קולובוס אדום בזנזיבר: תת-מין נדיר ומפתיע ב"רוקחות הזואולוגית"

מאת: נדב לוי
10.2008

חקר מוצא האיידס באפריקה התת-סהרית מגלה עתה כי ייתכן והוא החל להתפשט עוד בטרם החלה המאה ה-20. מחקרים בתחום החדש-ישן שרמזים לו ניתנו כבר לפני כשנתיים לפחות, התפרסמו בגיליון השבועי האחרון של נייצ'ר מראשית אוקטובר 2008 בסדרה מרשימה של כתבות מדעיות מהשורה הראשונה המלמדות על מחקר רציני ביותר של הנושא. 

ואולם, מהמחקר החדש עולה כי ייתכן וחקר מוצא האיידס באפריקה התת-סהרית מרמז שהמחלה האיומה החלה להתפשט באפריקה ומאוחר יותר בעולם כולו, הרבה קודם לכן. ואולם, עוד בטרם אדון בממצאי המחקר המרתק החדש, יש לומר מיד על המחקר, ובהסתייגות מה, כי בראיון טלפוני בנושא עם ידידי משכבר הימים, פרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, שלא היה מעורב במחקר, הוא אמר כי עולים ממנו לפחות שני היבטים המעלים בו ספקנות מה לגבי הממצאים (להלן). 

המחקר מגלה כי ערים קולוניאליות שייסדו המעצמות הקולוניאליות באפריקה התת-סהרית בשלהי המאה ה-19, הן ככל הנראה האחראיות להתפשטות מחלת-מגיפת האיידס. חוקרים אמריקאים פענחו זה עתה את אחת הדוגמאות הראשונות שהעידו על מציאת הנגיף, אותו זה שהתגלה בקונגו ב-1959. התגלית החדשה, שהובילה כבר עתה לפרסומים אחדים בשבועון המדע החשוב "נייצ'ר שפורסם ברשת האינטרנט ב-1 לאוקטובר 2008, התאפשרה בראש וראשונה מביצוע פענוח היסטולוגי של מוצג ישן נוסף שהתגלה בארכיון אוניברסיטת קינשאסה, בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (זאיר לשעבר), ובאמצעותו ניתן היה להפיק מקטעי גן אחר ו-או נוסף של HIV שתוארך ללפני התגלותה הרשמית ו-או המקובלת של מחלת האיידס. 

ביופסיה של חקר קִשְׁרֵי [בַּלּוּטוֹת] לִימְפָה משנת 1960, שאינה אלא "בדיקה מיקרוסקופית של רקמה שהוסרה מהגוף החי", מאשה בוגרת אחרת שסווגה כדגימה 'DRC60', היא שאיפשרה לקבל את האנליזה האבולוציונית הראשונה של מקטעי HIV-1. אלה הם מעין 'מאובנים' של תקופת הטרום-איידס בצורתו המודרנית. כך יכלו החוקרים להשוותה עם הדגימה ההיסטורית הידועה מ-1959, שמזוהה עם אותה תקופה כמובן. המחקר מאשר גישות קודמות בנושא לפיהן התפשטות האיידס במערב-אפריקה קדמה להתגלות האיידס וזיהויו כמגיפה חשוכת מרפא, שאינה אלא רק אחת ממגיפות קדומות שמשמשות נושא חדשני בחקר מחלות קדומות אצל אנתרופולוגים המתמחים בתחום הנחשק. אלה מסוגלים לפענח את מוצאן של מחלות נשכחות בהתאם לפענוח די-אן-איי קדום. יש גם כמה חוקרים בישראל שהתפרסמו זה מכבר בשטח זה דוגמת פרופ' ישראל הרשקוביץ שהוזכר לעיל. 

בכל מקרה, המחקר הנוכחי, שכאמור לעיל, התפרסם בשבועון המדעי הנחשב נייצ'ר מה-1 לאוקטובר 2008, מציע כי הנגיף עבר מקופי-על לבני אדם בין השנים 1884 ל-1924!!! 

