הדלגנית מעדיפה לייצר בנות: על קביעת-זוויג של העובר בבעלי-חיים ובאדם

מאת: נדב לוי
04.2008

 "כמות המזון שאשה אוכלת בזמן שהיא מתעברת עשויה להשפיע על מין העובר". ממצא חדש זה שאינו מפתיע במיוחד לאור מחקרים בתחום מזה למעלה מ-20שנה, בא לידי ביטוי במחקר שנעשה באוניברסיטאות אוקספורד ואקסטר בבריטניה ושפורסם בכתב העת של האגודה המלכותית למדעי החיים. לפי תוצאות המחקר, יש קשר בין צריכה גבוהה של קלוריות בתקופת ההתעברות לבין לידת בן. המחקר הוא עדות ראשונה לכך שמין היילוד קשור לתזונת האם. 

ואמנם, למרות שזוויג העובר נקבע גנטית לפי כרומוזום X או Y שנמצא בזרעו של האב, נראה שגוף האם מסוגל לסייע גם הוא בהתפתחות עובר זכר או נקבה. אולם, לא ממש ברור כיצד צריכת מזון משפיעה על מין היילוד. מחקרים בתחום הפריות מבחנה הראו שרמות גבוהות של סוכרים מעודדות התפתחות עובר זכר, ומדכאות התפתחות נקבות. אחת ההשערות היא שלא שרמות סוכר גבוהות "מולידות" בנים, אלא שלעוברים זכרים קשה להתקיים בסביבה שבה רמות סוכר נמוכות. מצב זה עשוי להתרחש אצל אמהות שמגבילות את המזון שהן אוכלות, למשל כשהן מדלגות על ארוחת הבוקר. 

נתוני המחקר האחרון התבססו על מחקר בקרב 740 נשים מבריטניה בהריונן הראשון, שלא ידעו מהו מין העובר שהן נושאות. הן דיווחו על הרגלי האכילה שלהן לפני ההריון ובשלביו הראשונים, והחוקרים העריכו את צריכת הקלוריות שלהן בזמן ההתעברות. בקרב הנשים שאכלו יותר מהאחרות, היה שיעור לידת הזכרים 56%. בקרב הנשים שאכלו פחות מכולן, שיעור לידת הבנים היה 45%. בנוסף לצריכת קלוריות גבוהה יותר, נשים שילדו בנים צרכו תזונה מגוונת יותר, שכללה אשלגן, סידן וויטמינים E ,C ו-12-B. בנוסף, נמצא קשר הדוק בין אכילת דגני בוקר ללידת זכרים. 

הנתונים הצביעו על הירידה הקטנה, אך הקבועה, בשיעור הבנים שנולדים במדינות המתועשות ב-40 השנים האחרונות. וגם, אם הנשים צורכות יותר מזון, חל במקביל שינוי בהרגלי האכילה. בארה"ב למשל, שיעור המבוגרים שאוכלים ארוחת בוקר ירד מ-86% ב-1965 ל-75% ב-1991. רמות הסוכרים עשויות להימצא בלתי-יציבות בקרב נשים בדיאטות הרזיה, המנסות לאבד ממשקלן לפני ההריון. 

הדיון בתוצאות המחקר מרחיב את ממצאיו הלאה, ואת השלכותיו לכך יכולים אנו למצוא גם במחקרים של בעלי-חיים. קביעת הזוויג של העובר או יחסי הזוויגים בתנאי אקלים שונים בבעלי-חיים ובאדם נחקרת לפחות כ-20 שנה מכמה היבטים, וחקר התופעה בהתנהגותם וכישורי הישרדותם של בע"ח מפליאים כל פעם מחדש את המדענים. ואמנם, בעוד שהוכח כי יונקים אחדים יכולים להשפיע על זוויג העובר שלהם, לרוב הדרך בה הם עושים זאת נותרה כתעלומה לא פתורה. אולם, במקרים רבים אימהות מרוויחות מייצור יותר צאצאים מזוויג (מין) אחד מאשר מהזוויג השני. בנוסף, ברור לכל כי נקבות ונשים, נעשות אטיות יותר בהריון ככל שמועד ההמלטה או הלידה מתקרב, בעוד שהזכרים (וכמובן הגברים) יכולים לחגוג ולהפיץ את הגנים שלהם לכל דכפין (אם הם נענים כמובן מהצד הנגדי). הייתכן והזכרים, ואולי גם הגברים, נעשו מתירנים יותר מהנקבות (והנשים) בגלל עובדה זו? 

