מאת: נדב לוי
08.2008
האם נמרים מסוגלים לצוד בהצלחה פילי-יער בצפון-קונגו? תנינים בפארק הקרוגר?
בשנים האחרונות הציעו מחקרים לפצל את סוג הפילים האפריקאיים (Loxodonta) לשני מינים שונים-פילי הסוואנה(L.africana)ופילי היער(L. cyclotis). פיצולם לשני מינים שונים מעיד גם על הלחצים הסלקטיביים השונים, בין השאר, הנתונים הגנטיים כפי שהראה מחקר חשוב בתחום שהנחה והוביל הגנטיקאי המהולל פרופ' סטיב א'ובריין מארה"ב, שקבע כי כל אלה ועוד נובעים מהתנאים האקולוגיים השונים הנחשפים בפניהם בשני הביומים (כמה מערכות אקולוגיות משולבות זו בזו) האלה. על פילים אלה, נגזר להתעמת לעתים נדירות עם אויביהם, אם אכן יש להם בכלל אויבים רציניים. אנו יודעים כי צילומי סרטוני-טבע ותעודה בדרום יבשת אפריקה הראו זה מכבר כי אריות זכרים מסוגלים לצוד בלילות פילים במסתם המצטברת מתחת לטונה אחת! והנה, לאחרונה הוברר כי הם מסוגלים גם לצוד תנין גדול-ממדים, ובהצלחה נדירה שטרם תועדה עד-כה, אף כי ידועה בטיגריסים (וראו בשלהי הכתבה הנוכחית).
לפילי הסוואנה יש צורך לגוון את מזונם במזון עשבוני (ועתיר צורן) ובמזון עלוותי (עלים, שתכולתם המזונית נמוכה). משום כך הם סובלים מלחצי טריפה נמוכים, אף כי אריות אינם מהססים לנסות אותם מפעם לפעם, אך אלה מסתפקים ברוב המקרים במדה וקיים שפע הנטרפים האחרים, למעט מה שהזכרתי לעיל. הוכח ממחקרים כי אריות מסוגלים גם בסוואנות לצוד בהצלחה פילים צעירים שגילם יכול להגיע לכ-7 שנים. זאבים טלואים (Lycaon pictus)וצבועים מנומרים(Crocuta crocuta), אפילו יכוליםגם הם לצוד פילים לא גדולים. מנהגי הציד של נמרים בפילים של אזורים מיוערים זכו בספרות המדעית לפרסומים מועטים, אך לקראת הגדלת תדירות סיורינו באוגנדה וברואנדה בעתיד הקרוב, ואולי גם קונגו או חוף השנהב ומדינות אחרות, נקווה שנוכל לחזות באירועים נדירים שכאלה גם בעצמנו.
במחקר קודם נמצא כי פילים צעירים מתחילים להתרחק מאמותיהם למרחקים של כמה מטרים ,החל מגיל כחצי שנה, ומשערים כי בשעה שכזו הם זמינים יותר לטריפה. לנמר לא צריכה להיות כל בעיה לצוד פיל כזה, הואיל והוא טורף נחבא המסוגל להישאר בעמדת התצפית או התקיפה שלו בשקט מוחלט.
די בפילון במרחק כמה מטרים מאמו כדי שהנמר לא יהסס לתקוף, למרות ההגנה שיכול לזכות לה אותו פילון מאמו או מאמהות מבוגרות אחרות. [למידע נוסף, דגלס המילטון ודגלס המילטון, 1978, "בין הפילים" מטנזניה].
ואולם, לרוב, התקהלות פילים ב"יחידות קשר" או בקבוצות גדולות יותר מונע את טריפתם. לעתים, אפילו תחת לחצי ציד מתקהלים פילים בעדרים גדולים שבהם יש לעתים למעלה מאלף פילים. בעבר ביקרנו יותר בפארק הלאומי אמבוסלי בקניה, לא הרחק מטנזניה, שם חזינו לא אחת ובבת אחת בכ-800 פילים. בפארק הלאומי צ'ובה בבוצואנה, חזיתי בעבר בכ-220 פילים שותים בעת ובעונה אחת ועשרות אחרים התקהלו בדרכם לעבר אחד מיובליו של נהר הזמבזי. וישנם פארקים אחרים ביבשת שמספר הפילים בהם נאמד ברבבות.
