מאת: נדב לוי
05.2008
סוף-סוף התגלה [אולי] המתחרה האמתי של הצ'יטה, הטורף היבשתי המהיר ביותר עלי-אדמות, גם אם לא האצן המהיר ביותר, תואר המגיע לאנטילוקפרה האמריקאית, ה-Pronghorn. ואולם, מתחרה אמתי הִבְזִיק במבטם החטוף של המדענים כאשר הם גילו כי הלווייתן הנתב, ה-Pilot whales, הידוע לנו עד-כה בעיקר מהחפות (Stranding) של לווייתנים ויונקים ימיים אחרים "המתאבדים על החוף", הוא אולי המתחרה הימי האוטלימטיבי של הברדלסים. ואמנם, נמצאו לדעת המדענים, כמה מאפיינים המצביעים על דימיון-מה בין מהירות השחייתם אחרי נטרפיהם, לבין מהירות הריצה האגדית של הצ'יטה. מדובר הפעם בנטיית המרדף המהיר המאפיין את שני המינים לאחר טרפם. האחד, מהירות ריצתם האדירה של הברדלסים במישורי-עשב, פתוחים לרוב. השני, מהירות שחייתו האגדית של הלווייתן הנתב אחרי טרפו במים עמוקים, המקריב אף הוא אנרגיה רבה לצורכי פיתוח מהירות.
בכתב העת המדעי החשוב Journal of Animal Ecology , נחשפה לראשונה הדגמה מוכחת להתאמות הלווייתנים האלה למהירות שחייה פנטסטית במים עמוקים מצדם של יונקים ימיים מהוללים, המתבססת על עבודת הדוקטורט של המחברת הראשונה של הפרסום המדעי המרתק. המחקר התבצע לא הרחק מחופי האיים הקנריים במערב-אפריקה, המשתייכים לספרד.
המחקר שהתנהל על-ידי שבעה חוקרים בכירים בהנהגתה של נטשה אגווילר סוטו (Soto) , מהמחלקה ל- BIOECOMAC באוניברסיטת La Laguna, בטנריף (Tenerife) שבאיים הקנריים, התחקה אחרי 23 לוייתנים נתבים קצרי-סנפיר ששמם המדעי הוא Globicephala macrorhynchus. הלווייתנים הנמנים עם מין זה נעקבו כשהם מפתחים מרדפים אחרי דיונונים בעומקים של עד לקילומטר אחד, כשהם מציגים לראווה את מהירותם לצורכי הטריפה למאכל. הם הגיעו במהלכה למהירות מקסימלית של 9 מטרים לשניה. ממצאי המחקר המדהים מזימים את הציפיות שלנו כי יונקים מעמיקי-צלילה שוחים לאט,ובמהירות מוגבלת בגלל הצורך לשמר את רמות החמצן שלהם, פן ישחררו יותר מדי חמצן שיחייב אותם לעלות על פני המים לעתים תכופות מאוד כדי לנשום, בהיותם יונקים הזקוקים לאוויר כדי למלא את הריאות.
במחקר המדהים השתתפו גם מדענים מהמכון לאוקיאנוגרפיה במסצ'וסטס, והמחלקה למדעי הביולוגיה והזואופיזיולוגיה באוניברסיטת Aarhus, בדנמרק. המחקר התבסס על ניסויים אמפיריים שקשורים במודלים ל"שיחור מזון אופטימלי" שהכרנו עד-כה מחקר דורסים וצופיות בהר קניה וצופיות וקוליברים באזורים אחרים לרבות בישראל, אך היו קשיים ביישום המעקב הזה אחרי יונקים ימיים המבלים את עיתותיהם מתחת למים. הנתונים הושגו לבסוף באמצעות איכון קולות ותנועות שתועדו על-ידי DTags שחוברו ל-23 הפרטים ששימשו במחקר שהתחקה אחרי אסטרטגיות חיפוש המזון במים עמוקים.
במשך יום ולילה, ללא הפוגה, צללו הלווייתים הנתבים לעומקים של עד 1,018 מטרים במשכי-זמן שהגיעו ל-21 דקות. המחקר שילב בשעה זו את נתוני ההתנהגות הווקאלית שלהם במהלך הצלילות שהיתה קבועה והשלימה עם נתונים ביו-סולריים שהתבססו על התנהגות שיחור המזון.
תקשורת הפעימות (קליקים) המהוללת של היונקים הימיים (ולמעשה גם העטלפים) מבוססת האקולוקציה (echolocation clicks) מתפזרת במדיום הימי עם זִמְזוּמים (buzzes). זמזומים דומים נמצאו קשורים בעבר עם ניסיונות לכידת טרף גם במינים אחרים, כפי שהתגלה בשעתו לפני למעלה מ-20שנה במחקר המסטר של יוחנן (יוחאי) ברק על התנהגות הטריפה של עטלפונים לבני-שוליים בעמק בית-שאן בהנחיית פרופ' יורם-יום-טוב מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
צלילות שיחור המזון של הלווייתנים הנתבים היו מותאמות למחזוריות הצירקאדית (היומית) של היונקים הימיים. בעוד שבמהלך היום היו הצלילות עמוקות יותר, הן הכילו פחות זמזומים (מדיאן, חֶצְיוֹן אחד), הרי שבצלילות הליליות אחרי הנטרפים, נמדדו יותר זמזומים (חֶצְיוֹן, מדיאן הכיל 5 זמזומים).
