מאת: נדב לוי
07.2008
אלימות ואי-שקט פוליטי, בלשון המעטה, הם נחלתה של קניה בימים אלה, ובעיקר בעיות קשות בשמירת הטבע המורכבת שלה, שצברו תאוצה מאז היו הבחירות לנשיאות בדצמבר 2007. האירועים השליליים שפקדו את קניה, ולמעלה מ-1,000 הרוגים (חמישה מהם רק עתה מירי חמוש), וסכסוכים ישנים שצברו תאוצה בבת אחת, כל אלה פגעו, פוגעים ומאיימים על שמירת הטבע בקניה. התוצאה הבלתי-נמנעת והמתסכלת משהו היא קריסת התיירות בה לרבות תיירות הספארי שלנו, ואף כי ישראל אינה מובילה בה היה לנו תמיד משקל חשוב שם, ונקווה כי חשיבותנו לקידום קניה מחדש, תסייע לה לא פחות מאשר לנו. למעשה, התיירות בקניה מתקיימת למרות המצב, אך קניה מתקשה להתאושש מקריסת התיירות הבינלאומית אליה.
מזה כחצי שנה או יותר, שאנו בישראל מצפים בכליון עיניים להגדלת הביקוש לתיירות חיות הבר לקניה. אנו מקווים כי תתחדש תיירות הספארי לקניה שקרסה בעקבות הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בקניה שהיו שם בדצמבר 2007. בעקבות הבחירות הדמוקרטיות, שנדמה כי הן כבחירות דמוקרטיות הן בעייתיות ביבשת לא רק בקניה (וראו, למשל, זימבאבווה, מלאווי ועוד) ושחוללו גל אלימות קשה מנשוא בקניה, אכן, מדינת המפתח הזו במזרח אפריקה מתקשה להתאושש, ואולי לא בצדק עוד, מנקודת המוצא של חברות התיירות המארגנות תיירות ספארי אליה מחו"ל לרבות מישראל. ואולי גם לא בצדק מצדם של התיירים החוששים ומסרבים להשלים עם כך בהתאם לתקוות המפעמות בכולנו שדווקא ממשלת האיחוד הלאומי בקניה תבטיח שקט והתארגנות חיובית מחדש לקידום המצב והשקט. הסיבה לקריסת התיירות הבינלאומית לקניה מתבטאת בחידלון מעציב מצדה של התיירות האקולוגית שסובלים ממנה הן התיירים שאינם זוכים לראות את שכיות הטבע והחמדה בקניה, והן מצדן של חברות-אנוש בקניה המתפרנסות מתיירות ולא רק נפגע או משתנה לרעה אורח החיים המסורתי של רעייה (התרבויות הפסטורליות).
בשעתו, הציעה-הבטיחה "המחלקה לשמירת טבע" בקניה, ה- KWS (Kenya Wildlife Service), במעמד של מיניסטריון ממשלתי, כי כל משפחה של תיירים שתגיע לשמורות-טבע ידועות ופארקים לאומיים בקניה עד אפריל 2008, תוכלנה להיכנס לאזורים התיירותיים המוגנים המובילים בקניה מבלי שילדיהן עד גיל 18 ישלמו על הכניסה לשמורה או לפארק. גם פיתוי זה לא עזר במיוחד, והתיירות לקניה לא התאוששה בהתאם לציפיות. גם התיירות מישראל לקניה מתקשה להתאושש, הגם שבאזורים המתויירים, הרחוקים מהערים הגדולות, לא חל כל שינוי לרעה ביכולת שלנו ליהינות מהטבע הפראי באמת שבקניה, וחבל שזה המצב. כולם מתוסכלים: גם חברות התיירות שלא מסוגלות למכור את קניה לתיירות מחדש, גם קניה עצמה שאיננה מורידה בצורה דרסטית את עלויות הביקורים בשכיות הטבע שלה, וגם כל שאר המעוניינים בקידום התיירות בה. קניה, ממובילות השימור ושמירת הטבע באפריקה, ממשיכה לשמור ולהיאבק על הטבע, אך שינויים שונים פוקדים אותה למראה האנרכיה שגילו בה בהעדר יכולת קודמת לממן את פעילות שמירת הטבע בה. במה הדברים אמורים? זהו עיקר הרעיון בכתבה זו.