לעומת פילי הסוואנה והבוש הדרום-אפריקני, פילי היער ביערות הסבוכים במרכזה ומערבה של יבשת אפריקה, חייבים להתקיים בסביבה אקולוגית שונה בתכלית. הם בעיקרון אוכלי-עלים, אך אינם מהססים לאכול פירות, אם אלה זמינים להם, וכמובן שהם גם זוללים מינרלים, כמנהגן של אוכלוסיות פילים בכל היבשת שמזונם העיקרי הוא עלים.
לחצי טריפה, אם מתקיימים על הפילים, יכולים להתרחש גם בקרב קבוצות גדולות, נקבע במחקר ישן שקשה לאמת את ממצאיו. פילי היער מגיעים אפוא לקרחות-יער שבהם מצטברים מינרלים, ולעתים גם ב"מערות-פילים" גדולות (הידועות בהר אלגון בגבול קניה-אוגנדה), אך המחקר הטוב ביותר בנושא נעשה לפני שנים אחדות ברפובליקה המרכז-אפריקנית.
שם הוכח כי הם נזקקים תדיר למינרלים, כמו גם בהר קניה וברכס האברדר, משום הם אינם מגוונים די הצורך את מזונם באזורים עשבוניים עתירי הצורן, למשל, באזור סמבורו בקניה. גם קבוצות הקשר שלהם גמישות יותר בהרכבן, וגם הדינמיקה של האוכלוסיות טרם הובנה כהלכה.
ידוע כי בקבוצות פילים קטנות, מצטמצמת התחרות על משאבים (מזון, מים), אך גדלה בעליל, ומסיבה זו, גם החשיפה שלהם לאויבים. הסכנה מצדם של טורפים ביערות המשווניים שכיחה יותר. שם גם שכיחים יותר הנמרים (Panthera pardus). נמרי היערות ידועים ביכולותיהם לצוד אוקאפי (ג'ירפת היער, Okapia johnstonii), את תאו היער (Syncerus cxaffer nanus), ואפילו את גורילת השפלה המערבית.(Gorilla g. gorilla) משקלם הממוצע של שלושת הנטרפים האלה הוא 250, 375 ו-200 קילוגרם בממוצע בהתאמה). למרות ההערכות הללו, עד לאחרונה טרם נצפתה טריפת נמרים על פילי-יער. ואולם, בתצפית יחידה עד כה, למיטב ידיעתי, שהתרחשה בפארק הלאומי המדהים והייחודי Nouabalé-Ndoki, בצפון קונגו במרץ שנת 2000, הוצע כי פילוני היער התינוקות אכן מסתכנים בטריפה מצדם של נמרים.
במהלך סקר אקולוגי רחב-היקף באזור נצפה פיל צעיר מת בעומק 25 ס"מ ביער שביראו פיגמאים (פיגמיים) בני הביאקה (Bayaka). בני הביאקה מכנים יער מבורא שכזה בשם Bais. הפגר הטרי תוארך לפחות משתי יממות מאז מת. הסוקרים אמדו את גילו ב-8 עד 10 חודשים. קצה חדקו הוסר ממנו ועדיין נטף ממנו דם כאשר הוזז הפיל. לא נראו על הפיל סימני מאבק, שריטות, פצעים או כל סימן חזותי ברור אחר, המרמז על סיבת המוות. בסריקה מקרוב התגלו על גופו של הפיל המת שתי קבוצות של פצעים PUNCTURE על החזה, בצדו השמאלי ובצדו הימני של האזור הפקטורלי PECTORAL שבין שתי הרגליים הקדמיות.
גודל הפצעים היה 7 ו-5.5 ס"מ, לאורך חוליית ה-axis הארוכה ביותר, ולפיכן הוצע כי התקיפה נעשתה על-ידי נמר. בדיקה מדוקדקת נוספת העלתה כי מלתעות הטורף חדרו מבעד לשרירי החזה של הפיל המותקף, ואף חדרו את רקמת הריאה. לא היה כל צל של ספק עתה, לאחר הבדיקות, כי מותו של הפיל נגרם מדימום בגלל התקיפה, פגיעה בריאה ובחלל החזה. בטרם האבחון זה, קבעו החוקרים כי מצבו של הפיל הצעיר היה טוב, וכי לא היה זה פילותינוק אחרי הכל.