ואולם, פרופ' הרשקוביץ, אמר לי כי ספקנותו מתעוררת למקרא המחקר מיד לנוכח השאלה המנקרת במוחו, והיא: האם אמנם יש אותנטיות ברורה בממצאים המבוססים על פענוח מצבה של האשה מ-1959 והדגימה החדשה שנוספה עתה מ-1960? "לא ברור לי", אמר, "האם ממצאי המחלה שאותרו בשתי הגופות הם אכן עתיקים, ממתי הם, וכיצד שמרו עליהם ו-או כיצד הם השתמרו בכלל בצורה המאפשרת לקבוע כל זאת בצורה כה ודאית". לדעתו, מהמחקר שקרא עליו, "זה לא מובן". לדבריו, חייבים להיות הבדלים בין מה שמצאו אצל האשה לבין האיידס במצבו היום, וזאת משום שקצב התפתחות הנגיפים הוא מהיר ביותר ולא ברור מהמחקר אם היה בעבר אטי או מהיר. לדעתו, גם אין חדש במחקר המציין כי האיידס עתיק בכמה עשרות שנים מההשערות עד-כה, ולקביעה אם מדובר באיידס פריהיסטורי או היסטורי אין משמעות גדולה. סביר להניח כי האיידס עתיק-יומין, ואף ציין באזני "כי לא יתפלא אם יום בהיר אחד יתגלה כי האיידס בן אלף שנים או יותר". ידוע לכולם כי הבעיה העיקרית עם פענוח ומעקב אחרי וירוסי ה-HIV, שהם עוברים שינויים מהירים, וקשה לכולם לחשב זמן והתפתחות על סמך כל זאת, וזאת משום שתמיד מניחים קיומו של קצב מסויים. "ייתכן בהחלט שבני-אדם מתו באפריקה לפני מאות שנים, אך אז לא ידוע היה אם מדובר היה בגלל איידס או סיבה אחרת. כדי לברר כל זאת ברצינות הראויה יש לבחון את הנושא עם גנטיקאים ווירולוגים מהשורה הראשונה", סיכם. (בשיחה טלפונית עם נדב לוי). 

ואולם, פרופ' מיכאל וורובי (Worobey), ביולוג אבולוציוני מהמחלקה לחקר הביולוגיה האבולוציונית והאקולוגיה באוניברסיטת אריזונה ב-Tucson, שהוביל את צוות המדענים מאוניברסיטת אריזונה, ב-Tucson, שפרסם את המחקר, צוטט באינטרנט כדלקמן: "אני חושב כי התמונה שהתגלתה כאן, היא ששינויים באוכלוסיות בני-אנוש שהתנסו (בהתנהגות מינית חריגה, אולי) פתחו את השער להתפשטות נגיף ה-HIV", הוא צוטט. פרופ' וורובי, שיתף פעולה במחקר המרתק עם 12 מדענים אחרים מארה"ב, ממכון פסטר בצרפת, מבלגיה, ומהמחלקה לאנטומיה ופתולוגיה באוניברסיטת קינשאסה בקונגו. 

איידס, שהיא מחלה כמעט חשוכת-מרפא לחלוטין (אלמלא התרופות קוקטייל המסוגלות להאריך חיי אלה שחלו במחלה), נגרמת על-ידי נגיף ה-HIV, שדווח רשמית רק ב-1981, אך הנגיפים שגורמים למחלה היו ידועים גם עשרות שנים קודם לכן. 1981 נקבעה לפני שנים רבות כשנת התפרצותה הרשמית של המחלה, ותיאוריות, אגדות ומיתוסים רבים מסופרים באשר לסיבות שגרמו לכך, המקובלות מאז כתקופה ההיסטורית של האיידס, וכל מה שמלפני כן מיוחס עתה לחקר הפריהיסטוריה של האיידס. 