במשך עשרות שנים, היתה קניה יעד מבוקש ביותר לתיירות חיות הבר. תמיד אומרים לנו כי "פעם למעלה, פעם למטה". ואמנם, קניה היתה בשיאה (למעלה) בעיקר כשטנזניה היתה בשפל המדרגה (למטה). כיום התהפך המצב, וטנזניה מבוקשת יותר ובמקביל לה יעדים אפריקאים אחרים דוגמת דרום היבשת, אוגנדה, אתיופיה ומדינות אחרות. האם תיירות הספארי מוצאת לה אלטרנטיבית יעדים חדשים ביבשת? לא בהכרח, אבל המצב בקניה רחוק מלהיות מזהיר, וחבל. זה לא מוצדק.
ואולם, עם עובדות קשה להתווכח.
מספר התיירים שמגיעים לקניה ב-2008 פחת בכ-50% עד 80% בהשוואה ל-2007. מפעילי שמירת טבע ותיירות בקניה ומחוצה לה, חוששים כי העדר תמיכה כספית לקניה מצד תיירות החוץ, תוביל כבר בקרוב להשפעות קשות לרעה על שימור הטבע והסביבה בקניה. ה-KWS, פעילים וארגונים לשימור בקניה ומחוצה לה, משתמשים מזה שנים בכספי התיירים לצורכי פעילותם כנגד ציד לא חוקי. נוכחות פקחים שממומנים בכספי התיירות, כמו גם התיירים עצמם, פועלים כגורמים מרתיעים.
בריאן הית' (Heath), ה-Chief Executive Officer של ה-MC (Mara Conservancy), שאינו אלא ארגון שמירת טבע ללא מטרות רווח, התראיין לכתבה ברשת ה-BBC, וכתב העת היוצא מטעמה. הית' המנהל בפועל של מימשק "משולש מערב שמורת המאסאי-מארה" בקניה, אותו שטח המכונה שם Mara Triangle צוטט שם אומר כי לדעתו מספר התיירים לקניה הצטמצם בכ-80%!
פועל יוצא מכל אלה, הוא צמצום ודאי של מספר הפטרולים (סיורים) של הפקחים כנגד הציד הלא חוקי. התמורה הכספית המגיעה לבני-אנוש מקומיים בשולי האזורים המוגנים, אינה מגיעה אף היא. יש על כך כמה מחקרים מעניינים, לפיהם בגין אובדן חיות-משק מבוייתות, בעיקר בקר, לטורפים כמו אריות או זאבים טלואים, משלמים לרועים שווה-ערך לערך בעל החיים המבויית שניצוד והלך לעולמו, וכעת בהעדר מימון, מצטמצמת אפשרות הפיצוי המגיע להם פי גישה זו.
לאחרונה, התברר במפתיע, כי הציידים הבלתי-חוקיים החלו גם במרדפים וקטל צבאי תומסון בעזרת כלבים ותחת מעטה החשכה. פעילות בלתי-חוקית זו בחושך קשה לניטור בגלל הרגלם של המקומיים שלא להיות פעילים לאחר שקיעת החמה. ואולם, מעקב בשעות היום, מגלה כי "הציידים נוטים להשתמש במלכודות כדי ללכוד גם תאואים והיפופוטמים", אמר הית'.
כידוע לכולנו, גם טורפים אינם מהססים לטרוף ראשי בקר, עזים וכבשים, אם מזדמן להם. התרבויות המסורתיות נוטות לנצל עובדה זו מקדמת דנא, ולהתנכל בעיקר לאריות ולביאות, כחלק מטקסי ההתבגרות ותרבות 'חברות הגיל', של תרבויות הרועים דוגמת בני הסמבורו והמאסאי, וגם עובדה זו אינה תורמת לשיפור המצב. ברשת האינטרנט מתפרסמים מזה כמה חודשים יומני-תצפית ובלוגים של פקחים ומתנדבים המתארים את תסכולם לנוכח המצב, וכתבתי על כך בעבר. אחד הבלוגים האחרונים תיאר כיצד ציידים בלתי-חוקיים הרגו לאחרונה לא פחות מ-37 צבאי תומסון בתוך זמן קצר בשלהי אפריל 2008. אמנם, ששה ציידים נלכדו ונאסרו, אך הבעיה נותרה בעינה.
