאלאס בווגאס עם מושב
לשורה הראשונה בהופעה היומית של סלין דיון, התחלתי להשתעמם, הרגשתי צורך
לחדש. מה עוד שמסעות הקניות של האישה כבר הביאו לי את הסעיף, כמה שמלות ערב
היא כבר צריכה? ונעליים של המנולו הזה? די, שוב ללון במלון ריץ בפריז? שוב
לשוט בגונדולות בוונציה?