ואולם, ה-HIV איננו וירוס יחיד. קיימים כמה צאצאים (נצרים) שונים וטיפוסי-משנה שלהם, וכמה מהם שותפים ב"אירועים המְכוֹנֵנים" של המגיפה במהלך ההיסטוריה, שבמהלכה ככל הנראה נדבק תחילה אדם אחד במחלה. המדענים מאמינים כי ב"אירוע מְכוֹנֵן" שכזה היתה מעורבת זלילה-אכילה של קופים שנשאו בגופם וירוס דומה בהתאם לעקרונות קטל "בשר-בוש" (Bush-Meat). תיאוריות ואגדות שונות נשזרו באופן החשיבה הזה, ויום יבוא ונפרסם זאת באתר אם האנושות תזכה לראות את האור בקצה המנהרה והמחלה תתווסף לשלל המחלות האחרות שנמצא להן מרפא. 

עוד בשנת 2007, פורסם מחקר אחר שמסקנתו היתה כי אבותיו של הוירוס שהוביל לטיפוסי המשנה של ה-HIV, הם (או הוא) האחראי(ים) לרוב המקרים המודרניים של דגימות הדם הנגועות שהתגלו בארצות הברית ובאירופה. אלו אובחנו תחילה בליאופולדוויל ,(Leopoldville) בשעתו בירת קונגו הבלגית, ולימים קינשאסה (Kinshasa), היא בירת הרפובליקה של קונגו הדמוקרטית (לשעבר זאיר). והנה, עתה, אותו צוות של מדענים אמריקאים מאוניברסיטת אריזונה, חיזק את ממצאיו משנה קודם לכן, לאחר שחשף דגימה אחרת של טיפוס-משנה שונה משנת 1960, שנלקחה מאדם/אשה אחר(ת) בעיר אחרת, כאמור לעיל. 

אבותיו של ה-HIV ופולקלוריזם מתמשך 

בעקבות פענוח מחודש של ההבדלים הגנטיים בין שני הוירוסים, והחישובים אודות משך הזמן שלקח להם להתפתח, הגיעו החוקרים למסקנה כי לשני הנגיפים הללו היה אב משותף שתועד אחורנית בזמן לפחות לכ-50 שנה קודם לכן, הסבר בהחלט אפשרי לנוכח מהירות השינוי של נגיפים מסוגים/טיפוסים אלה. 

ד"ר וורובי טען: "כעת, לראשונה, אנו מסוגלים להשוות בין שני מסלולים קרובים של נגיפי ה-HIV הקדמוניים". לעובדה זו "יש חשיבות רבה כי הדבר מסייע לנו לכייל עד כמה מהר הנגיפים התפתחו, ולהתערב [בצורה גמלונית משהו, יש לומר] במה שנחשב כצורת המעבר שהעבירה את הנגיף/פים מקופים לאדם. באופן שכזה נוכל לוודא כיצד המגיפה האיצה את התפתחותה מאז אותם ימים, ומהם המדדים שאיפשרו לנגיפים לחדור לגופו של האדם ולהיהפך בקלות לגורם-מחלה רציני ומצליח, היכול לפגום בפועל בבריאותו של האדם", הוא צוטט. 

ה-HIV היה ונשאר נגיף ש"באופן יַחֲסִי עובר הלאה בקושי", אמר ד"ר וורובי, ולפיכך, כך קבע, המפתח להצלחתו של הנגיף להתקיים ולעלות לגדולה היא ככל הנראה התפתחותן של ערים קולוניאליות דוגמת ליאופולדוויל בראשית המאה ה-20. כזכור לכולנו, מחקרי חיות הבר בקונגו, הובילו להצעה למלך הבלגי באותם ימים לייסד את שמורת הגורילות הראשונה באפריקה במזרח-קונגו, ברכס הרי הוירונגה. בעקבות ההצעה מרחיקת הלכת באותם ימים, נעתר המלך, וייסד את פארק הרי הוירונגה ב-1925, לימים הפארק הלאומי הראשון שהוקם באפריקה. ואולם, מספרם הרב של בני האדם שהתגוררו באותה העיר או בקרבתה, הוא שאיפשר לנגיפי המחלה להאיץ את התפשטותם. 