פקחים לענייני שמירת טבע ושימור סביבה בקניה קובעים: "מהתנסותנו בשטח, אנו למדים עתה אולי לראשונה כי לא טוב עוד להתבסס (בהכנסות המדינה) רק על תיירות"! ואולם, מזה שנים רבות שתיירות הספארי מחו"ל, למשל, בשמורת המאסאי-מארה, המובילה בקניה, תרמה באופן יוצא מן הכלל לאיזון בין חיות הבר לאוכלוסיות בני-אנוש. עובדה היא, לטענת ה- MC, עצמם, כי מאז החלו בפעילותם, לאחר שוהחלו לממן את פעילות הארגון ב-2001, שמספר האריות במשולש השימור במערב המאסאי-מארה הוכפל שם, ונאמד לאחרונה באזור זה בכ-80! אלו חדשות טובות מנקודת הראות של אריות בכל אפריקה שמספרם הצטמצם בכל היבשת למרות המחקרים הרבים עד כדי כ-20,000 עד 23,000 בלבד לפני שנים אחדות (זוהי ההערכה האחרונה לגביהם ביבשת).
בשיחה שקיימתי עם ד"ר טום קפלן (תואר בהיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד), איש עסקים אמריקאי (הנשוי לישראלית) ומייסד ומממן הארגון Panthera, המוביל בשנתיים האחרונות את מירב המחקרים הרציניים בטבע (ולא בגני-חיות) אחרי חתולי-על כמו הטיגריסים, היגוארים, האריות והנמרים, הם סבורים שם כי נוכחותם של אריות באלג'יריה ובסודאן, מלמדת על קיומם של "מסדרונות אקולוגיים", המצליחים לנתב את טורפי העל האפריקאים האלה גם לעברה של צפון-אפריקה, וכי הם מעוניינים מאוד למסד את שמירת הטבע שלהם במדינות הללו באמצעות קידום מחקרים בנדון. עד-כה אין אומדן ממשי כמה מאריות אלו שרדו בסודאן ו-או אלג'יריה מאז החלו להראות שם את נוכחותם. לדברי ד"ר קפלן, עלינו לפעול במהרה בפעילות למען שמירת טבע, החשובה עתה במיוחד כי אם לא נפעל, לא יישארו עמנו חתולים גדולים. לתיירות הטבע בקניה יש אפוא חשיבות עליונה לקידום מעמדם הבינלאומי של אריות באפריקה, ואם ייוותרו בביטחון במחוזות המחיה שלהם, כך יקרה גם עם נמרים. כדי לתפעל כל זאת, נמצא בשנים האחרונות כי צריך לתמוך כלכלית בתרבויות רועים ולפצותם על נזקים. אם אין או לא תתחדש התיירות, לא תהיה אפשרות לממן פיצויים, ותרבויות המקומיות בקניה יכולות בקלות להרע את המצב בתגובה להעדר פיצוי כזה. על שום כך יש אפוא הכרח כי תתחדש התיירות לקניה, הידועה כאחד מאזורי השוטטות החשובים ביותר ביבשת לאריות, בנוסף לטנזניה, וכפי שאנו למדים, מאחר ושתיהן קרובות לסודאן, יש לכך חשיבות עצומה לקידום שימור הסביבה במזרח היבשת לכלל טורפי העל שבה.
ד"ר קפלן מודה כי ריכוז האריות המרשים ביותר באפריקה עודנו בטנזניה, אך רק משום כך ולאור מה שהוזכר לעיל בקניה, חשוב לבחון טוב יותר מה קורה בקניה, שבה מתנהלים מחקרים מתקדמים מאוד בשמירת טבע בהשוואה למדינות אחרות ביבשת, וזאת, למרות שהתיירות אינה מבחינה בכך בינתיים.