החוקר אוליבר קרוגר (Krüger) ועמיתיו מאוניברסיטת קיימברידג' חקרו באחרונה התנהגות רבייה של אלפי דלגנים (Springbok ,Antidorcas marsupialis) בחווה מגודרת של 113 קמ"ר, המהווה חלק מהסוואנה (המדברית למחצה) של המערכת האקולוגית של הקלהרי בדרום יבשת אפריקה. הם בדקו במהלך מחקרם 9,699 זכרים ו-7,591 נקבות, ואף סווגו חזותית 3,974 עופרים שזוויגם נקבע בשלב המוקדם ביותר ע"י שני חוקרים, שיכלו לראות הבדלים של כ-10 גרם בין היילודים הזעירים בהתאם לסימנים אנטומיים דוגמת התפתחות שק האשכים. 

הדלגנים, סוג של אנטילופות, משוטטים בחוות ביינפונטיין (Benfontein) בקרבת העיר קימברלי (Kimberley) בדרום-אפריקה (28°40'S, 24°10'E), שבה מגדלים דלגנים מאז 1900. הדלגנים הם מאחרוני אחת הנדידות ההמוניות הגדולות ביותר של יונקים שהתקיימו בכדור הארץ. מספרים על כ-40-60 מיליון דלגנים שנדדו לטווחים של מאות קילומטרים, בנתיבים קבועים בדרום יבשת אפריקה, ובדרכם חצו רחובות ראשיים בעיירות קטנות. הם תוארו כ"שטיח ענק של שלג", שרוחבו הגיע לכ-25 ק"מ, אך שטיחי השלג הללו אינם קיימים עוד מכמה סיבות: האירופאים שהתיישבו בדרום היבשת, הקימו חוות חקלאיות וגדרות, שחסמו את נתיבי הנדידה; מספר הדלגנים התמעט בעקבות ציד במאות ה-18 וה-19. התושבים המקומיים נהגו לירות בהם מחלונות הבתים בנשק חם, ומתים שלא ייספרו מרוב נערמו ברחובות. מספרם פחת גם בגלל מחלת הגחלת ביבשת בשלהי המאה ה-19. 

הדלגנים נותרו מפוזרים בדרומה של אפריקה בעיקר באזורי סוואנה יובשניים. הנקבות יוצרות עדרים עם צעירים, והזכרים מכריזים על טריטוריה בעונת הרבייה ומגינים על כתמי-עשב מוגדרים מפני מתחרים בני כשנתיים ומעלה. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל חצי שנה ומשך ההריון שלהן כחצי שנה. הן תמלטנה לרוב עופר אחד, ובשנים טובות תמלטנה אפילו פעמיים בשנה ובסינכרוניזציה עם חברותיהן. בדומה למצב בנקבות אוכלי-עשב דוגמת הצבאים, הנקבות מרוויחות יותר מהזכרים בתנאים טובים בשנת חייהן הראשונה. יכולתן של נקבות הדלגנים להגיע לבגרות מינית מוקדמת בהרבה מהזכרים, עשויה להשפיע על הישרדות יותר נקבות מתרבות, אף שכך נמצא גם במיני עופות אחדים דוגמת הירגזי והבז המצוי. 

איסוף נתוני המחקר האחרון על הדלגנים מתייחס לשנים 1972-2001, באזור שכמות המשקעים השנתית בו נעה בין 245 ל-770 מ"מ/שנה. במשך המחקר, כ-20 שנה, השתנה גודל האוכלוסייה בין 1383 לכ-6,000 דלגנים, שנאמדו מדי שנה בחודש פברואר בסקרים מהאוויר ומהקרקע. הסקרים אלה נועדו לסייע וליישם את מדיניות "הויסות המבוקר" (Culling) שמדינות דרום היבשת מנהלות לצרכים מסחריים (למאכל), וכחלק ממדיניות המימון של שמירת הטבע והסביבה. חקר הדלגנים הראה שזכרים גדולים במובהק מהנקבות, ובהתאם למודל קלאסי של טריברס-ווילארד, מ-1973, ניתן היה לצפות שנקבות תמלטנה בתנאים משופרים יותר זכרים, ובתנאים גרועים יותר נקבות. בפועל, להפתעת החוקרים, הדלגנים פעלו להיפך: הם ייצרו יותר נקבות בתנאים משופרים ויותר זכרים בתנאים גרועים. לכך השלכות מרחיקות-לכת בקביעת המימשק של מספרם, מאחר שהנקבות זוכות להשקעה הורית טובה יותר מאשר זכרים, ויש בכך הטיית-מה לטובתן. 

במחקר החדש, התגלה שאימהות בריאות יותר בחרו לייצר ולהמליט יותר נקבות, בתלות לגידול בכמות המשקעים, שהובילה מצדה לגידול ניכר בזמינות המזון. הן הראו שנקבות הדלגן כאילו עושות חיזוי קדימה ובוחרות לשנות את זוויג העובר שלהן בדרכים לא ידועות בהתאם למצב המשקעים. הייתכן והעדפת "הבנות" קשורה בנקבות הדלגנים החזקות בעליונותן וביכולתן לבחור בהרחבת המשפחה בבתי-גידול קשים? "שיעור הרבייה של נקבות הדלגן מהיר ביותר בהשוואה לכל אוכל-עשב בגודל דומה (דוגמת הצבאים)", אמר קרוגר. נקבות בריאות יותר מגיעות לבגרות מינית בגיל כחצי שנה, ומסוגלות לייצר כמה עופרים, בעוד שזכרים מגיעים לבגרות מינית רק בגיל כשנתיים. אזור הקהלרי ידוע בהיותו סביבת-חיים בוגדנית שאינה חזויה מראש, וייתכן והגדלת שיעור ההישרדות בדלגנים מחייב אותם לייצר יותר נקבות שיכולתן (הרבייתית) גבוהה. במחקר החדש נמצא גם שנקבות חלשות שהגיעו לבגרות מינית מאוחר יותר, העדיפו לייצר יותר זכרים. 

* ייצור בנות נחשב ליתרון כשהן באות לאוויר העולם חזקות ובריאות, מאחר וגם אם נקבות חלשות תשרודנה, הן אינן מגיעות לבגרות מינית מוקדמת, ןלכן, חשוב לאימהות לייצר יותר נקבות בתנאי מחייה טובים יותר, ויותר זכרים בתנאי קיום לקויים, אף שגם כאן מנגנון ההורמונלי טרם נחקר כיאות. 

* עד כה סברו שנקבות יונקים מעוברות מעדיפות לייצר יותר זכרים בהשוואה לייצור נקבות באמצעות בחירת העובר, בספיגתו מחדש, ואף בהפלתם בתנאי-קיום קשים. 

* במעקב שניהל פרופ פיליפ אלקון ממדרשת שדה-בוקר, וחוקרים מטעמו, אחרי אוכלוסיית יעלות ברמת הנגב, העריכו ששיעור ההפלות שלהן בשנת בצורת קשה אחת בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 נאמד בכ-70% מכלל הנקבות באזור. 

חקר בעלי החיים בעבר העלה שיחס הזוויגים בבע"ח משתנה תדיר במינים רבים. תיאוריות אדפטיביות שונות הוזכרו ביחס לסיכויי הורים מסויימים לייצר (ולגדל) יותר נקבות או יותר זכרים מהיחס המצופה (1:1). באחרונה צובר הנושא תאוצה גם בהפרייה מלאכותית אצל האדם שאינו חדל מניסיונותיו לממש את רצונותיו עתיקי היומין בתחום. מדענים רבים גילו שבבעלי חוליות (Vertabrates), קביעת הזוויג (המין) של העובר נקבעת בהתאם לתנאים סביבתיים או הורמונליים, הקשורים לשינויי טמפרטורה בהדגרת הביצים של מיני זוחלים אחדים בעומק משתנה של הקרקע, ובהתאם לשינויים הורמונליים בדגים טרופיים. כאשר ב"להקת דגים" חסרים זכר או נקבה, הפרט הדומיננטי הופך לזוויג החסר. זה קורה גם בגלל שינויים ברמות הסטרואידים בתרנגולות או בדורסים. המחקרים הרלוונטיים בנושא התגלו בחקר בע"ח "בעלי תחושה", כגון, סוסים בניו-זילנד; קופי שאגן וברכיטל עכבישי במרכז ובדרום אמריקה, בבבונים ושימפנזים באפריקה, במקוק המצרים (הברברי) בדרום-אירופה, ובעיקר בחזירים, ארנבונים ובקר, והאיצו את יישום הרעיון בבני אדם. 

ההתעמקות בנושא התרחבה בשנים הבאות לחקר אוכלוסיות בר נוספות של בבונים, שימפנזים, למורים, גינונים, מקוקים, גלגו וקופיפי סבוס הניזונים אף הם בצמחים המעודדים הפלה או מזרזים חבלי לידה בחברה האנושית. התחום החדש מוכר מזה כ-15 שנים - כ"רוקחות הזואולוגית" – העוסקת בהכרת צמחי מרפא על ידי "בעלי-תחושה" (אינטליגנטיים) המכירים את צמחי המרפא בסביבתם ומשתמשים בהם לצרכים מיניים. ג’ואן גארי (Garey) מבית הספר לרפואה הר סיני בניו-יורק, הבחינה שקופים אוכלים צמחים מסויימים כמו שיטים, היביסקוס, קומברטום, זיזיפיוס ואספרגוס אפריקאי - מטפס שפרחיו הלבנבנים-ירקרקים מבשילים לפירות ענבה סגלגלים קטנים. תזונה בצמחים אלה לא נועדה לגוון את התפריט הרגיל. בטנזניה ובקניה בני אנוש מקומיים משתמשים בצמחים אלה כמקור לתרופות טבעיות, ומכאן עלה הרעיון שבני-אדם מחקים התנהגות של בע"ח שקדמו להם בהופעתם בכדור הארץ, וכך למדו על חשיבות מדע האתנובוטניקה שבו מצטיינים בעיקר חברות של "ציידים-לקטים". גם אם לרוב, הם משתמשים בהם לטיפול במחלות קיבה, רבים מהצמחים הללו באפריקה משמשים כמזרזי לידה ולהפלות. גארי משערת כי קופים שונים סובלים מבחילה, מקלקולי קיבה וממיחושי בטן בשלבים הראשונים של ההריון - בדומה לנשים. הייתכן כי הנקבות מנסות לטפל בבעיה באמצעות שינוי מכוון של התפריט, שינוי ריח להרחקת זכר מיוחם שאינן מעוניינות בו, ושינוי החומציות של הנרתיק? נקבות ידועות נצפו בשעה זו ניזונות בצמחים שאינם נכללים בהרכב מזונן הרגיל. המחקרים האלה מעידים שאכילת צמחים מסויימים תורמת לזירוז הפלות. רוב אוכלוסיות הפרימאטים מוגבלות בלידת צאצאיהן לעונות שנה מסויימות בתלות לזמינות מקורות המזון ואיכותו, המועדף אצלן לקראת ההמלטות, בדומה לדלגנים. סביר שגם הדלגנים עברו לאכול צמחים אחרים במכוון, אף שהדבר לא הוכח במחקר החדש. 

עד כה טרם התבצעו ניסויים אמפיריים הבוחנים אם נקבה יכולה להשפיע על זוויג עובריה באמצעות "תחרות הזרע" (sperm competition). במחקר הדלגנים נבדק יחס הזוויגים בהשוואה לתנאי אקלים ולא ביחס לשינויים אפשריים בהרכב התפריט. ואולם, נקבות הדלגן ייצרו יותר נקבות בתנאים טובים ויותר זכרים בתנאים גרועים, ומכאן שאינם מתנהגים בהתאם למודל. המחקר על הדלגנים התפרסם לא מכבר ב"רשומות החברה המלכותית הבריטית" (Proceedings of Royal Society, B), כרך 272, עמ' 375-381.