ברוב הצלילות (לעומקים שנעו בין 540 ל-1,109 מטרים במהלך שעות היום, ביחד עם זמזומים, הגיעו הלווייתנים למהירות של עד 9 מטרים לשניה, בעיקר לקראת עומק הצלילה המירבי, ומכאן מניחים החוקרים כי זה קשור היה להגברת מהירות לקראת לכידת הנטרף המנסה לחמוק. מהירות שחייה זו לשניה, משמעותה באקסטראפולציה הגעה למהירות של 32 ק"מ/שעה (כ-20 מייל ימי לשעה), בעוד שמהירותה של הצ'יטה (בתלות למודדים) מגיעה לכ-90 עד 130 ק"מ/שעה, לרוב עד 110-100 ק"מ/שעה. יתרה מזאת, הם מסוגלים אף לשחות במהירויות כאלו למרחקים של עד לכ-200 מטרים!!!
מחיר הניידות/התנועה שלשיעור ניכר של הצלילות, משהו כמו בין 10% ל-36% מהן, היה במשך 15 דקות, ובמהירויות של בין 19 ל-79 שניות. השקעה אנרגטית אדירה זו בשיחור המזון מתמקדת בפריטי-מזון אחדים ואולי בפריט מזון אחד, ולא נראתה מעולם אצל יונקים ימיים מעמיקי צלילה. ואולם, הדבר מזכיר במדה רבה את "אסטרטגיית הטורף-נטרף" היבשתית, לפיה לא שווה לברדלס לצאת למרדף אם אין בכוחו להצליח בו, ולא שווה לנטרף לברוח, אם הוא יכול להעמיד את הטורף על הטעות שיש בהחלטתו אם לצאת למרדף, קונפליקט שכיניתי בשעתו "מירוץ החימוש האבולוציוני של הצ'יטה, ושאצל הצבי ניכר ב"התנהגות הניתורים האופיינית שלו למראה טורף/אויב" (Stoating) המתפרשת גם כ"עקרון ההכבדה" ממשנתו של פרופ' אמוץ זהבי, אף הוא מהמחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב. ואמנם, נראה כי תוצאות המחקר החדש מתייחסות בהחלט לסיכון הגבוה/הרווח הגבוה בפיתוח האסטרטגיה של הטריפה של הברדלסים ואולי גם טורפים יבשתיים אחרים.
הספרינטים העמוקים ביותר היו מנוגדים לציפיות של המדענים ביחס לצורך של יונקים ימיים לשמר אנרגיה ולשחות באטיות כדי לא לאבד חמצן, כאמור לעיל. יתרה מזאת, נמצא כי דווקא בעומק המירבי, הם הגיעו למהירויות שחייה מקסימליות. נראה כי הלווייתנים הנתבים קצרי הסנפיר, פיתחו טקטית את התנהגות הטריפה שלהם כדי להתמקם בנישה המתאימה להם במים העמוקים, ומכאן, ייתכן שטרפם המועדף, הלוא הוא הדיונון הענק, ככל הנראה בעיקר הסוג Architeuthis כמתחייב שהם ילמדו כיצד ליצור את התנועה המהירה ביותר אחרי טרף, בתלות להשקעת קלוריות אופטימלית מבחינתם, אף כי ללא ספק בלוויית השקעה מירבית של מאמץ. אין מידע כיצד הם עושים זאת, אך ייתכן וחקר התנהגויות הטריפה ומהירות הצ'יטה יסייעו להבנת הנושא בעתיד.
ד"ר סוטו, ביולוגית ימית, שהתראיינה לחדשות ה-BBC על המחקר המדהים שלה, אמרה כי לווייתנים נתבים נצפו על פני המים, ובלועם אותם דיונוני הענק. החוקרים בחרו להשוות את לכידת הנטרפים הימיים במהירות, עם טריפת נטרפי הברדלסים על הקרקע. הם העלו סברה כי הלווייתנים הנתבים האלה הם האתלטים הימיים המהירים ביותר באוקיינוסים, אך ברור כי המחקרים בנושאים אלה עדיין בחיתוליהם.לדבריה,עוד לא אותר אף מין של לווייתן שהינו כה מהי בהתנהגות הטריפה השחייתית שלו.
בשלב זה חושדים החוקרים גם הלווייתן הראשתן (Sperm Whale), מעדיף ללכוד דיונונים ודיונוני-ענק, אך בעוד שהלווייתן הנתב מהמחקר הנוכחי מגיע בממדיו לכדי שליש בלבד ממימדי הראשתן, נראה להם כי הוא מותאם טוב יותר מהראשתנים ללכוד את הדיונונים האלה.
לווייתנים נתבים ארוכי סנפיר (Globicephala melaena) וקצרי סנפיר (Globicephala macrorhynchus) משתייכים כמו הלווייתן הקטלן, הוא האורקה (Orca) למשפחת הדולפינים. הם גדלים היטב בתנאי שבי ואפשר לאמן אותם בקלות. הצי האמריקני, למשל, אינו מהסס לאמן מין זה ואחד המפורסמים ביותר ביניהם היה פרט שענה לשם מורגן (Morgan) שהצטיין באינטליגנציה שלו, והיה מסוגל להביא לחוקרים חפצים מעומקים שהגיעו לכ-1,200 מטרים. מינים אלה מצטיינים בחכמתם החברתית, אך כאמור לעיל, ידועים מאות מקרים שבהם נסחפו בלהקות של עד כמה עשרות ואף מאות אל החופים, תופעה יוצאת דופן שיש לה כמה הסברים, והגיעה אפילו לפוליטיקה הישראלית בשעתו עם הכרזתו של השר חיים רמון.