גם סוכנות רויטרס מגלה עניין במתרחש שם, ומסיכומיה – בדיקתה היא לגבי נתוני התיירות בקניה, עולה כי היתה בקניה ירידה של כ-54% בהכנסות מהתיירות ברבעון הראשון של 2008 בהשוואה ל-2007. לדבריהם, מדובר בכ-500 מיליון לירות שטרלינג לשנה. התיירות בקניה נמצאת במקום השני בהכנסותיה בכסף זר בגין תיירות חיות-בר מכלל כ- 75% מהנכנסים לקניה!
תיירות המתבססת על צפייה, צילום ותיעוד חיות-בר תורמת הרבה לחיי הרועים וחקלאים האחרים בקניה, ומהווה חלק נכבד מהכנסות המגיעות לאוכלוסיות הכפריות המתגוררות בשכנות לאזורים מוגנים ידועים. יתרה מזאת, בטרם נפליג הלאה בדגש קניה, אזכיר מחקר גלובלי בנדון שנערך ופורסם בראשית יולי השנה בשבועון המדע היוקרתי נייצ'ר, ממנו עולה כי חקר 306 אזורים מוגנים באמריקה הלטינית ואפריקה לבדן, מגלה כי הם נתונים תחת לחצים גדלים והולכים מצדן של חברות-אנוש הלוחצות על שולי אזורים מוגנים. לחצים מצדן משפיעים לרעה על שיווי המשקל שנוצר בין התרבויות לבין המגוון הביולוגי בשמורה או בפארק הלאומי. למשל, בשנים האחרונות, לאור משקלו הפוחת של השלטון המרכזי בקניה בד בבד עם השלכות מחמירות של שנות בצורת, לא הועילו חוקי הגנת חיות הבר, והמאסאים בשולי שמורת המאסאי-מארה, לא היססו להחדיר לתוכה עדרי-ענק של ראשי בקר, בטענה כי בהעדר די מזון עשבוני בשטחים שהותירו להם, אין להם ברירה אלא להתעמת על המזון עם חיות הבר. שילטונות קניה הסכימו לכך, בדיעבד, ולא עשו דבר למפרי החוק, בין אם חששו מהילוכם הארוגנטי והמהדס בגאוותנות לשמה, ובין אם הסכימו להודות כי המאסאים צדקו בתגובתם הסוערת למצב המביש לאחר ששטחי השימור נלקחו מהם לאחר קבלת העצמאות בקניה וטנזניה בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20.
יתרה מזאת, במחקר ספציפי אחר שנעשה על השפעת תיירות הספארי לטובה על אוכלוסיית האריות רק בפארק הלאומי אמבוסלי בקניה, הנחשב לאזור האטרקטיבי השלישי בטיבו בקניה (אחרי סמבורו והמאסאי-מארה), נמצא כי ההכנסות מתיירות פר אריה בודד נאמדת שם בלבד בכ-66,100 לירות שטרלינג. כך עולה מ-L with L (Living with Lions), פרוייקט חשוב לשמירת טבע בקניה שבסיסו בצפון המדינה. במחקר לוואי לפרוייקט זה שהתנהל במקור באזור לאקיפיה (Lakipia), לא הרחק מהר קניה, ושנטל בו חלק מי שמנהל היום את ארגון "פאנתרה", ד"ר לוק האנטר , (Hunter) החל פרוייקט-חקר אחר לתואר שני של חוקרת מקנדה. בשעתו היא כתבה כי פעם אחת היא אף הצליחה לשכנע קבוצת מאסאים שיצאה-החליטה לצאת להרוג אריה או לביאה שהתנכלו לעדריהם באזור אמבוסלי שלמרגלות הקילימנג'רו, אך שכנעה אותם להישאר במעונה ל-cup of tea אופייני בשעה 17:00, לתרבות הקולוניאלית האנגלית לשעבר, שהנחילה את מורשתה בקניה לפני עשרות שנים, ואלה נענו לבקשתה. כטוב לבם התארכה שעת התה, וכאשר החלה לרדת החשכה, אמר אחד ממובילי הבחורים שהחליטו לצאת לציד, כי מאוחר מדי, והיא סיכמה את דבריה באומרה כי "אולי הצלחתי בכך למנוע הפחתה נוספת במספר האריות באזור". אכן, אחת הבעיות המדירות שינה מראשי שמירת הטבע במדינות כמו קניה, טנזניה, ומדינות אחרות כמו נמיביה, היא מה לעשות אם טורפים מתחילים לצוד לרווחתם את חיות משקו של האדם.