פרופ' פאול קלארק (Clark) מאוניברסיטת אדינבורו(Edinburgh) שאף הוא מתמחה בחקר ההיסטוריה האבולוציונית, אמר כי גם אם לממצאי המחקר יש "עניין היסטורי" מובהק, ייתכן והמחקר מספק תובנות ורמזים חדשים לשאלה כיצד הנגיף השתנה עם הזמן. הוא הציע כי נדמה עתה כי בכל המקרים הראשונים של הנגיף HIV-1, שסווגו (וראו להלן) תחת "קבוצת M" (groupM), הנגיף הוא שגרם ל-19 מ-20 המקרים של הידבקותם המודרנית של החולים במחלה באזור ליאופודוויל לבדו. והוא אף צוטט מרהיב עוז ואומר: "אנחנו יכולים עתה לצבוע לפנינו את תמונת המצב ביחס לזמן ולמקום של וירוסי 'קבוצת M', המקורית של הנגיף HIV-1 וראשית התפשטותו, ובהתאם לכך נוכל לקבע בתודעתנו את ראשיתה הפריהיסטורית של מגיפת האיידס". 

בכתבה מרתקת של וורובי וחבריו, הם מציגים לפנינו את חקר ההיסטוריה של התפשטות נגיף ה-HIV-1, הנחשב אלים ומסוכן יותר לאדם מחברו ה-HIV-2. המחקר החדש וקודמיו מניחים כי במערב-מרכז אפריקה, ייתכן ואיידס עובר מהר יותר בנהרות הגדולים באזור זה דוגמת נהר הקונגו ואחרים. המחקר מלמד הן על הגיאוגרפיה של התפשטות הנגיפים והן על סקלת הזמן שבהם התהליך ארע באדם. המחקר מצביע על התקופה משנות ה-80 של המאה ה-20 כחקר ההיסטוריה של התפשטות האיידס, ומתייחס לכל השנים שקדמו לכך כחקר הפריהיסטוריה של האיידס שצועד אחורנית לשלהי המאה ה-19 עם יצירת ערים קולוניאליות גדולות ביבשת אפריקה. ושוב, מדובר בערים כמו ליאופודוויל, היא קינשאסה בקונגו, ומאוחר יותר מומבסה, דאר-א-סלאם ו-או ערים אחרות. פענוח הנגיף בקרב "קבוצת M", מלמד לדעת החוקרים על אפשרות כי ה-HIV-1 הוא זה שעבר גלובלית לכ-95% מהחולים והנגועים במחלה בעולם. המפה המצורפת לכתבת הפרשנות למחקר מצביעה על המקרה הראשון של המחלה מ-1959, ועל הנהרות העיקריים במרכז-מערב אפריקה, לרבות הערים הבולטות באוכלוסיותיהן לפני שנים רבות. 

לדעת המדענים, השימפנזים שנושאים בגופם את נגיף האיידס הקופיפי, ה-SIV, שדומה מאוד לוירוסי ה-HIV-1 שהתגלו בקרב "קבוצת ה-M", שהתגלתה במחקרם של וורובי וחבריו בדרום-מזרח קמרון! ואולם, מחקרים קודמים טוענים כי הוירוס הקופיפי שלהם דומה יותר ל -HIV-2, הידוע בהיותו פחות לטאלי מקרובו ה-HIV-1. 