ואולם, לא ברור אם די בתצפית אחת כדי לאשש את ההשערה כי נמרים אינם מהססים לקטול פילים צעירים שהעזו להתרחק מאמם החל מגיל כחצי שנה. גם סטפן בלק, שכתב ספר על פילי היער, ודיווח על התצפית יוצאת הדופן כותב לקראת סוף הכתבה שלו בכתב העת Mammalia, כי סביר להניח כי סיכוני הפילים לטריפה על-ידי נמרים הם בכל מקרה נדירים, ו-או קשים לאבחון בתנאי יער חשוכים. ואולם, אחד הפתרונות לתעלומות מעין אלו היא ניסיוננו תמיד לראיין בני-אנוש מקומיים שדומה שאין טוב מהם להכרה באפשרויות שנידונו בכתבה שכזו. יעד התשאול היה אפוא שוב בני הביאקה, אותם פיגמאים המשמשים כגששים ומורי-דרך באזור. ואמנם, אחד מהם דיווח כי כמה שנים קודם לכן, התגלה פיל מת שמותו היה ככל הנראה כתוצאה מטריפה דומה. לדברי בלק, ייתכן והעזרה ההדדית והצמודה, וההתנהגות האמהית שהתפרסמה אצל פילי הסוואנה, אינה ככלות הכל דומה בתכלית אצל פילי היער, וייתכן והיא אינה צמודה אצלם בהשוואה לחבריהם מהנופים הפתוחים יותר. ייתכן והתנהגותם החברתית של פילי היער אינה מצביעה על אותה איכות של קשר בהשוואה לקשר ההדוק של פילי הסוואנה אלה לאלה.
והנה עתה, ממש עם הכנת הכתבה לפרסום, התפרסמה בעיתונות היומית כתבה מצולמת נדירה המתעדת את מנהגי הציד הייחודים של הנמרים בדרומה של יבשת אפריקה, בעיקר בקרבת בורות המים, כמצופה, שם משיגים רוב הצלמים את צילומיהם יוצאי הדופן במיוחד. הפעם מדובר בהאל ברינדלי, 38, שהוא חובב צילום של בעלי-חיים המשוטט בעולם כבר שנים. ואולם, עד-כה טרם הצליח לצלם את מה שהתמזל מזלו הפעם בפארק הלאומי הקרוגר בדרום-אפריקה, ואלה צילומים בפועל שמעט צלמים זכו להם אי-פעם בימי חייהם. הפעם לראשונה בהיסטוריה הוא הצליח לצלם נמר מסתער, תוקף וקוטל עד מוות תנין גדול-ממדים, אולי אף פרט בוגר משהו. בראיון לטל שניידר, כתבת עיתון "מעריב" בוושינגטון, סיפר ברינדלי כדלקמן: "היינו, אני וחברתי מתוסכלים, יצאנו לשטח מוקדם, לא הצלחנו לראות דבר. בחזרה עצרנו בקרבת קבוצת היפופוטמים, והתחלנו לצלמם. ראינו שהם עצבניים והחלטנו להישאר עוד קצת".
ההמתנה השתלמה. ברינדלי הבחין בדמות מזנקת במהירות לעברו של מאגר המים, כמקובל בצילום עדכני בבורות המים בדרום היבשת. עוד אמר: "התחלתי לצלם לפני שידעתי מה קורה שם. זה היה נמר והוא תפס קרוקודיל באורך כשני מטרים. לא האמנתי למראה עיניי". הנמר גרר את התנין ליבשה והשניים החלו להיאבק זה עם זה. "הוא תפס את הקרוקודיל בכל הכוח. התנין הסתובב, הרים את הנמר וניסה להפילו, אך ללא הצלחה. הנמר לא שחרר את אחיזתו. אחרי שהשתלט עליו, המשיך לגרור את התנין והקפיד להרחיקו מה שיותר מהקרקע, כדי שלא ינסה שוב הפעם להופכו, ועד שנעלם בין השיחים. כל הסיפור ארך כ-5 דקות, לא יותר". בהמשך הגיח הנמר שוב מהשיחים עם הקרוקודיל. הפעם נדמה היה כי התנין כבר נראה מדמם, ומוכנע לגמרי. קרב הענקים הסתיים אפוא דקות ספורות אחר כך, והנמר נעלם עם שללו.