קניה ידועה מזה כשלושה מיליוני שנים בנדידה הדו-שנתית העמוסה של כמיליון וחצי גנו, יש אומרים כ-2 מיליון, כ-500 עד 700 אלף זברות גרנט, ועוד מאות אלפי פרסתניים אחרים שניזונים מעלים ועשב, אלפי טורפים ורבבות דורסים אוכלי-פגרים המתלווים אליה.
בחודשים אפריל-מאי מדי שנה מתארגנת הביומסה של אוכלי העשב האלה לנדידה צפונה מפארק שמורת הסרנגטי בטנזניה, בדרכם לחצות את נהר המארה (Mara), לעברם של האזורים העשבוניים של שמורת המאסאי-מארה בקניה. שם הם מתגודדים באזור מצומצם של כ-1,510 קמ"ר מוגנים (ובנוסף עשרות קמ"ר נוספים מחוץ לשמורה) בין החודשים יולי-ספטמבר.
לקראת אוקטובר שבים הגנו והזברה דרומה, כשהם נודדים לעבר דרום סרנגטי, שם מתקרבת עונת הגשמים הקצרה המתחילה באזור זה לרוב בנובמבר.
נתיבי הנדידה העיקריים עוברים בין אוקטובר לאפריל במזרח הסרנגטי, ובין מאי לספטמבר במרכז ובצפון-מערב הסרנגטי, לא הרחק מימת ויקטוריה ודרך חציית נהר המארה המתחבר אליה. משטר הגשמים שהימה משפיעה עליו, והימה אחראית על חלק ניכר מהם, קובע את התחדשות העשב בשמורות, ובעיקר מכתיב לביומסה של הפרסתניים להגיע למאסאי-מארה בקניה בעונה ידועה שהיא גם החופש הגדול אצלנו. "נדידת שמיעת הרעמים" של הגנו היא הנושא המרתק ביותר בהסברים על קביעותה והשתנותה הזמנית של נדידת הגנו באזור זה.
ראשית אוקטובר היא עונת ההמלטות העיקרית של צבאי תומסון, שאז חוגגים עליהם טורפים לרוב, ולכן, חופשת סוכות, היא עונה אטרקטיבית נוספת באזורי השימור האלה במזרח-אפריקה. הואיל ותמיד ישנם מאחרים בין הנודדים הגדולים דוגמת הגנו והזברה שעודם משתהים בקניה, הרי שגם בעונה זו כדאי להגיע לקניה, ולא רק לטנזניה.
פיליפ מורות'י (Muruthi) מה"קרן לחקר חיות הבר", ה-African Wildlife Foundation באפריקה, טוען כי זו לא בעיה קריטית אם מדובר באריות. לדבריו, "גם אם אריות צדים אינספור כבשים, עזים וראשי בקר, ההכנסות מצפייה באריות מגיעות בעיקר מצדם של התיירים הרוצים לחזות בחיות הבר ולא בחיות משקו של האדם, מאפילות על הנזק שגורמים לבני אנוש אותם טורפי העל. נדמה כי חברות-אנוש רבות מבינות זאת, ועברו לקידום תיירות פרטית, הקימו בכוחות עצמן (עם תרומה מהמדינה) לודג'ים נידחים ויקרי-ערך, ומפעילים אותם ברמה גבוהה של השתלבות תיירות החוץ בסביבה הפראית, ואלה מפעילים סיורי-תיירות מחוץ לאזורים המוגנים. זהו היבט חדש בתיירות הקנייאתית שבולט ומתבלט באזור אמבוסלי, סמבורו ועוד. לעתים אזורי שימור חדשים אלה, המתווספים לתיירות הספארי הרגילה באזורי שימור ידועים, ונמצאים כאמור מחוצה להם, מגדילים את אזור השימור עצמו. יותר מכך, מאחר ולא משתלם לצוד בהם, אם תיירים קונים ממיטב כספם לראות גם שם את הטבע במלוא הדרו, הרי שיעדי השימור גדלים במספרם ויכולים לאכלס יותר תיירים. אזורי תיירות אלה מספקים עתה את אותם ערכי-טבע והנאה צרופה שערכם