המשכיות וסיכומי ביניים משיקים 

כחלק מהקמפיינים המסעירים ביותר בתודעה הציבורית, ניסו לשכנע את כולנו כי השימוש בקונדומים עשוי להתמודד היטב עם המחלה. קונפליקטים חריפים בנוגע לשיטה פשוטה זו, התגלו בדרום-אפריקה, שם דוגל הנשיא תבו מבקי(Mbeki) שהודח לא מכבר מכס הנשיאות, בגישה כי יש להתנגד בתוקף לשיטות הטיפול המוצעות בדרום היבשת בטענה כי חברות התרופות המערביות מנצלות את תרומתן להדברת המחלה לטובתן, והוא עצמו איננו מאמין בתובנות המערביות לפתרון הבעיה. לעומתו, נשיא אוגנדה הנוכחי (מאז 1993) יואוויירי מוסוויני (Musseveni), תומך בכל לבו בשיטות המאבק המוצעות לטפל באיידס באוגנדה, ולראייה, הוא משתמש לשם כך באינספור שלטי-חוצות שנועדו לשכנע את הציבור בסכנות המחלה וכיצד אפשר להתמודד כנגדה. אגדות רבות מסופרות בדברי ימי ילדותם של ילדים צעירים ביבשת על מוצא האיידס מקופים, ויום יבוא ונפרסם זאת באתר. כל אלה ועוד, הם רק חלק מזערי מהבורות המעורבת בטיפול במחלה באפריקה. סטודנטים רבים וכמובן חוקרים מיומנים יותר [ו-או פחות], מעורבים בניסיון לחנך את בני ובנות הנוער להתמודד עם המחלה, ואחת הדוגמאות המובילות לפעילותם המבורכת היא באוגנדה שבהם שוהים אמריקנים רבים המנסים לקדם את המצב. מחקרים וראיונות אינספור מתפרסמים תדיר בספרות ובעיתונות, וערוצי המדיה מפעילים אף הם תוכניות שנועדו להאט את קצב התפשטות האיידס. 

בדרום-אפריקה ומדינות שכנות לה דוגמת זימבאבווה, נפוצים סיפורים רבים אודות האיידס ואלימותו, והם חלק מהסיפורים הפולקלוריסטיים והאגדות המתהוות במדינות אלו אודותיה. למאבק מתלווים מאבקים מתמידים בין נשיאה לשעבר של דרום אפריקה תאבו מבקי, לבין סגנו לשעבר ג'ייקוב זומה(Zuma) , שהודח בשעתו מתפקידו על-ידי מבקי עצמו, אך בין אם חתר תחתיו ובין אם לאו, הוא אמור להיכנס לתפקידו כנשיא דרא"פ בשנה הבאה. ספר המתעד את ההיבטים האנתרופולוגיים הציבוריים בדיון בעניינו של זומה הנשוי לשש נשים והואשם בבית-משפט באונס וקיום יחסי-מין עם אשה נגועה ואף הודה בכך שידע על כך ועל היותה נגועה באיידס, התפרסם זה עתה בארה"ב בהוצאה היוקרתית של אוניברסיטת קליפורניה. מחבר הספר הוא רוברט תורנ'תון (Thornton). המקרה המעציב של זומה, שלא השפיע הרבה לרעה על הפופולריות שלו, התפרסם עוד ב-2006. כל אלה ועוד התפרסמו באותו הגיליון של נייצ'ר. 

בספרו הציע תורנת'ון כי בדרום-אפריקה, קיום יחסי-מין הוא יותר מאשר סתם-כך מַסָּע חִפּוּשׂ אישי להנאתם של חובבי הסקס. הם מבוססים שם לטענתו על גישה מערכתית וקהילתית רחבה ומוסכמות חברתיות בדבר חשיבות העברת הנוזלים ההדדית בין גברים לנשים, כחלק מקיום שירותים הכרחיים בין פרטנרים לקיומם של יחסי-מין. ואולם, מרפאים מסורתיים בדרום היבשת, ולעתים אפילו באוגנדה ובמדינות אחרות ביבשת אפריקה, עדיין אינם מתלהבים, בלשון המעטה, מההמלצות להשתמש בקונדומים, ותורנת'ון אף מתאר שניסו לשכנעם בקבוצות-עבודה מיוחדות שהתכנסו לשם כך בדרום היבשת כדי לקבל בכל זאת את ההמלצות. ואולם, המרפאים המסורתיים טענו להגנתם כי "הקונדום יכול להיעלם בגופה של האשה"..., כי "הקונדומים יכולים לגרום למחלות אצל הגברים משום שנוזל הזִרְמָה עלול לנוע ברברס"..., וכן הלאה. רבים בדרום-אפריקה עדיין "מאמינים כי "זרם נוזלי הזירמה הוא מְקֻלָּל, ויכול ללכת לְכָל הָרוּחוֹת, כשהוא משבש את תחלופת הנוזלים החִיּוּנִית בין גבר(ים) ונשים, ועלול לגרום לנזק במרקם (התקשורת) החברתי", ועוד כהנה וכהנה.