אינו פחות מאשר אזורי היעד השמורים הידועים. אפשר למצוא אזורי תיירות חדשניים אלה בלאקיפיה, באזור סמבורו, לא הרחק מעיירת המחוז איסיאולו, באמבוסלי, באחדים מאגמי הזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי דוגמת אגם אלמנטייטה, ועוד. ברגע שהחליטו בחיוב על הקמת חוות פרטיות, לודג'ים פרטיים ואזורי ספארי חדשניים אחרים, ברור לכל כי ההכנסות מתיירות הספארי המתחדשת הזו, צריכות להיות גבוהות לאין-ערוך מהמשך קיום רעיית הבקר על-ידי הרועים. הכנסות מהתיירות צריכות תיאורטית להתעצם ולגדול על חשבון הרעייה המסורתית שאבד חינה. ואולם, בגלל שהיה ניתן לפצות את הרועים על אובדן חיות-משקם לטורפים, כי היתה תיירות שמימנה זאת, בהעדר תיירות כזו, המצב מחמיר מחדש. עוד יותר מזה, זה יכול להיות הן בגלל שקניה סובלת מאבטלת-יתר בהעדר הפעלת לודג'ים ושירותים אחרים, והן משום שאיש אינו יכול לממן כיאות את הפיצוי על אובדן בקר. במקרה כזה עלולים הרועים, תרבויות שמתקשות להשלים עם שלטון ריבוני של ממשלה כלשהי בין כה וכה, לראייה המאסאים, להגביר מצדם את לחצם על טורפי העל, ולצוד אותם ביתר שאת. בשעתו אמרה לי בלי דעת לפני חודשים אחדים ישראלית המתגוררת בחברת המאסאים, כי בשנים האחרונות לא היו טקסי-מילה מסורתיים המתקיימים בדרך-כלל מדי כמה שנים, אך בשנת 2007, עוד בטרם היו הבחירות בשלהי אותה שנה, שבו המאסאים לקיים את הטקסים המסורתיים. האם ייתכן ויש בכך לרמז על מחשבותיהם של המאסאים עצמם אודות השפעתו או יכולתו של השלטון המרכזי ליישם את שליטתו במדינה בפועל? האם חשבו על חידוש פעילות אנרכית שמאפשרת להם לשוב ולצוד את האריות והלביאות כחלק מהמסורת? על כל אלה ועוד אין לפי שעה תשובות ברורות.
אחת הדוגמאות המרשימות לאופן החשיבה הזה הוא הלודג' האקולוגי קויז'א (Koija Eco-Lodge) באזור לאקיפיה בצפון-קניה. באזור זה, משלבים המקומיים בין שמירת טבע, תיירות ספארי ורעייה מסורתית. השימור אפשרי שם בגלל ההכנסות מהתיירות וקיום פרוייקטים בינלאומיים לשימור שהיו מוכנים לפצות את הרועים בתמורה כספית על אובדן חיות-משקם לטורפים. בשלב זה, כולם משוכנעים כי תיירות הספארי היתה צריכה זה מכבר להתאושש מהקריסה הבלתי-צפויה שנפלה עליהם בדצמבר 2007, אך התאוששותה של התיירות אטית מן הצפוי. יכולים אנו לראות זאת מההרשמה האטית משהו של הישראלים לתיירות הספארי בקניה. למרות שבחודש זה עד ספטמבר, ראשית שנת הלימודים הבאה, מגיעה עיקר מסת הנודדים למאסאי-מארה, התיירות לקניה עודנה מדולדלת לא רק מצדנו, אלא גם משאר העולם.
* נ. לוי, זואולוג, אתיקן ואקולוג, מדריך בכיר באפריקה בחברת "עולם אחר", חוקר ומרצה. ספרם של פרופ' זאב לוי, פילוסוף, ונדב לוי, זואולוג (אב ובנו), "אתיקה, רגשות ובעלי-חיים", יצא לאור ב-2002 בהוצאת ספרית פועלים והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה